לא פחות משנתיים עברו מאז ההופעה האחרונה של אינפקטד מאשרום בישראל. פרק זמן שמרגיש כמו נצח בשביל צבא המעריצים של ההרכב האלקטרוני האגדי שקיים כאילו מאז ומעולם. עד שיגיעו לכאן כדי לחגוג 25 שנות פעילות עם מופע ה-"IM25" המסורתי (שיגיע הפעם לפארק הירקון ומבטיח להיות גדול מאי פעם), אינפקטד קפצו בשלישי (וגם בשישי) להגיד שלום לקהל הישראלי עם "Converting Vegetarians" לייב, מופע שבנוי על אלבום המופת שלהם מ-2003 ואלבום ההמשך שיצא ב-2015.
ההרכב נחת השבוע לראשונה אי פעם בבארבי, מקום מאוד אינטימי ביחס למקומות שאינפקטד ממלאים די בקלות בדרך כלל, ולכן היה צפוי שהמקום יהיה מלא עד אפס מקום. אחרי חימום מצוין של האמן האלקטרוני-פסיכדלי, Essence Project, עלו לבמה עמית "דובדב" וארז אייזן, מחוזקים בגיטריסט הוותיק של ההרכב ארץ נץ האגדי, המתופף רוג'ריו ג'רדים הברזילאי והגיטריסט החדש של ההרכב - יוסי מזרחי (נכון, בן זוגה של נינט) שהחליף בהרכב את טומי קינגהאם.
את ההופעה הם פתחו עם "Converting Vegetarians", שיר הנושא של האלבום האיקוני מ-2003 שהרים את הקהל במקום, שהיה כרגיל בהופעות של אינפקטד – מגוון מאוד. עם בקהל עסקינן, מי שרכש כרטיס להופעה נפרד בלא פחות מ-259 שקלים, מחיר גבוה מאוד לבארבי, מחיר אותו הסביר דובדב בראיון שקיימנו איתו בשבוע שעבר. אז אמנם בצד הרע כאמור מדובר במחיר גבוה, אבל בצד הטוב, ובניגוד להופעות הענק של ההרכב – זה הביא למקום קהל מאוד מסור של הלהקה, כזה שידע שהוא בא לקבל משהו אחר, אינטימי יותר ומגוון יותר מאשר חגיגות הטראנס הענקיות שלהם בדרך כלל.
דובדב, שבכל שיר קיפץ, שר ותקשר עם הקהל – עשה כהרגלו עבודה אדירה בלהפעיל את מאות האנשים מולו, עבודה שהגיעה לשיאה ב-"I Wish", המגה הלהיט האדיר של אינפקטד, שהעיף את הבארבי באוויר. אבל מה שהיה באמת מדהים בהופעה הזו של הוא מה שהופך את השניים להרכב אלקטרוני כל כך מוצלח וכל כך ייחודי – האקלקטיות. אם ב-"I Wish" הקהל עף באוויר לצלילי הפסיי טראנס, אז רגע אחרי הם ניגנו את "Stuck In A Loop" – טראק רובוטי יותר, מלנכולי יותר ומאוד לא טראנסיסטי.
המסע הזה הוא הסיפור של הערב – מסע, כזה שמתבסס כולו על שני האלבומים הכי מגוונים ומיוחדים של ההרכב, כזה שלא נוגע רק בטראנס טהור, אלא מפלרטט עם ז'אנרים אלקטרוניים שונים – מאמביינט דרך מוזיקה אקספרימנטלית ודאון טמפו ועד נגיעות של דאבסטפ.
מעבר לכריזמה והיכולות האדירות והמוכרות של דובדב, והגאונות בלתי ניתנת לערעור של אייזן, הערב הזה היה תזכורת נהדרת לזה שארץ נץ הוא אחד הגיטריסטים הכי טובים שהיו כאן. גם מזרחי, שהצטרף להרכב רק לפני שנה,השתלב נהדר ונשמע ונראה כמו מישהו שנמצא עם ההרכב שנים. ג'רדים, כהרגלו, היה אולי פחות בולט לעין, אבל לא פחות משמעותי להרמוניה של ההרכב כולו. בצד הפחות חיובי, אפשר למצוא את מישל אדמסון הבריטית, ששרה עם ההרכב באלבום אבל בהופעה חיה התגלתה כחסרת אנרגיה, ובכללי, כזמרת די מאכזבת.
אם נחזור רגע לבארבי, מדובר לא רק בבחירה אינטימית מאוד - אלא בבחירה סמלית. הבארבי, אחד המקומות המוערכים והאהובים בישראל להופעות, הוא קודש כל קודש הקודשים של הרוקנרול. ההחלטה של אינפקטד להופיע דווקא שם עם האלבום שהפך אותם מהרכב שאנשי טראנס מכירים לנחלת הכלל ולקונצנזוס, מסמלת את מה שאינפקטד עשו לטראנס – שבעיקר בזכותם עבר ממסיבות הטבע למועדונים ולהופעות ענק.
את הניצחון הזה אינפקטד יחגגו באפריל הקרוב עם "IM25", סביר להניח מול עשרות אלפי בליינים, אבל עד אז, המעריצים שהגיעו לבארבי נהנו ממנה ראשונה ברמה הגבוהה ביותר.