בכלל לא ילדה

אגם בוחובוט נמצאת בתעשייה הישראלית כבר עשור, אבל לכולנו יש מזל שהיא חיכתה את כל הזמן שבעולם בשביל לשחרר את אלבום הבכורה שלה בגיל 18. רק לפני שבועיים טענתי שיש לה את הפוטנציאל להפוך לכוכבת הפופ הכי גדולה בישראל, והנה כבר השבוע היא הנחיתה פצצה שמחזקת את הטענה ומקרבת אותה עוד צעד אחד קרוב יותר לטייטל.

אחרי כמה וכמה האזנות לאלבום החדש אפשר ממש לשמוע את כל ההשפעות של הזמרת: יש הפקות שמזכירות פופ בסגנון דואה ליפה, ויש כינורות שמזכירים את הזמרת המצליחה של השנים האחרונות - עדן בן זקן. בכלל, יש בו שירים שיכולים לגמרי יכולים להיות של בן זקן, ולא רק - גם של עדן חסון, אודיה, נועה קירל, או שחר טבוך - אבל מה שהכי מרשים זה שהכל נשמע אותנטי ומתלבש עליה מושלם.

אם להיות קצת יותר ספציפיים - את "שחור תלתן" תוכלו לצרוח באוטו, או לבכות עם "שירי דיכאון". אפשר להרים עם "אתה לא ברשימות" ו"באסים, וב-"איך אתה אוהב אותי" יש דאבסטפ או משהו שמזכיר את עולמות ההייפר פופ. בשביל להדגיש את הדרך שאגם עברה מאז שפרצה לתודעה ב"בית ספר למוסיקה" יש את השיר "כבר לא ילדה קטנה", שכתב מי שהיה המנטור שלה - משה פרץ. כזכור, השניים כזכור הקליטו ב-2013 את הדואט המצליח "ילדה קטנה. אז לא, אגם כבר בהחלט לא ילדה קטנה, וכולם צריכים להיות גאים באישה שהיא הפכה להיות.

 

לעומת נועה קירל שכבר מגיל צעיר משדרת "אני בוגרת", בוחבוט והאנשים שמסביבה דאגו לשמור על הדמות התמימה. יכול להיות שהם הבינו שבאותה נקודה לא היה מקום לשתי זמרות פופ על אותה משבצת, ועכשיו, אחרי כל השנים, היא יכולה להשתמש באהבת הציבור שצברה בשביל להיוולד מחדש בדמות שממותגת כ"אגם". גם בעטיפת האלבום מופיע רק השם הפרטי שלה. תתחילו להתרגל: נועה, מרגי ואגם.

נקודת המפנה בקריירה של בוחבוט הייתה "יהלום" - שרגע לפני שיצא, האנשים שסביבה הכריזו שהזמרת יוצאת לדרך חדשה ובוגרת יותר. ואז הגיע הלהיט, ומיד אחריו גם "כל העולם" ו"מגבות", איתו עבדה לראשונה עם ג'ורדי. למעשה, הקמפיין לקראת האלבום נכנס לקצב אמיתי עוד הרבה לפני שיצא: הזמרת הוציאה את "באתי להציל אותך" שבו היא מארחת את שחר סאול, ולפני כחודש השתתפה ב"דובשנייה" של אותו סאול ונורוז.

לעומת לא מעט אמנים בישראל, אצל אגם יש תחושה שהכל מתוכנן ומנוהל. מרשימת המפיקים והיוצרים שלקחו חלק באלבום ועד לשם שלו, שנועד להעיד על הוורסטיליות שלה. ההימור היחיד של הזמרת היא הבחירה להשאיר מחוץ לאלבום דווקא את "באתי להציל אותך". כנראה שבכל זאת יש קונספט, וזה לא התאים.

קאקדי-מי?

התשובה הכי טובה לכל זמר, בכל בעיה, בכל סדר גודל - היא להוציא שיר מעולה שיסתום לכולם את הפה. וזה בדיוק מה שעומר אדם עשה השבוע עם "לבד על המיטה", כי מי יזכור את "קאקדילה" או את הסיבוב שניסו לעשות עליו חלק מכלי התקשורת כששיר חדש טוב שלו מתנגן באוזניות. גם לא כל כך נעים להודות, אבל אין מה לעשות - הרבה יותר קל לסלוח לאמנים עם שירים שאנחנו אוהבים.

יש תחושה שעומר נכנס למצב מלחמה והולך לשחרר פה כמה להיטים שישברו את המדינה, בעיקר בשביל להזכיר לכולם מי הזמר הכי אהוב בישראל. הפעם, במקום הצרחות הטורקיות שמאופיינות איתו, עומר מדבר חלש ומוכיח שגם בנמוכים הוא השולף הכי טוב במזרח התיכון.

דבר נוסף שאני מאוד שמח שקרה בעקבות השיר: הוצאה מהארון של הישראלים שאומרים "לעלות למיטה" כשהם הולכים לישון. עומר לא שר שהוא לבד במיטה, אלא לבד *על* המיטה. תודה עומר, תמזוג לנו עוד שירים כאלה אבא.

הם יבואו אליה

האישה והאות, סימה נון, שחררה השבוע את "הם יבואו אליי". "לא אכפת לי אם השיר לא קליט, הוא עדיין יישרט על תקליט": זה די מאכזב שהיא משקרת ככה, כי הפזמון שמגיע רגע לפני ("די, לא רודפת אף אחד, די. הם יבואו, הם יבואו אליי") הוא אחת השורות הקליטות ביותר שיצאו בעברית בשנה האחרונה.

אפשר לעבוד מאה יוצרים וכותבים בשביל ליצור שיר טוב, אבל לפעמים כל מה שצריך זה משפט אחד שייתקע בראש ויעבור בצורה כנה. את הביט הטראפי המינימליסטי יצר המפיק והראפר יאנג הפנר (יונתן הפנר נאמן) - ביט שיכול להיות המנון של אי טרופי בחלל. אפשר להמשיך לאכול את הראש ולהתפלפל על איכות השיר או הפלואו החלקלק של סימה נון, אבל לפעמים יש שירים שכל מה שאתה רוצה לעשות אחרי כל האזנה זה פשוט לצעוק - איזה שיר הצגה!

השורה האהובה של השבוע: אלקנה מרציאנו

מרציאנו שלפני כמה חודשים הוציא את "דחיה" שחרר השבוע את "כל המדינה עם השורה המושלמת "כל המדינה סלט מטבוחה/ על הכל תודה לאל/ וגם אם המצב שקשוקה/ וואלק אין כמו ישראל".