"ממתק", "חצי דפוק", "וי כחול", "רסיסים", "שרק תחייך", "שלמים". על רשימת השירים (החלקית) הזאת שיצאה בשנתיים האחרונות (והפכו ללהיטי ענק) אחראים כמה יוצרים, מפיקים וזמרים - אבל הגורם המשותף לכולם הוא אבי אוחיון, האיש שנמצא בתעשיית המוזיקה כבר למעלה מעשור ואיכשהו מצליח בכל פעם להתאים את עצמו מחדש למצב הרוח ולאוזן של הקהל הישראלי.
את "ממתק", השיר הראשון שמוזכר כאן ושצפוי להפוך בקלות ללהיט ענק, הוא יצר עם עדן בן זקן והמפיק הצעיר מתן דרור תוך שעתיים בלבד. "אני זוכר שעדן התקשרה אליי באיזה 22:00 ואמרה לי: 'מה קורה, אתה בבית?'", מספר אוחיון ל-mako מוזיקה על תהליך היצירה של השיר. "היא הגיעה חצי שעה אחרי וקצת אחרי חצות היא כבר הייתה בדרך הביתה אחרי שהשיר עומד ושנינו מוקלטים".
אוחיון, שכאמור מעורב לפחות בחצי מהשירים ששמעתם בחתונות, ברדיו, במסיבות ובכל מקום בערך בשנים האחרונות, מספר שהוא השמיע לעדן שיר "עם אווירה" שהוא התחבר אליו ורצה לעשות משהו בסגנון שלו. היא מיד עפה עליו ("איזה ביט פצצה") והוא עבר לזמזם למתן דרור (שותף ומפיק צמוד) וביקש ממנו שיתחיל לעבוד. התוצאה? שיר מסיבות שהעלילה שלו כוללת גבר שמתחיל עם בחורה בבר ומקבל ממנה תשובות עם פוטנציאל איקוני כמו "תקשיב לי טוב אתה בלתי נסבל" או "היי אתה מתבלבל, תראה אותך פה כמו כיסא מתקפל".
את תפקיד הגבר המעפן בשיר (לפי הגדרתו) אוחיון לקח על עצמו, והוא מכחיש שמדובר ב"צעד ראשון בדרך לקדמת הבמה", אלא פשוט צורך שנולד תוך כדי הסשן באולפן: "לא עשינו דואט. זה מצחיק כי זה סתם יצא ככה. ככה נבנה הרעיון של השיר, שאלות תשובות כזה, שאיזה גבר שמתחיל איתה כשהיא יושבת על הבר. איזה גבר מעפן כזה".
כן, אבל הפעם אתה לוקח חלק יותר משמעותי בעלילה של השיר.
"יצא לי לאורך השנים לתת חלקים לטובת השיר, אפילו על גבול הדיבור. עשיתי את זה אצל עומר אדם, אני אומר כזה 'הלכת חזרת'. פשוט לא יודעים שזה אני - אבל אצל עדן זה יותר בולט. זה לא שאני מחפש להיות זמר או משהו כזה".
עד הסגר הראשון של הקורונה אוחיון בן ה-43 עוד עבד כאיש מכירות בחנות מטבחים למסעדות, אבל אז הוא ניצל את ההזדמנות בשביל לתלות את העט - והעובדה הזו לא תפתיע את מי שעבד עם האיש הצנוע או שמע עליו מאחרים. גם כשהוא נשאל אם פנו אליו לגבי הקטע שלו בשיר, הוא מודה בכנות שהוא לא עוסק יותר מדי בדיבור על השירים כי הוא "משתדל לשמור על הפינה שלי. מתן (דרור) אחראי פה על הכל, אבל גם הוא לא עושה רעש. אנחנו לא נוצצים".
"קחי כדור את לא נרגעת" יכול להתכתב בקלות עם "לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה" של שלמה, לא?
"יכול להיות. אני מעריץ גדול של שלמה ארצי, אני מושפע ממנו במודע וגם לא במודע. כשיש פזמון שחוזר איזה 7-6 פעמים בשיר - זה צריך להיות טקסט שמתגלגל על הלשון. משהו זכיר מאוד שיכול להיות סטיקר. תמיד צריך לחפש את צמד המילים שכיף לך לשיר".
אפשר לקרוא לתיאור של אוחיון כאן למעלה נוסחתי, אבל ניסיון תהיה מילה שתתאים יותר. בכל זאת, אחרי עשור בתעשייה ולמעלה מ-350 שירים רשומים באקו"ם ("יש לי עוד מאה אצל אמנים כבר בעבודה או מוכנים") הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא עושה את זה, כמו למשל טרנד ה"טכנו" שהשתלט לנו על הקיץ.
"עכשיו זו התקופה לעשות דברים רעים", הוא מסביר בהתלהבות, "השנה זה של (השירים) הקצביים. אנשים לא רוצים שירים שקטים. אני הייתי אחראי שנה שעברה על 'רסיסים, 'שרק תחייך', 'שלמים' - שלושה שירים שקטים, שירי נחמה כאלה. עכשיו יש תחושה שלאנשים, וגם לי באולפן, אין סבלנות כרגע לדברים מתוקים. יש תחושה שהכל צריך להיות רע, אפל או מגניב. עכשיו אנשים רוצים לרקוד ולשבור, זה לא הזמן למתוק. אנשים רוצים להשתגע היום, תן לנו חום ושחור. עשיתי המון שירים מתוקים, אבל כרגע יש תחושה באוויר של 'תן לנו קצת רוע'".
אז מיותר לשאול אם אתה מעדיף לעשות "רסיסים" או "ממתק", כי אתה פשוט מתאים את עצמך לקהל.
"שירים כמו 'ממתק' או 'וי כחול' הם שירים שכבר כשהם יוצאים אתה יודע שהם לא יהיו שירים למבקרים - אלה שירים לקהל. הביקורות בדרך כלל יהיו 'מה זה הטקסטים האלה, מה זה זה'. אני החלטתי שעל כל שיר שהוא אופנתי - אני חייב בשבילי, כיוצר, לעשות גם כזה (שיר רגוע יותר) בשביל שיהיה מה להשאיר פה".
יוצא לך לחשוב הרבה על מה שתשאיר פה?
"אני כבר עשר שנים יוצר ואני רואה מה נשאר לי במבחן הזמן. מה היה להיט לפני חמש שנים והיום אין אותו כבר. כיוצר אתה חייב גם שירים כאלו שיילכו איתך לאורך השנים, אי אפשר רק אופנה. כי 'ממתק', 'וי כחול' ו'חצי דפוק' זה אופנה עכשיו וזה כנראה יחלוף. יכול להיות שעוד חצי שנה לא ישמעו אותם וזה לא יעניין ויהיה את הדבר הבא. אבל נניח 'שלמים', 'רסיסים' ועוד הרבה, ברוך השם, זה שירים שיישארו פה בתקווה, זה בדרך כלל ה-DNA של השירים האלה".
בהמשך השיחה משתמש אוחיון פעם נוספת במילה DNA, כשהוא מבקר את הדור הצעיר, בלי לציין שמות, על חוסר מקוריות: "גם כשאתה לוקח רפרנס, אתה צריך להביא את ה-DNA שלך בשביל שזה לא יהיה העתקה, זו הבעיה של כותבים צעירים וזמרים צעירים. הרפרנס שעליו עשינו את 'ממתק' נניח, לא היית חושב על זה עוד מאה שנה, זה פשוט זורק אותך לאיזה עולם כזה. אם ייצא עכשיו שיר לזמר, נניח עומר אדם, אז הם רוצים גם - אבל אתמול יצא כזה! בוא תחשוב, תעשה משהו אחר, כולם עושים אותו דבר ואז הם גמרו וסחטו את הז'אנר שנוצר באותו הרגע ואי אפשר כבר לשמוע את זה. בסוף זה נשמע שיר אחד ארוך שמתנגן פה כבר כמה שנים".
אז מה הדבר הבא?
"אני מריח את זה כבר, לי יש תחושה שהמוזיקה המזרחית תחזור בענק. עשינו עכשיו לעדן מאירי את 'מי יגיד לך לא'. זה סיבוב, כל הזמן זה ככה. אנחנו שומעים פה זמרים שמשתמשים במוזיקה הערבית ואומרים 'וואו, איזה יופי'. הם מקלילים ורק מכניסים את האלמנטים הערביים בשביל שזה לא יהיה עד הסוף. המוזיקה הערבית לא תחזור עד הסוף כמו 'הפרויקט של רביבו' -אבל זה יחזור בתחפושת אחרת. 'סגור לבד עם עצמי ולא יוצא את ביתי' כאלה. אם זה היה יוצא היום לדעתי זה היה עובד. הטקסט צריך להיות קצת יותר עדכני אבל זהו. הטורקי או היווני שהוא גם חזק וקצת מזרחי. אני חושב שנחזור יותר לאותנטי, חושב שנחזור לזוהר".