הפרויקט הדרמטי הראשון של גרסאות כיסוי לשירים עבריים נוצר לקראת חגיגות ה-50 למדינה. ניצן זעירא הפיק, מיכה שטרית ניהל אמנותית, והוא נקרא "עבודה עברית". השתתפו בו בין היתר אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, יוסי בנאי, עפרה חזה, אריק לביא, שושנה דמארי וענבל פרלמוטר בגרסה הנפלאה שלה ל"יש לך שמש".

51 שירים היו שם. ארבעה מתוכם נכנסו למחזור הדם הקולקטיבי: "לעיתים" שחידש שלמה ארצי; "זמר שלוש התשובות" בגרסת זהבה בן; "ברוש" של אביתר בנאי; ו"עוד חוזר הניגון" של נתן אלתרמן, שהלחין נפתלי אלטר ושרה במקור נירה גל, זמרת שהייתה לה קריירה קצרה בסבנטיז עד שהפכה למורה נערצת לפיתוח קול - וברי סחרוף העיף היישר לפנתיאון בכישרון רב.   

כמו שקורה בפרויקטים כאלה, רוב הביצועים האחרים נעלמו. למשל הביצוע יפה של חיים משה ל"הנני כאן" שהקדים בכמה שנים טובות את הראל סקעת; ביצוע מוצלח של אסף אמדורסקי ל"זה מכבר"; וביצוע מסעיר של גלי עטרי ל"זרם המעיין" של עליזה גבאי הנשכחת (בהפקה מעולה של אולארצ'יק).

רוב הביצועים לא שרדו כי אין בהם באמת צורך, או שהשיר הנבחר לא היה מדליק, או שהביצוע החדש לא היה מיוחד, או שכל העסקה הייתה פשוט מיותרת. קחו אפילו את הביצוע של אריק איינשטיין שחגג אז 60 ל"ילד מזדקן" הקלאסי. עד שכבר משמיעים את השיר ברדיו - מתחשק לך לשמוע את כוורת. ואם מחפשים שיר של איינשטיין, יש כל כך הרבה שבא לך לשמוע לפני "ילד מזדקן", וכך הגרסה הזאת, מוצלחת ככל שתהיה (ואפילו מרגשת יותר בדיעבד) - היא לא יותר ממזכרת נעימה שמסתתרת בארכיונים.

מאז לא חסרים פרויקטים של גרסאות כיסוי. האחרונים היו הצדעה לעפרה חזה וגלגל"צ מחדשים את החלונות הגבוהים. יש גם מלא קאברים בשוטף, כולל בפרסומות, ראו את "הדודה והדוד" של נעה קירל ואגם בוחבוט ו"בוקר טוב" של עומר אדם - כך שהפרויקט החדש "צו השעה", שוב בניהול אמנותי ניצן זעירא (וענת רביץ ביקובסקי), יצא לדרך עם רמת סיכון מאוד גבוהה.

הרעיון עצמו אגב, שעומד מאחורי הפרויקט, הוא מבורך ומתאים; מי שהובילה ועומדת מאחורי הפרויקט המרגש היא קרן נכט, בראשותה של עו"ד ענבר נכט, שיזמה את כל המהלך, התמיכות, המענקים והמבצעים כחלק ממהלך גדול יותר להעברת חוק שיעגן את מעמדה של המוזיקה הישראלית בדומה לחוק שקיים לקולנוע. על הדרך זאת פרנסה יפה למאות אנשים שלקחו חלק בהפקה ולא ממש ראו את האור בקצה מנהרת הקורונה.

מוקדם יותר השבוע יצא החלק הראשון; 28 ביצועים מחודשים שייתחרו בשבועות הקרובים על תשומת הלב הציבורית. על הפרויקט באופן כללי אפשר לומר שהוא מוקפד, מושקע ועשוי בטוב טעם. ברור שכל מי שהיו מעורבים בו (המפיקה הראשית טלי יעקובי) לקחו את העסק ברצינות, ובראש ובראשונה הזמרים והמפיקים המוזיקליים שהשקיעו במיוחד, ואם צריך שורה תחתונה: התוצאה מוצלחת ומכובדת, עם כמות די גבוהה של ביצועים טובים. (רק הערה למפיקים: חבל שבחרתם לסדר את השירים באלבום לפי הא'-ב'. זה אולי מונע ניג'וס מצד האמנים - אבל פוגם בהאזנה. עריכה מוזיקלית נבונה לטובת הקשבה ברצף עוד לא הרגה אף אחד).

עכשיו, ברשותכן, בואו נגיע לביצועים עצמם - וזאת תחרות. ממש כמו כל אירוויזיון, מצעד פזמונים או פסטיבל זמר. כולם עומדים על אותו קו הזינוק, אבל פרסים ומדליות מקבלים רק מעטים. צריך לשים לב שבמקור הפרויקט היה אמור להיות מורכב מדואטים, ובהמשך איפשרו לזמרים גם להקליט לבד. לכן אין אחידות. ועכשיו נעשה סדר (לפחות לפי הטעם שלי).

המנצחים: "בלב אחד" בביצוע שרית חדד ונטע ברזילי; "עד מתי אלוהי" בביצוע נסרין קדרי

שני הביצועים שבולטים גבוה מעל כולם ויזכו לתשומת לב מיידית. "בלב אחד" הוא היציאה שהכי הצליחה. זה שיר פופ מושלם ופשוט, עם ליין הבס האהוב שמזמן דרש שימוש חוזר. בחירה הכי נכונה גם כי המלודיה הפשוטה והעממית מאפשרת במקביל לשיר אותה כמו שהיא, וגם לאלתר בקטנה בלי שזה ירגיז. הרעיון להעביר את להיט הקדם של חדוה עמרני דרך הקשקוש של נטע ברזילי הוא מעולה, ויכול היה בקלות להיות שיר הגמר שלה ב"כוכב הבא".

נטע יודעת מתי שיר מחייב התנפחות ארטיסטית ומתי מגיעה לו התחרעות - וזה מה שהיא עשתה כאן עם שרית חדד. שמייח! לחדד בריא מאוד להיות משוחררת ולהיסחף עם נטע בשגעת. קצת צחוקים באולפן מוציאים ממנה קלילות שכבר הרבה זמן דרושה לה מאוד. שתיהן זמרות עם קול חזק וחד, וההפקה הכי עכשווית ולא לוקחת שבויים. שיר פצצה.

"עד מתי אלוהי" של זהר ארגוב בביצוע נסרין הוא אינסטנט קלאסיקה מהסוג הכי טוב. בדיוק ההפך מ"בלב אחד", והנה אחד מהחוקים הכי בסיסיים ליצירת קאבר: קח בלדה מעולה, תנו לה זמרת ענקית שתביא ביצוע חזק, ואז תסובבו את הסכין. יותר מזה לא צריך כלום (אהלן ויטני יוסטון!).

לא קל להתמודד עם זוהר, הוא ידע את העבודה. אז דודו טסה שהפיק הביא עטיפה ערבית/טורקית מכובדת, ומתח את הכל לכיוון אום כולתום, אבל גם הקפיד שנסרין תפתח מבערים ותזעק בכל הכח עד שתקרע לשומע את הלב, כולל מעוול מטריף בסוף. שלמות.   

המצטיינים: "שלח לי מלאך" בביצוע אביתר בנאי; "את חרותי" בביצוע ברי סחרוף; "רקמה אנושית אחת" בביצוע ריף כהן ועטר מיינר; "בך לא נוגע" בביצוע קרן פלס ואלון עדר; ו"בראשית" בביצוע דקלה וזהבה בן

מצאתי ב"צו השעה" חמישה ביצועים שיש בהם את כל מה שצריך כדי לבלוט מעל השאר. הראשון הוא "שלח לי מלאך" של אביתר בנאי - תענוג שאין כמותו. תמיר מוסקט בחר לעדן את המקצב לכמעט בוסה נובה, אבל לא עבר לכיוון העגמומי שהיה יכול להרוג את השיר. בנאי מצידו שר הכי קליל שהוא יכול, ואם זה לא יעליב אותו - אגיד שהוא שר ממש חילוני. והכי יפה. גם המקור של משינה הוא מושלם, ואיכשהו למרות שהביצוע החדש לא משנה כלום לא בגרוב ולא באינטרפרטציה - זה יצא מעולה.

ברי סחרוף שר את "את חרותי" של ג'ורג' מוסטקי, אחת הקלסיקות הכי קשיחות של חוה אלברשטיין. יש בפרויקט כמה שירים שנעשה בהם ניסיון להגיד משהו על "המצב", וסחרוף הצליח להביא כאן את היציאה הכי מרשימה פוליטית (אולי חוץ מירדנה ארזי, אבל עוד נגיע אליה). הבחירה במארש צבאי כעטיפה גורם לך לחוש שהוא ממש בדרך למעצר. השירה שלו, ההפך מאלברשטיין; יבשה, ללא סנטימנט והוא פשוט יורה את המילים. חזק מאוד.

אחד הטריקים הכי טובים הוא להביא לפרויקט כזה שיר קצת נשכח, חצי מוכר, ולהפוך אותו לדבר חדש לגמרי. זה מה שעשו ריף כהן ועטר מיינר עם "רקמה אנושית אחת". שירו היחיד והמפורסם של מוטי המר משנת 1983. חוה אלברשטיין אימצה אותו בהמשך ומרבה לשיר אותו בהופעות. זה שיר ילדותי ותמים, בסגנון "כולנו ביחד/בואו נתאחד", אבל הוא לא לאומני - אלא כלל אנושי, ולכן מתאים מאוד ל2020. עטר מיינר הוא קצת פרנק אושן הישראלי, מפיק יצירתי מאוד, והחליל שנכנס באמצע הורג. הפקת השירה מצליחה להביא גם את השורות הגבוליות שבטקסט לרמת ריגוש אמיתית, ובגלגלצ כבר הכניסו אותו לפלייליסט ובצדק. השיר הכי קול בפרויקט.

"בך לא נוגע" הוא דוגמא מעולה לגרסת כיסוי שמצליחה כמעט נגד כל הסיכויים. שיר הערש היפיפה שכתב דן תורן, מבוצע במקור מושלם על ידי יהודית רביץ. מסוג השירים שלגעת בהם זה כמעט פשע ומתכון להתרסקות. אבל המשפט "יש חיידק משוגע שפוגע, חסר הבחנה", קיבל השנה שדרוג, אז אפשר לנסות. אלון עדר וקרן פלס החליטו לשיר את הבתים יחד, פלס בחרה בטון מתקתק ומופנם, אדר חספס את קולו ככל האפשר, וזה יצא פשוט שוס. גלעד שמואלי עטף אותם בעדינות בעיבוד קטן ולא פומפוזי, ולאדר יש סולו בפזמון הראשון שמרים את השיר עוד מדרגה. קשה להאמין, אבל הגרסה הזאת עומדת בכבוד מול המקור.

הדואט של דקלה וזהבה בן ל"בראשית" של גבי שושן כבר מעורר עניין. לזהבה יש כבר ברפרטואר את "זמר שלוש התשובות", במקור של רבקה זוהר, שהיא החזירה לתודעה בביצוע מושלם, והאמת שבפיצוח נכון גם היא וגם דקלה יכלו להביא לבדן ביצוע טוב ל"בראשית" שהוקלט במקור כבלדת רוק. ההחלטה לחלק את הדואט בין שתיהן הייתה סיכון: הקולות שלהן לא מתחברים אוטומטית, אבל בסוף זה מצליח. דקלה שפותחת, מתאפקת יותר מבדרך כלל, וזהבה שמצטרפת מיד מוסיפה איזה סיבוב. אין כמו זהבה, כל מה שצריך זה שזה יבוא לה נכון - ואז היא תמיד קוברת. מניח שגם את זה גלגלצ יאמצו בקרוב.

היציאות השוות: "בלילות של ירח מלא" בביצוע אמיר דדון; "הביאו את הסתיו" בביצוע נגה ארז ורוסו; דו# (דודיעז) בביצוע אסף אמדורסקי והמסך הלבן; "גולם" בביצוע  מאור כהן והמפשעות; "לא גומר ת'חודש" בביצוע ג'ימבו ג'יי ואורית טשומה; "עורי עור" בביצוע ירדנה ארזי; "היו לילות" בביצוע לולה מארש; "שדות שבעמק" בביצוע אביב גדג' ומאיה בלזיצמן; "שני חלקים בתוך השלם" בביצוע תומר יוסף ודניאל סאן קריאף; ו"מסך עשן" בביצוע אתי אנקרי ומעיין ליניק

כל המבצעים בקטגוריה הזאת הבינו מה הם עושים ונתנו עבודה מעולה. קשה לי להאמין שהביצועים האלה יעופו לשמיים - ועדין כיף שהם הוקלטו. אמיר דדון, אחד הקולות הכי יפים שיש, נותן ביצוע נהדר לערן צור; נגה ארז הבינה נפלא את השיר של "איפה הילד" וממש אפשר לשמוע את השלכת.

אמדורסקי והמסך הלבן הלכו יותר רחוק ושדרגו קלסיקת פינגווין בהפקה מרהיבה, וכך עשו גם מאור כהן והמפשעות ל"קליק". זה מה שנקרא למיטיבי לכת.

"לא גומר את החודש" בביצוע ג'ימבו ג'י הוא כנראה הזוכה בתואר "הקאבר שעולה על המקור". בואו נודה שבעיבוד המקורי, אריק לביא האהוב קצת נאבד בFאנק הפולני. "עורי עור" בביצוע ירדנה ארזי הוא די קיצוני. בגרסת המקור של אביב גפן השורות כמו "שנאת אחים שבכל יום יום גוברת" נטמעו בתוך הטון הילדותי/זועק שלו. אצל ארזי, ששרה בנחת כל מילה, זה נשמע מבהיל, קונקרטי מידי ובעיקר מדכדך.

 

הכל רגוע בליגת העל: "אל נבקש" בביצוע ריטה; "חידה את לי" בביצוע דני סנדרסון;  "מה אתה בכלל יודע על אהבה" בביצוע אביב גפן; "עובדים עלינו עבודה עברית" בביצוע הדג נחש; "קשר הירח" בביצוע מירי מסיקה; ו"שיר על התוכי יוסי" בביצוע שולי רנד

ששת השירים בקטגוריה הזאת (ולפי סדר הא'-ב') מייצרים את אותה תחושה. זמרים מהליגה הגבוהה שבחרו שיר יפה, שמתאים להם, ושרים אותו בסגנונם המיוחד. כולם נותנים עבודה והתוצאה נעה בין טוב מאוד לעניין של טעם. כל המבצעים יכולים לשלב את הקאבר בקלות בהופעות או כבונוס באוסף להיטים - וזה יהיה לגמרי סבבה. יש מצב שחלק מהם אפילו יקבלו חשיפה מסוימת ברדיו. צריך רק קצת מזל.

הבעיה היחידה היא שאלה לא ביצועים מדהימים. ולכן יהיה להם קשה לבלוט בתוך הפרויקט או בכלל. אם צריך לבחור בכל זאת, אז אביב גפן מצטיין בגרסה לשיר של גידי גוב מתוך הסרט "אחד משלנו" בעיקר כי הוא מביא שירה מרשימה נטו. ו"חידה את לי", ששר במקור בעז שרעבי בפסטיבל המזרחי, נשמע לגמרי שיר שדני סנדרסון שר מאז ומעולם.

לא הבנתי למה (או עניין של טעם):

"הללויה" בביצוע חיים לוק ואנסמבל פיוט

"הללויה" הוא פיוט כורדי עממי משודרג שהוקלט בעבר על ידי אליהו דגמי, מוזיקאי וגיטריסט שמערבב כבר שנים בין פיוטי המזרח לגיטרות חשמליות. כאן המבצעים הם הפייטן והחזן חיים לוק ואנסמבל הפיוט. יוסי פיין נתן לזה בכישרון טאץ' של מוזיקת עולם, וחיים לוק המבוגר הוא פייטן מרגש - אבל זה עדין נשמע כמו פיוט ששרים בבית כנסת או בארוחה דתית. איך זה קשור לפרויקט הזה? בעיני זה לא. להפך. זה חלק מהאופן החדש שבו הדת זולגת לכל מיני מקומות שלדעתי אינה שייכת אליהם.

"אני אדם פשוט" בביצוע מיכאל וישי סוויסה ורועי כפרי

אני מבין את הראש. "אני אדם פשוט" בגרסת הנכדים המוכשרים של יפה ירקוני לבית סוויסה ורועי כפרי הוא יציאה מגניבה. וזה אכן קולי. אלא מה; במקור יפה ירקוני שרה את הפזמון החמוד, ובשלב הבתים מנחם זילברמן שהיה אז צעיר מגניב נותן סוג של ראפ פולני. המנגינה ששרה ירקוני פשוטה וקליטה - אז למה לקלקל אותה? למה להמציא אותה מחדש? עדיף שהיו פשוט לוקחים סימפול של ירקוני מהמקור במקום להמציא אותו מחדש, פחות יפה.

"דברים שרציתי לומר" בביצוע יסמין לוי ודיוויד ברוזה

אני לא מצליח להכיל את הויברטו האינסופי של יסמין לוי. אני יודע שיש אנשים שמשתגעים על זה, לטעמי עדיף שדיוויד ברוזה היה שר לבד. ובכל מקרה מאחר שההפקה המוזיקלית דומה למקור - למה בכלל לקלקל פוליקר מושלם?

הפספוסים:

"אחלום לנצח" בביצוע פלד

זה היה יכול להיות בקלות היהלום של הפרויקט. ביצוע היפ הופ עכשווי לאחד משירי הרוק הכי מוצלחים שנכתבו כאן, והאמת היא שפלד עושה עבודה מעולה בחלק גדול מהשיר - כולל התוספות המקוריות שלו. רק שבשיא הוא עושה את הטעות הכי מרגיזה שאפשר ומשנה את המנגינה של הפזמון. לעולם לא אבין למה לקחת משהו מושלם של "הקספרים" ולהמציא במקומו איזה ליין מוזיקלי מנומנם. מהרגע שקלקלת את הפזמון - נשאלת השאלה בשביל מה בכלל השתמשת בשיר הזה? באסה.

"ואלס להגנת הצומח" בביצוע ג'ין בורדו ואיה זהבי פייגלין

גם זה יכול היה להיות עוד שיא בפרויקט. מפגש בין ג'ין בורדו, איה פייגלין זהבי ו"ולס להגנת הצומח", שיר נהדר, שהביצועים המקוריים שלו התיישנו מאוד והטקסט המעולה נגד הטרדת נשים ראוי לסיבוב נוסף. מספיק היה שדורון טלמון ואיה זהבי פייגלין היו מלוות את עצמן בגיטרה ושרות בנונשאלנט כדי שזה ייצא פגז. אבל כמו שקורה לפעמים - הן התאמצו יותר מדי ועטפו הכל בהפקה גרנדיוזית ומיותרת. הפתיחה היא כמעט דקה של אינטרו שאין לו קשר לשיר עצמו והוא גם לא מקורי במיוחד. בסוף השיר יש עוד 3 דקות אינסטרומנטליות משעממות, ואפילו בין קטעי השירה היפים כשלעצמם יש מעברים מוזיקליים מנג'סים. בקיצור בנות - מיד גרסת אנפגלד עם גיטרה אקוסטית אחת שמלווה אתכן. אתן שרות כל כך יפה - אז למה לנדנד?