טינה איברגימוב ודוד דריי - "כי את המחר שלי"

הדואט הזה אמור להיות חגיגה של רומנטיקה ואהבה. איברגימוב מתחילה אותו בצורה טובה, עם קול מוצק, שרה יפה, עם קלאסה. מולה מתייצב דריי הצרוד, שהצרידות לא מפריעה לו לסלסל. בפזמון היא פותחת עליו פה ומכניסה אובר-פאוור שנשמע לי מוגזם. הלו, זה שיר אהבה, לא צריך לצעוק. דריי נשאר בשלו, רגוע, קולו פוסע מעדנות בבית השני. כשהי מצטרפת אליו זה נשמע יפה, הם שרים טוב יחד, הקולות מומנחים היטב אחד מעל השני. גם כשמגיע הפזמון ושניהם פותחים מסלולי הטיסה שלהם למעלה קרובים, מקבילים. דריי מוביל איברגימוב מהדהדת אותו בעוצמה מלמעלה. בסיום זו שוב הצרידות שלו והמוצקות שלה, בשילוב שעובד. מה שהיה חסר לי זה להרגיש את הנשמות שלהם מתחברות, ולא רק את הקולות.
ציון: 8.5

 

ענבל בקמן וחן לוי - "שיר לשירה"

זה היה הדואט המקסים ביותר של הערב. שיר ערש מושלם שכתב יהונתן גפן והלחינה קורין אלאל, שכבר הזיל הרבה דמעות מהרבה הורים בביצוע המקורי של אלאל ובקאבר המוכר של מירי מסיקה. בקמן ולוי לא המציאו כאן את הגלגל, אבל ביצעו את השיר כמצופה מהן - יפה, עדין, מלטף, תמים, ילדותי, מנחם, רך וענוג. יפה במיוחד היה חילוף התפקידים ביניהן, כאשר כל אחת שרה לרעותה. כשהן שרו יחד החיבור בין הקולות זרם על אותה קרן שמש. למרות ששמעתי את השיר הזה עשרות פעמים והתרגשתי כל פעם מחדש, בביצוע היתה התרגשות מיוחדת, דווקא משום שהוא לא היה מושלם, ולא שרו אותו שתי אמהות בהווה. כשהן הגיעו לקטע של ה'לה לה לה' כבר שרו יותר עם ביטחון, וזה גם היה החלק הפחות מוצלח בדואט.
ציון: 8.5

 

רוני ישראלי ורינת כהן - "Lady Marmalade"

מבחינה קולית הביצוע הזה היה כמעט מושלם. שתי דיוות הנשמה של העונה נפגשו לקלאסיקת הרית'ם נ' בלוז-סול הזו ושרו אותה מצויין. הקולות שלהן נשמעו טוב מתמיד, בשרניים כמו שצריך, נוסקים למעלה ברגע הנכון, הרבה זמרות בארץ ובעולם היו חותכות לעצמן את האצבע הקטנה ברגל כדי לשיר כמו שהשתיים האלה שרו אמש. על רקע הליווי המדהים של ה"בינלאומיות", הנאמבר הזה היה אמור להיות השוס של הערב.
הבעיה של ישראלי וכהן היתה באנרגיות. "ליידי מרמלייד", במיוחד עבור מי שצפה בסרט "מולן רוז'", הוא לא רק שיר אחווה נשית שהפך לשיר פיתוי מושלם, הוא נאמבר שמצריך אנרגיות מיוחדות, מצריך פרפורמנס, שואו, תנועה, שיקרה משהו על הבמה מעבר לשתי "מאמות" ששרות מעולה אבל נשארות סטאטיות. נסו רק לדמיין מה מיי פיינגולד ואליסה שפרגה היו עושות כאן, שלא לדבר על מארינה מקסימיליאן. רוני ורינת שרו נפלא, היה חסר להן ערך מוסף.
ציון: 9

 

עומר דץ וליאור פרץ - "אף אחת" / "האחת שלי"

המפגש בין שני המבצעים הכי מקצועיים ומהוקצעים בנבחרת "הכוכב הבא" הבטיח רבות ואף קיים. קחו את שני הביצועים שלהם בנפרד, כל אחד מהם עומד יפה בזכות עצמו,. החיבור, המש-אפ, היה מלאכת מחשבת מקורית שהיה בה הכל - אומץ, דיוק, חן, עונג, וירטואוזיות, רגישות, רגש, ריגוש. הם השלימו אחד את השניה נהדר. כששרו שני שירים בו-זמנית, זה הפתיע ועבד היטב. כשהתחלפו בתפקידים הם כבר היו בשלב ההברקה. שימו שם את מירי מסיקה וישי לוי, המבצעים המקוריים, ולא בטוח שהם יחברו את השירים האלה טוב יותר. כבר הרבה זמן שלא נפעמתי ככה מביצוע בתוכנית כשרונות מוזיקלית. שאפו גדול לשניהם. איזה נדירים.
ציון: 10

 

אביתר קורקוס ואליאס מלייב - "מתגעגע"

הביצוע של אביתר קורקוס ואליאס מלייב ללהיט של אייל גולן היה רחוק מלהיות מולם מבחינה ווקאלית. שניהם אפילו זייפו קצת בקטעים מסוימים שלו, אבל הסך הכל הכללי עבד. הם התחילו רגוע, עברו לקצב, חתכו לסולו דרבוקות, ולא שכחו את המרכיב החפלאי. למרןת הזיופים אהבתי את המגע בין צבע הקול הגבוה וה"זמירי" של קורקוס, לצרידות הנמוכה וה"טורקית" של מלייב, שהתאים את עצמו לשיר שבא לו פחות בטבעיות. אהבתי את האנרגיות שלהם, את תחושת הביחד, את שמחת העשיה והביצוע שלהם. היה כיף איתם.
ציון: 8.5

 

האחים גת ועידן עמדי - "מי האיש"

ברור שהאחים גת מוערכים יתר על המידה. זמרים סבירים, בסך הכל, שהדמויות שלהם מרתקות יותר מהביצועים המוזיקליים, ונגינת הגיטרה החשמלית שלהם (כלומר של גיל) טובה מהיכולת הווקאלית. גם בנאמבר הזה עיקר המשקל הוטל על כתפיו של עידן עמדי, ששר סולו חלק נכבד מהשיר וגם שלף את המפוחית ברגע הנכון. לזכות האחים יאמר שההברקה כאן היא בעצם הפיכת הפיוט המוכר והאהוב הזה לבלוז, עם סולו חשמלי. אבל כל אלה הם רק כלי עזר. העבודה עצמה היא לשיר טוב, ובזה האחים היו, כרגיל, סבירים, לא יותר.
ציון:8

 

רוני ישראלי - "היא יודעת"

יותר מהכל, השירה של רוני ישראלי הזכירה לי כאן זמרות מסוגה של ריקי גל, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה איתה בעונה הזו. לצערי זו הפעם האחרונה (אלא אם כן יהיה בהמשך איזה גלגל הצלה). ישראלי שרה כאן טוב מאוד, היא כבר יודעת מתי ללחוץ, מתי לפתו, מתי לזרום מעדנות, אילו הברות להדגיש. היא גם ניקתה מניירות (לא שלא נשארו לה). היא בחרה שיר טוב מאוד, שישב לה היטב בפה, ושרה אותו נכון. מה שהיה חסר לה הוא ללכת לקיצוניות - או להצליח לרגש איתו, או להדהים. ככה זה כשאת זמרת עם יכולות גבוהות - דורשים ממך הרבה. אפשר למחוא לה כפיים על הנאמבר הזה, כי הוא היה מצויין. חבל זה לא הספיק.
ציון: 9

 

רינת כהן - "לאן שלא תלכי"

הביצוע של רינת כהן היה  בערב הזה. היא כאילו חזרה כמה שבועות אחורה ונמרחה עם הקול עם יותר מדי אוויר והצפת רגש. מניירות שהיא כבר הצליחה לנקות מהשירה שלה חזרו לפתע. מצד שני, זה הסגנון שלה, והיא לקחה אותו והביאה אותו למקסימום, לנקודת שיא. היא שרה כאן כאילו גורל העולם מונח על הכף, באובר-דרמטיות שמזכירה את סלין דיון, למשל בשיר הנושא של הסרט "טיטאניק". אישית פחות התחברתי לזה, אבל ברור למה אנשים כן אוהבים אותה.
ציון: 9