פרגי - "L.A Love (La La La)"
אומנם שמונה שנים שעברו מאז "The Dutchess", אלבומה הראשון של פרגי נשמעות כמו סוג של נצח במושגים של עולם המוזיקה, אבל בשנים האחרונות ראינו מספיק קאמבקים מרשימים של אמני פופ מבוגרים יחסית, שמצליחים להישאר רלוונטים גם בעולם שלורד בת ה 17 היא אחת הכוכבות העולות שלו. נכון שדאפט פאנק מסתתרים תחת קסדות אייגלסיות וג'ניפר לופז מנצלת כל פיסת אחוריים שנתן לה האל, אבל לפרגי הבת ה- 39 תמיד תהיה ההצלחה הפנומנלית של הבלאק אייד פיז (שהוציאו אלבום אחרון לפני ארבע שנים), שהפכה אותה לאייקון, והיא בהחלט יכולה להרשות לעצמו להיעלם לתקופה ארוכה.
אחרי שסימנה וי על חתונה ועל ילד, והבליחה לרגע עם מיני-להיט מתוך פסקול "גטסבי הגדול", היא מתפנה עכשיו לפרויקט האלבום השני שייקרא "Smile Now, Cry later", מתוכו יוצא עכשיו הסינגל הראשון והדי סתמי, אבל חייב להודות שגם די נדבק "L.A Love (La La La". קצת כמו החפירות של איגי אזליה היום, גם פרגי מזגזגת בחופשיות בין ראפ לשירה על רקע ביט היפ הופ עדכני שהפיק לה דיג'יי מאסטרד, השם הכי חם היום בז'אנר ובהפקות אורבניות למצעדים. לצערו, ולצערנו, יצא להם משהו שנשמע כמו להיט פופ מתחילת המילניום, עם טקסט חובק עולם, שיעבוד כנראה מעולה רק בקלאב מדים ברחבי הגלובוס. על האלבום המלא חתומים בין היתר המפיק "מייק וויל מייד איט" (מיילי סיירוס) וגם הפרטנר לפיז וויל איי אם, שאומנם עסוק רוב היום בעיצוב ג'אדג'טים ואפליקציות , אבל בא לתת יד גם באלבום השני. נחזיק אצבעות שזה יעזור.
לורד – "Yellow Flicker Beat"
אחרי שתרמה קאבר מוצלח ל-"Everybody Want To Rule The World" של "טירס פור פירס" בפסקול הקודם של סדרת סרטי "משחקי רעב" ("התלקחות") והשאירה רושם טוב על מפיקי הסרט, זוכה עכשיו לורד לדבר שכל אמן יכול לייחל לו: הפקת פסקול שלם לשובר קופות הוליוודי. והפעם מדובר כמובן בסרט החדש והמצופה בסדרה, "עורבני חקיין". לא ברור כמה זה הולך לעכב את אלבומה השני של הזמרת בת ה17, אבל אם לשפוט מהסינגל הראשון מהפסקול מתוכו, יש בהחלט מצב שהוא הולך לשמש כתחליף לא רע לאלבום רגיל.
אז"Yellow Flicker Beat" הוא כאמור הטעימה הראשונה והמשובחת שיוצאת מתוך הפסקול, ובניגוד לקולדפליי שהובילו את הקודם עם ""Atlas המשעמם (שכנראה עזר בעיקר לקדם את הרומן בין כריס מרטין לג'ניפר לורנס), נראה כי הפעם המאץ' הזה הוא הדבר הכי טוב שהמפיקים יכלו לקוות לו. התדמית האפלולית שהזמרת בת ה17 מנסה למכור לעולם באופן קבוע, מתכתבת מעולה עם הדמות של לורנס בסרט, ויחד עם הטקסט הדרמטי, שנכתב בהשראת עלילות הדמות בסרט החדש, והפקה מעולה של פול אפוורת' (אדל) שמתחילה בכמעט אקפלה מינימליסטית ומתפתחת לפזמון אלקטרוני המנוני, יוצרים את אחד משירי הפופ היותר מעניינים שיצאו ב 2014. ויש לי הרגשה שהפסקול כולו יהיה אפילו קצת יותר מאתגר בשירים שלא נועדו להיות להיטי רדיו .
טובו לו – "Thousand Miles"
כמו רבים וטובים לפניה, גם טובו לו השבדית בת ה 26, חייבת את הפריצה הגדולה שלה השנה לרמיקס. במקרה שלה מדובר ברמיקס המעולה של הצמד האלקטרוני "היפי סבוטג" לסינגל המעולה "Habits (Stay High)", שהתפוצץ בהתחלה במחוזות היותר היפסטריים (לא מעט בזכות העיוות הפיצ'י האופנתי כלפי מעלה של הקול שלה), והפך ללהיט לא קטן בבלוגים. אחרי סיבוב באזז קצר בטוויטר, הודות לפוסט של הזמרת אלי גולדניג והתכתבות בין טובו לו לצמד עצמו, צורף הרמיקס לאי.פי. הראשון שלה, וסלל את הדרך להיכרות ראשונה של העולם גם עם השיר המקורי.
האי.פי המוצלח יצא אומנם רק בשבדיה , אבל הודות לבאזז רשת התחיל להסתובב גם בשאר העולם, כשמלווים אותו שורה של סינגלים מצוינים כמו "Not On Drugs" ו-"Thousand Miles" הנוכחי, שרק העלו את הציפיות לקראת האלבום המלא "Queen Of The Clouds" שיוצא השבוע בארה"ב. בינתיים נראה שהכל עובד לטובתה. "Stay High" מטפס כבר ב 20 הגדולים בבילבורד, הרמיקס לוהט בכל המצעדים הנכונים באירופה כבר חודשים, חימום שנסגר לטור הנוכחי של קייטי פרי, ויש גם ווקאל שתרמה לטראק החדש (והדי פח) של מפיק ה- EDM השבדי העולה אלאסו. עכשיו רק נחכה שמישהו בארץ יתחיל לנגן אותה ברדיו, כי נהיה קצת מביך כל הקטע הזה.
איזי ואליעד – "אחרון הימים"
כצפוי, גם השנה המצעדים הישראליים השנתיים הפגינו התעלמות מוחלטת מכל מה שקורה מחוץ לפלייליסטים של תחנות הרדיו, ולהוציא כמה להיטי אינדי-רוק של להקות באזז כאלה או אחרות, היה קשה מאוד למצוא התייחסות ללהיטי שטח במצעדים הארציים. זה עוד יותר מעצבן כשברור שלא מעט דברים מעניינים קורים שם בחוץ, בזמן שבמצעדים עצמם שולטת לרוב מוזיקת מיינסטרים יעילה אך משמימה בכל פרמטר שקשור להפקה, לעדכניות או סתם התכתבות עם התפתחויות מוזיקליות בתעשייה העולמית. בקיצור, עוד פעם הפופ הישראלי אכל אותה. וזה כבר מתחיל להיות מביך, כשבעידן הרשת, כבר ברור ממזמן שיש לזה קהל ושזה מצליח בכל פרמטר שנחשב היום (יוטיוב, הופעות, באזז, הורדות וכו').
בדרך כלל אני לא אוהב לתת דוגמאות ומעדיף להשאיר את זה לטוקבקים, אבל דווקא הסינגל החדש והמשותף של איזי ואליעד שיצא בשבוע שעבר הוא דוגמא מעולה לכל העניין המוזר הזה. כי הנה לכם שת"פ של שני אמנים צעירים ועדכניים שזוכים ביחד ולחוד למאות אלפי צפיות ביוטיוב, מופיעים בכל הארץ, מחוזרים לקמפיינים על ידי החברות הכי גדולות במשק ובעיקר מנפקים להיטים אחד אחרי השני, שמופקים הכי עדכני שאפשר וזוכים לוויז'ואלס מרשימים, ועדיין, זוכים להתעלמות מביכה ברוב כלי התקשורת.
"אחרון הימים" המוצלח והכיפי הוא לאו בהכרח שיר רדיו, גם אם הוא מופק לא פחות טוב מכל להיט רדיו שתשמעו באמריקה היום (ושם מנגנים בכיף גם כאלה עם הגבלות צנזוריות כאלה ואחרות), אבל לכל אחד מהאמנים האלה בנפרד היו השנה סינגלים שהיו מספיק רדיופוניים וגם מספיק מצליחים ברשת, בשביל לעשות את הקרוסאובר לרדיו.
אז למה זה לא קורה? או שמישהו שם ברדיו לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך, או שהכניסה לאמני פופ מותרת רק אם עברת בריאליטי של אחת מהזכייניות קודם. משתתף או שופט. ושתהיה שנה טובה ללירן דנינו, מארינה מקסימיליאן, עידן חביב, יובל דיין, עומר אדם, עילי בוטנר וילדי החוץ, מוקי ואייל גולן. וכו' וכו'. בכל מקרה שתי התשובות נכונות.