יא חביבי, אנא גאנגסטר

אולי שמעתם שלואי עלי וסטפן החליטו לגנוז החודש את הקליפ לשיר החדש שלהם, "גנגסטאר". במקרה ולא, הנה התקציר: צילמו קליפ, נבהלו מהתוצאה הסופית שלטענת אנשים בסביבתם שלהם נראתה כמו "תשדיר של חיזבאללה", והחליטו לחפש כיוון יותר שמח ופחות אפל. כל הסיפור הזה קצת מתסכל, משתי סיבות.

קודם כל, חבר'ה, ליטרלי קוראים לשיר שלכם "גנגסטאר". מתי שמעתם על גנגסטאר עם אווירה שמחה ולא אפלה? כבר הלכתם על כיוון מסוים, אז למה לא עד הסוף? זו אמנות, ודווקא הנוכחות של לואי (כן, דרוזי) יכלה לעורר דיון מעניין בנושא שמאוד מעסיק את הישראלים בחודשיים האחרונים - אלימות בחברה הערבית. בתכלס? חבל גם בלי קשר על הגניזה, כי נראה שלגרסה המקורית היה סיכוי מאוד טוב להתפוצץ בחו"ל בטעות. מספיק רק סרטון מהטיקטוקר הנכון.

אני לא בטוח שזה הגיוני לשפוט את המאזינים, אבל איכשהו יצא שרוב הכעס שלי הצטבר דווקא הישראלים שמוכנים לקבל את מוחמד רמדאן כשהוא שר את "מאפיה" - ו"גנגסטאר" מהווה הומאז' ברור אליו כשסטפן גם שר "אפילו רמדאן למד ממני מה זה רוקסטאר" - או את עדן בן זקן שרה "אנא מג'נונה". מה ההבדל? אין הסבר חוץ מגזענות.

כששיר הוא כל כך טוב, לפעמים זה לא משנה מה ה"מסר" שלו. שיהיה גם תשדיר של דאע"ש או חמאס (זוכרים את תקוף תעשה פיגועים?). שלא לדבר על זהות הזמרים. אז זה מרגיש בעיקר כמו שנאת הזר והשונה, גם כשהוא יותר דומה לנו ממה שאנחנו חושבים. 

אבל גם יוצרי השיר לא חפים מטעויות. נכון, דולי ופן הצליחו להביא פה שיחוק, אבל אי אפשר להתעלם מזה ששוב מדובר ב"העתקה על גבול ההשראה", וזה כבר מסר לכל המפיקים הישראלים באשר הם (ג'ורדי וג'וני גולדשטיין, אני בהחלט מסתכל עליכם): הגיע הזמן ליצור סאונד משלכם. מיצינו את ההשראות מהעולם, אז לפחות תעשו שלא נשים לב ונזהה את הרפרנס.

במקרה הזה זה באמת נסלח, בזכות האזכור של סטפן לזמר המצרי שבעצם אומר "אני יודע שזה כמוהו, אבל אני עושה את זה יותר טוב". ודבר אחרון: לא צריך ארבע שפות בשיר אחד, זה לא דואולינגו פה. כשמערבבים יותר מדי שפות מקבלים תחושה חמודה מדי שמתאימה לשירי ילדים או לאירוויזיון. ערבית ועברית לחלוטין היו סוגרות פה את הסיפור.

נמשכים החיפושים אחר נועה

כשיצאה ההכרזה על חוזה ההקלטות של נועה קירל עם אטלנטיק רקורדס, החשש העיקרי היה שהלייבל הענק לא יבין את הפוטנציאל שיש לזמרת ישראלית, ימחק את הזהות שלה ופשוט יעביר אותה דרך מכונת הלהיטים הגנריים האמריקאית. השבוע היא הוציאה עוד שיר בינלאומי, "Thought About That" ואם על השיר עם אושר כהן היה אפשר להחליק כי קהל היעד בכל זאת היה בישראל, הפעם זה כבר מתחיל להיות מדאיג.

לא שהשיר מביך או לא עשוי טוב - זה כבר לא קורה היום לאמנים שחתומים בלייבלים ענקיים, כי על כל שיר עובד צוות למוד נסיון בכמות של מניין. הפעם זה אפילו יותר גרוע. מדובר בשיר גנרי בלי שום ערך מוסף, שלא לומר - אפילו משעמם. הבהרה: אם לשפוט ביחס לזמרת ישראלית - אחלה של שיר, עשוי טוב ובתקופה שבה המוזיקה הישראלית די משעממת הוא לגמרי יכול להיות להיט. אבל כאמור, השיר הזה אמור לעזור לנועה לבנות קהל מעבר לים - איפה שיש כבר אמנים כמו דה וויקנד, דואה ליפה או דוג'ה קאט.

יכול להיות שהחומרים כבר מוקלטים וזה מאוחר מדי, אבל שווה שאנשיה הישראלים של נועה יעצרו רגע לחשוב מה יש לה להציע שאין לזמרים שכבר קיימים בשוק האמריקאי - ויעצימו אותו. הכוונה היא לא שתזרוק "חומוס" או "יאללה" בפזמון, אלא שתנצל את הסאונד הישראלי-ערבי ששולט פה באזור ותנסה להביא שיר שמשחק על האלמנטים של "פאוץ'" (שאפשר לראות אפילו כמקביל ל-"7 Rings" של אריאנה גרנדה).

"זה גדול עליי" - קובי ממן

קובי ממן היה לרגע קצר השם החם במוזיקה בישראל, אחרי שהוציא את "לא ביקשתי מלחמה" - אבל עד שהוציא את "זה גדול עליי" רגע לפני שהתחלפה השנה, הרגיש שהוא די הלך לאיבוד. זה שיר שאמור להיות להיט רחבות בלי בעיה בכלל, עם מסר יענו כבד בשילוב הפקה קלילה ששווה לצרוח. זה אולי לא מפתיע שהמילים קליטות, כי מי שכתבה אותן היא לא אחרת משאר אודיה אזוליה שנחשבת לאחת היוצרות המסקרנות בישראל, ומי שדאגו להביא הפקה שתתאים לטרנד האלקטרוני בישראל היו Triangle (אחראים בין היתר על השיר של עדן אלנה לאירוויזיון). 

"הודעה" - אביגיל דנינו

כמה טוב שהגענו לתקופה בה גם לזמרים אנונימיים יש את הכלים והיכולת לשחרר שירים טובים בלי לייבל ענק או מכונת יח"צ משומנת מאחוריהם - ו"הודעה" של אביגיל דנינו שיצא החודש הוא לגמרי אחד כזה. הפקה כיפית, פזמון קליט ונושא שמעסיק לא מעט אנשים ביום-יום: הציפייה להודעה מהקראש.

"אלפא" - הדר פרג'ון

גם הדר פרג'ון היא אחת מהזמרות שעובדות קשה בשביל לפרוץ, והחודש היא שחררה את אלבום הבכורה שלה. קשה להכניס אותה לתוך ז'אנר אחד - באלפא אפשר ממש לשמוע את כל ההשפעות שהגיעו מכל מיני זרמים מוזיקליים: מהיפ הופ דרך ארנ'בי, ועד למזרחית ומוזיקה אלקטרונית. האלבום עצמו אמנם לא אחיד ברמתו, ויש שירים שעדיף אם היו חוזרים לאולפן לעבודת הידוק או מייקאובר ("אהבה שלנו - חלק א", למשל) אבל באופן כללי הפוטנציאל של פרג'ון שם. סביר להניח שאם היא תמשיך לעבוד באותה רמת מוטיבציה, תנקה את עצמה מקלישאות ותדאג להמשיך להתמקצע - בסוף היא תצליח להביא אלבום שיתפוס יותר.