בימים בהם מיילי סיירוס וריהאנה מתפשטות כדי למכור שירים (טובים דווקא) וקייטי פרי, בריטני ספירס וליידי גאגא משעממות למוות עם סינגלים תפלים, מזל שיש גם הצלות כמו לורד. בת ה-16 הניו זילנדית כבשה את המקום הראשון באמריקה בשבוע שעבר והפכה לסנסציה הגדולה של 2013 במוזיקה העולמית.
באופן אירוני, גם לורד היא סוג של כוכבת פופ שנבנתה במפעל לייצור כוכבי פופ, אחרי שהוחתמה בחברת תקליטים גדולה בגיל 12. היא שונה ממיילי סיירוס בעיקר כי האסטרטגיה במקרה שלה התכתבה יותר עם האישיות האינטיליגנטית שלה - כמו שאפשר להבין מהטקסטים המוצלחים - ועם קול שמזכיר זמרות שפחות גדלו על ברכי דיסני. הפקת הפופ שלה קצת יותר מתוחכמת, עם נגיעות היפ הופ, דאנס ואינדי, במטרה לקרוץ לשוק ההיפסטרי הגואה של השנים האחרונות.
התוצאה היא אלבום בכורה סופר-מוצלח בשם "Pure Heroine", שמגיע אחרי EP קצר ומוצלח כשעצמו, מכתיר אותה כהבטחה גדולה לשנים הקרובות. מלבד הלהיט הגלגל"צי הגדול "Royals", יש בו עוד לא מעט הברקות פופ קטנות. למשל הסינגל החדש "Team" וזה שלפניו "Tennis Court". נסו גם את "Lux 400" ו-"Buzzcut Season". ולהשלמת החוויה שווה לשים יד גם על האי פי, שכולל עוד כמה שירים מוצלחים כמו למשל "Million Dolar Bills".
לורד אומנם לא המציאה שום דבר חדש, למעשה עברנו לפני שנתיים משהו דומה מאוד עם לנה דל-ריי, שסיפקה גם היא פופ איכותי מהונדס, אשר נקנה במיטב הדולרים של האבא העשיר שלה. אבל בשנה שבה מיילי סיירוס השתלטה עם הטוורקינג שלה על כל חלקה טובה, אין יותר טוב מה"הירואין הטהור" של לורד, בשביל לשבת קצת ולהתרכז רק במוזיקה.
פיטבול וקאשה - "Timber"
בדיוק כמו חברו הטוב פלו רידה, הראפר פיטבול מתייחס לעסקי המוזיקה כביזנס לכל דבר וכל צעד שלו מחושב באיך לעשות הרבה כסף. זה לאו דווקא דבר רע כשמדובר בפופ מועדונים, אבל אחרי כמה שנים מוצלחות, נראה כי השניים מתחילים לזייף לאחרונה. גם בדואט המשותף שלהם, שנכשל לגמרי וגם בקטעים לבד. בזמן שפלו רידה ממשיך להעתיק קטעי דאנס בשקל וחצי, הוציא פיטבול סינגל ראשון מתוך אלבומו הבא, שייצא בתחילת השנה האזרחית הבאה. מי שהיה בהופעה שלו בארץ בטח זוכר שבזמן שהוא ירד מהבמה התנגן ברקע "Wake Me Up" של אביצ'י, ובהמשך פיטבול גם תרם את קולו לעוד רמיקס לא רשמי ומביך לקטע.
עכשיו כמובן הוא רוצה להיט קאנטרי דאנס משלו. אז הוא ביקש מהמפיקים שלו איזה ביט דאנסי קליט עם מפוחית, הביא את קאשה להצטרף בפזמונים (כי מה שעבד עם אגילרה ולופז יכול לעבוד גם כאן), ותיבל את הטקסט שלו ברפרנסים אקטואליים למיילי סיירוס, טווריקנג וכאלה. התוצאה באופן מפתיע, לא רעה ודי נדבקת, במיוחד בפזמונים. טוב, אין על הפזמונים של פיטבול. לא משנה כמה אתה שונא את זה, העיקר לא לשמוע את הראפ המטומטמם. אז אחד אפס מול פלו רידה, והתודה (?) לאביצ'י שהחזיר את הקאנטרי דאנס לאופנה. כאילו לא הספיק לנו קאטן-איי-ג'ו בחתונות.
סיה - "Elastic Heart", כריסטינה אגילרה - "We Remain"
למרות שהשיר "Atlas" של קולדפליי יצא די בינוני, נראה כי שפס-הקול של החלק השני של "משחקי הרעב", הולך להיות אחד האלבומים המדוברים של התקופה הקרובה, במקביל לשבירת הקופות הצפויה של הסרט.
כמובן שרשימת המבצעים הנוצצת לא מזיקה, אבל בניגוד לפס-הקול הראשון, שהיה קצת יותר חלבי עם שירים של טיילור סוויפט ומארון 5 (אבל גם ארקייד פייר), נראה שהפעם הלכו האחראים על סלט קצת פחות מיינסטרימי. באופן יחסי כמובן.
אז קולדפליי אומנם סתם שיר, אבל השיר של סיה, דיפלו ו"דה וויקנד" הרבה יותר מרגש ומעניין הפקתית, ואפילו כריסטינה אגילרה מפתיעה בסוג של בלדת רוק טובה, שמתלבשת בול על הקול שלה. עוד בפס-הקול אלי גולדינג, פטי סמית', סנטיגולד ואחרים.
רובי וויליאמס - "Go Gentle"
תחנת הרדיו הבריטית המצליחה "רדיו 1" עדיין מסרבת לנגן אותו, בגלל שהוא כבר מבוגר מדי בשביל קהל היעד, אבל רובי וויליאמס ממשיך את הקאמבק שלו אל עולם המוזיקה הבריטי לאט ובעדינות. אחרי סיבוב הופעות מוצלח בקיץ ומיני-להיט עם דיזי ראסקל, הוא מוציא עכשיו אלבום חדש ומסקרן בשם "Swing Both Ways", שכולל דואטים עם אמנים כמו לילי אלן, קלי קלארקסון ורופוס ויינרייט, לצד שירים חדשים וקאברים לקלאסיקת.
"Go Gentle" הוא אחד מהשירים החדשים, אותו כתב עם שותפו הקלאסי לכתיבה גיא צ'מברס. שיר מוצלח מאוד, בטח יותר משירי האלבום הקודם. תוסיפו לזה שמועות על מינוי חדש כשופט באקס-פקטור הבריטי (במקום גארי בארלו, חברו לטייק דאת') ונראה שהקאמבק כמעט והושלם.