יש שירים שברגע שהם מתנגנים, האווירה בחדר משתנה ונקבעת לפיהם. יכולת ששמורה רק לשירים בעלי מעמד מספיק איקוני, ובאופן מפתיע (או לא, מיד נגיע לזה), השיר "רציתי", של יהודה לוי, מתוך הדרמה היומית "האלופה" ששודרה ב-2006 - הפך בתרבות הישראלית בדיוק לאחד כזה.
"רציתי" הפך עם הזמן ללהיט שדיג'ייז אוהבים לשלוף במסיבות כ"יציאה" שתדליק את הקהל,אחרים שרים אותו בקריוקי, ובהמשך הוא גם זכה לחידוש מאיתי לוי (חידוש שעומד היום על יותר מ-6 מיליון צפיות ביוטיוב), אבל מתברר שיש משהו ב"שירו של סער פדידה" שכולנו שכחנו.
"אתה יודע מה מצחיק פה?", שואל דרור נובלמן, מי שכתב את "רציתי", בשיחה עם mako מוזיקה. "בעלילה עצמה, סער פדידה רוצה להוכיח למיטל אוגניסיאן שהוא היה מאוהב בה - והוא בעצם עושה לה גזלייטינג. פדידה מנסה לבלבל אותה והוא מספר לה את הסיפור על הילדה ההיא שהיה מאוהב בה, 'מכר' לה איזה סיפור והשמיע לה שיר אהבה שהוא כתב לה".
"סער חיפש מישהו בקבוצה שיודע לכתוב שירים, והאדם היחיד שכאילו ידע לכתוב היה השוער, טוקו, ובוא נגיד שהוא לא היה העיפרון הכי מחודד שם", משחזר נובלמן בזמן שהוא נקרע מצחוק. "כשכתבתי את השיר ניסיתי לחשוב על איזה שיר טוקו היה כותב, וזה נכתב, אני נשבע, במהירות ההקלדה. ממש חשבתי מה הדבר הכי מטופש שאני יכול לכתוב. כאילו, לא מטופש, פשוט טוקו. אז אמרתי יאללה 'אירופה, בגדול'. בסוף אנשים התחתנו והיה את השיר הזה! אני עצמי הייתי במסיבות כשאנשים צורחים 'ואת לא היית בעניין זה כמו סכין בלב!'. זה מדהים שזה קרה עם טקסט גולמי כזה".
ציפית שזה יעבוד עד כדי כך?
"המחשבה הייתה שנקליט ונשמיע את זה כשיר בתוך הסדרה, אבל אז מה שקרה זה שהנרי, המפיק המוזיקלי של הסדרה, הפיק את זה כל כך טוב עד שהוא הוציא את זה כבר כסינגל. היום יש לו כבר המון ערך נוסטלגי, הוא מסמל לאנשים את כל האהבה גם לסדרה אבל גם לתקופה ההיא. זה סוג של קיטש מתוק כזה שמזכיר תקופה בחיים. זה מסמל את כל הסדרות של התקופה הזו. יהודה מקצוען אולטימטיבי, וכל מה שתביא הוא יעשה הכי טוב. אני כל הזמן יושב עליו שנעשה חידוש, דבר איתו, תגיד לו להרים את הכפפה ונקליט - אם הייתי יודע שזה יהיה כזה שלאגר הייתי כותב עוד בית".
נובלמן, שבנוסף ל"האלופה" כתב גם את "טלנובלה בע"מ", "רד בנד", "מלכות" ואפילו את הפסטיגל ב-2011, יודע לזקק בכתיבה שלו, במודע או שלא, את האלמנט הרגשי שמדבר בדיוק לישראלים. רוצה לומר: טראש שמודע לטראשיותו. נכון לעכשיו השיר קיים רק ביוטיוב (ספוטיפיי או בעלי הזכויות, תתעוררו דחוף) עם 3.7 מיליון צפיות בסרטון הראשי, שלא הועלה כמובן על ידי גורם רשמי, ועוד לא מעט סרטונים נלווים שגרפו גם הם כמה אלפי צפיות. כמו שהתסריטאי הצהיר: בלי ההפקה המוזיקלית השיר הזה כנראה לא היה עובד ככה.
"זה התחיל כהלצה וזה ממש לא היה אמור להיות משהו רציני", נזכר גם המפיק הנרי, שכבר אז היה חתום על הלהיט לרמיקס של "מרי לנצח". הנרי, כך לדבריו, זיהה את הפוטנציאל במילים של נובלמן והרגיש שהוא לא יכול לבזבז אותן בשביל "עוד" בדיחה בסדרה. "לקחנו את זה צעד אחד קדימה וחשבתי לעצמי שיש לנו כאן שחקן שהוא באמת גם זמר. אמרנו בואו נעשה את שיר הגעגועים האולטימטיבי - כי אפשר להביא איזה טייקאוף מרגש. זה ממש שיר רומנטי".
יהודה הגיע לאולפן של הנרי (עם אפרת בוימולד, זוגתו דאז) ו"תיק-תק קלט את השיר, נכנס לאולפן ועשינו מזה מטעמים. לי בתור מפיק היה מאוד כיף לעבוד איתו. כמו שהוא שחקן מוכשר ככה הוא גם יודע לשיר - העדות הכי טובה זה הפלצט שהוא עושה בסוף השיר (3:15) - משהו כזה רך ויפה".
ואז הפתעת את דרור, הוספת אותו לאקו"ם והוצאתם את זה כסינגל.
"זה פשוט יצא מאוד טוב עד שהיינו חייבים להוציא את זה. זה היה פסיכי לגמרי, הייתי במועדונים והוציאו לזה כל מיני רמיקסים פיראטיים. גם איתי לוי עשה לזה הקלטה מחודשת, ולפני איזה ארבע שנים הוא היה אצלי באולפן ואמר לי 'שמע, השיר שעשית ליהודה - וואו, איזה שיר'".
אבל למה השיר עבד כל כך?
"אני לא יודע להסביר, אני באמת לא יודע לשים את האצבע".
לפעמים זה מפדח. אבל מה, אני לא אקבל את זה באהבה?
כאמור, לאורך השנים מסרבים הישראלים לשחרר מהשיר ולמרות שהוא מעולם לא נעלם, בחודש האחרון קרה משהו אחר. אחרי שיצא לנו לראות את התגובה של יהודה עצמו לשיר - בזמן שניגנו אותו פעמיים בנוכחותו, במסיבה שבה בילה ובחתונה של בת הדודה שלו - המפגש הרגיש כמו סגירת מעגל שלעולם לא חשבנו שנקבל. "זו הזיה. זה כנראה שיר נצחי", מספר יהודה בשיחה עם mako מוזיקה. "הוא מלווה דור שלם באיזשהו אופן ומזכיר תקופה מסוימת".
אבל אתה יודע להגיד מה הופך אותו לכזה איקוני?
"יש כל מיני פקטורים שאת חלקם אנחנו יכולים לנתח ואת חלקם אי אפשר. זה נשגב מבינתנו. יש שם משהו שפוגע. אנשים אוהבים מאוד לשיר אותו, ולא משנה אם זה הרמיקס או הגרסה המקורית. זה כל פעם מעלה חיוך לאנשים - המילים הקצת מפגרות האלה, אבל משהו בו באמת נורא פותח את הלב, וכשזה מגיע בקבוצות של אנשים - אז בכלל. הוא גם לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אז זה מוסיף כנראה עניין וקסם".
זה הפתיע אותך?
"כן, בעיקר כשהייתי בחתונה של בת דודה שלי ואתה רואה שהשיר הזה עובד. אנשים מחפשים שייכות, מחפשים דברים שיחברו ביניהם, והשיר הזה הוא אחד מהם. וזה כיף. זה מחמם את הלב בכל פעם כששמים אותו באירוע ואני רואה את התגובה של הקהל".
יכול לפדח לפעמים, לא?
"תשמע, עברתי כל כך הרבה דברים בחיים - אז מה אני לא אקבל את זה באהבה? אני אסתתר? זה חלק מהחיים שלי וקשור לקריירה שלי ואני בן אדם שיש בו נוסטלגיה וכשמנגנים את זה אני שמח. כן, לפעמים זה יכול להביך: באמצע אירוע ופתאום אתה מרגיש את הפנסים הלבנים של האייפונים. אז אתה מרגיש 'רגע, קרה משהו'. אתה מרגיש בפלנטריום עם כל הכוכבים ככה מעל הראש, וזה מביך אבל זה מאוד חמוד. אני נבוך, מחייך, ושמח עם כולם. מה אני אעשה? אתבייש? אז אני אזרום בכיף. אני תמיד בסוף בוחר בדרך הזו - אין כמו האהבה שאני מקבל מהקהל".
דרור מספר שהוא עד היום משגע אותך לעשות גרסה מחודשת.
"דרור חמוד, אני מת עליו. אני לא יודע אם נעשה גרסה חדשה, אולי בוא נשאיר את זה רגע ככה, ניתן לרמיקסים לעשות את שלהם ואנחנו נמשיך הלאה. שמעתי שהוא לא בספוטיפיי, חייבים להעלות את זה לשם".