זה כנראה לא סוד שסצנת ה-EDM העולמית נמצאת בבעיה. הז'אנר המוזיקלי שכבש בסערה את העולם בתחילת העשור הקודם היה תקוע בשנים האחרונות מבחינה מוזיקלית - אך בשנתיים האחרונות נראה שהסצנה מוצאת סוף סוף, אחרי תקופה ארוכה של חיפוש עצמי, סאונד חדש – זה של הלייבל Future Rave.
אמש (חמישי), הופיע במועדון הבארבי מורטן (או מורטן בריום בשמו המלא), מי שהקים את הלייבל שהשתלט על סצנת ה-EDM יחד עם דיוויד גואטה. "אני ודיוויד נפגשנו לפני 10 שנים בלוס אנג'לס כשהתאמנו באותו מכון כושר והתחלנו לדבר. כמה שנים אחרי, ראיתי אותו בטומורולנד, מתברר שהוא לא ידע שאני דיג'יי והיה מופתע מאוד", מספר מורטן בשיחה מיוחדת עם mako מוזיקה. "עם הזמן נהיינו חברים מאוד קרובים. תמיד שלחתי לו את המוזיקה שלי כדי לשמוע ממנו ביקורת, ולפני שלוש שנים התחלנו לעבוד יחד כשהקמנו את FUTURE RAVE".
איך אתה מתאר את המוזיקה שאתם עושים?
"מאוד קרה, נורדית, עתידנית, כזו שמאוד מושפעת מהסאונד ותרבות ה-EDM הנורדית של תחילת שנות ה-00. גם ה-DNA של דיוויד לגמרי שם – בברייקדאונים ובאיך אנחנו עובדים עם הווקאל'ס. יש במוזיקה גם הרבה אנרגיה ורגשות מהאנדרגראונד וסצנת הטכנו".
כמו שאמרת, יש הרבה השפעה מהטכנו אבל הצלחתם לסחוף את הקהל של ה-EDM. מה מושך אותם לדעתך?
"האנרגיה הגבוהה והמלודיה הקליטה הם לגמרי מעולם ה-EDM. לדעתי, זה מה שמושך את הקהל הזה".
סצנת ה-EDM קצת תקועה במקום בשנים האחרונות. מה צריך לעשות כדי להתקדם?
"מקשיבים למוזיקה שלנו בפיוצ'ר רייב. אנחנו מנסים לפתח את סצנת ה-EDM ולשבור את הגבולות המוכרים של הסצנה. התחלנו את פיוצ'ר רייב כי לקחת מיקרופון ולצעוק "3,2,1 Let's Go" לא מעניין אותנו. רצינו להביא משהו פשוט ואחר".
לישראל הגיע מורטן בצל בהלת האומיקרון, שהביאה איתה גם שינוי במתווה הכניסה לארץ ואילץ את מורטן להיות בבידוד שלושה ימים. "הרבה זמן אני רוצה לנגן לקהל הישראלי. חשבתי שזה יכול להיות מדהים במיוחד עכשיו כשהמצב מורכב", הוא מספר על ההחלטה להגיע למרות המצב המורכב. "היינו זהירים מאוד. אני והצוות עברנו לא פחות מארבע בדיקות עד שיכולנו לצאת מהבידוד ואנחנו גם מחוסנים שלוש פעמים".
יצא לך להכיר דיג'ייז ישראלים?
"אני מכיר את ויני ויצ'י, הם חברים שלי ואני מאוד אוהב את המוזיקה שלהם - הם עושים עבודה אדירה. כשהייתי צעיר יותר הייתי שומע המון מוזיקה של אינפקטד מאשרום".
השנה נכנס מורטן היישר למקום ה-39 ברשימת 100 הדיג'ייז המובילים בעולם, במה שהפך לכניסה החדשה הכי גבוהה בדירוג. "בתקופת הקורונה עשיתי מאות לייב סטרימינג. בכלל, הייתי מאוד פעיל אני חושב שהקהל התחבר והעריך את זה ולכן בחר בי לרשימה", הוא מספר. "זה מאוד מרגש ומשמח לקבל תמיכה כזו. אני כל היום מקבל עשרות תיוגים באינסטגרם מכל מיני מועדונים ומסיבות בעולם בהם מנגנים את המוזיקה שלי וזה לגמרי מרגש ומשמח".
איזה דיג'ייז עוררו בך השראה בתחילת הדרך?
"האמת? אין דיג'ייז שעוררו בי השראה, רוב ההשראה שלי מגיעה מאנשים וממקומות. כשגדלתי הקשבתי לדיוויד ספון ולדדמאוס - אבל אני לא יודע אם משהו מזה באמת השפיע עלי לעשות מוזיקה".
עם מי היית רוצה לשתף פעולה?
"בעיקר עם זמרים וזמרות פופ שנגעו במוזיקה אלקטרונית כמו רובין נגיד, לדעתי היא עושה מוזיקה מדהימה".
מורטן, שחי כיום בארה"ב, נולד וגדל בדנמרק, מקום שבעולם פחות ידוע בסצנת הקלאבינג שלו. "זו סצנה מאוד ייחודית, אבל הם לא ממש מביאים דיג'ייז מחו"ל", הוא מספר. "יש רק מקום אחד שמביא דיג'ייז גדולים מבחוץ, אבל הרוב בנוי על סצנה מקומית. עם זאת, המסיבות אצלנו משוגעות – יש הרבה EDM והיפ הופ מקומי".
כמה קשה היה המעבר לארה"ב?
"היה לי קשה בעיקר עם הגעגועים למשפחה ולחברים. מבחינה מוזיקלית, התרבות לגמרי שונה. בארה"ב משתמשים בהרבה הומור כדי ליצור חיבור עם הקהל. דיג'יי כמו דילון פרנסיס למשל ממש עושה סטנדאפ כדי להתקשר עם הקהל ובאירופה הגישה אחרת לגמרי. גם מבחינה סגנונית יש פערים: בארה"ב מאוהבים בדאבסטפ ובאירופה אוהבים סגנונות לגמרי שונים".
מה לגבי טכנו?
"טכנו היה במשך שנים מחתרתי ועכשיו הוא הפך למסחרי. אפשר לשמוע טכנו בכל מסיבה בעולם כרגע וזה נורמלי ללכת למסיבת טכנו, לא כמו לפני 5-6 שנים שאנשים במיינסטרים אמרו 'זה כבד מדי'".
ההתקרבות למיינסטרים טובה לז'אנר?
"אני לא יודע אם זה טוב או רע. במחתרת תמיד רוצים את המוזיקה לעצמם, הם אומרים 'זה שלי, אף אחד לא מכיר את זה ואני לא רוצה שכולם יכירו את זה', אבל עם הזמן הדברים הופכים לפופולריים. האנשים ששמעו טכנו התקדמו גם הם, עכשיו למשל הם בדיסקו, זה תמיד מתקדם ואתה יודע מה? זה צריך להתקדם".