אביתר קורקוס שר מושלם את "נפרדנו כך", רוני ישראלי הביאה בלוז ונשמה והזכירה את דפנה ארמוני, אליאס מלייב נתן הופעה, דונדיט ג'ון הלך באומץ על הקטע האפריקני, אריה וגיל גת היו נהדרים, דוד דריי הצטרפת וידע לחזור
האחים גת ניגשו לשיר של נתן זך ושלום חנוך בנינוחות, נינוחות שלא אפיינה אותם בביצועים הקודמים. נדמה היה שמשהו בהתרגשות הראשונית שלהם מעצם ההשתתפות בתוכנית עבר, ושהם רגועים יותר ויכולים להראות את היכולות האמיתיות שלהם. והיכולות האלה השתפרו מפעמים קודמות. זה היה הביצוע הטוב שלהם מתחילת העונה. ראשית, גיל, שהוא הזמר הטוב מבין שניהם, היה זה שהוביל את השירה כאן, כשאריה מצטרף אליו בקול שני ויוצר איתו את ההרמוניה המפורסמת שלהם. גם נגינת הגיטרה של גיל היתה נהדרת. האם האחים עם הפיאות הם התקווה של הרוק ב"כוכב הבא"? לפי הביצוע הזה נדמה שכן. בחירת השיר היתה מעולה - גם קלאסיקה ישראלית, שמחברת בלדת רוק עם טקסט לירי, וגם שיר שהם עצמם מתחברים אליו כשומרי מצוות. אחלה. מה שהיה חסר כאן הוא יותר רגש. הגתים היו מדויקים ונעימים, אבל לא הצליחו לגעת עד הסוף. ציון: 9
דוד דריי - "Je Suis Malade"
דוד דריי בחר בשיר שהוא "לחיות או מות". או שאתה מביא ביצוע שמעיף לאנשים את המוח, או שאל תעלה על הבמה כי חבל על הזמן. וכדי להגיע למקום הזה צריך להיות זמר מצויין עם קול מרגש ויכולות טכניות גבוהות. הבעיה בביצוע של שירים כאלה בתוכניות היא שאם תלך יותר מדי עד הסוף יגידו שאתה פאתטי. ואם לא תיתן את הכל יגידו שלא השארת את הקרביים על הבמה. דריי היה טוב, אבל לא מספיק. הוא שר לא רע בצרפתית, פחות בעברית, איתה הוא אפילו שכח מילים, וגמגם במבוכה. מצד שני בעברית היה לו סלסול יפה. כשהוא עזב את ה"שלכת" וחזר ל"Malade" זה שוב נשמע אחרת, כאילו השפה הזו מוציאה ממנו יותר רגש. האמת שהיא שלא היה חסר רגש בביצוע של דריי. היתה חסרה הצטיינות כזמר באלמנטים כמו לעלות גבוה, להגיע לצליל מבלי לקרטע, ולדייק. היתה חסרה יכולת ללכוד עוד יותר את האוזניים והלבבות ולהטביע אותם בתוך השיר. הוא עשה את המקסימום, אבל לא הגיע עד הסוף. ציון: 8
אביתר קורקוס - "אלוהים נתן לך במתנה"
פעם היו מכנים בתקשורת זמרים מזרחיים, במיוחד את אלה בעלי הקול הגבוה, בשם התואר "זמיר", שאפשר למצוא מחמיאים ממנו. לו אביתר קורקוס היה מנסה לפרוץ לפני 290 שנה, סביר להניח שהיו מדברים עליו במונחים המיושנים האלה, "זמיר" שכזה, שאתה שומע בקול שלו את המקום ממנו הוא בא, וכל שאר הקלישאות. אבל קורקוס לא משחק אותה "זמיר", הוא באמת כזה, ככה הוא שר. ה"זמירות" הזו יכולה לשחק לטובתו כשהוא לוקח שיר מרגש כמו "אלוהים נתן לך במתנה" (שהוא ספק שיר מזרחי, ספק פופ-רוק) ובוחר לשיר אותו כמו שזמרים מזרחיים שרו פעם, בקול גבוה, מתוף האף, מסולסל, ולסיום נושא תפילה. זה עובד, הכל אחלה, והכל סבבה. אבל לדעתי קורקוס הוא זמר יותר מוכשר ויותר טוב מאותו "זמיר" שהוא הציג בפנינו כאן. הבחירה שלו היתה נכונה והביצוע יפה, אבל שימשיך מכאן הלאה למקום אחר. ציון: 8.5
אליאס מלייב - "גשם"
הביצוע של אליאס מלייב היה יפה ומקצועי מאוד. הוא בחר שיר נכון, ושר אותו מהמקום הנכון, מהנשמה והלב, עם התכוונות אמיתית. הוא הטעין את השיר בהרבה רגש, כמצופה, ומעט הגזים עם האוויר בחלק הראשון, שבו ליווה את עצמו היטב עם הפסנתר. כשהוא קם ממנו, היה ברור שהבחור בא לתת הופעה, כשהחלפת הפוזיציה על הבמה נעשית באופן מקצועי ומשתבת טוב עם השיר. בפזמון השני הוא התחיל לסלסל, לפתוח את הקול, לזעוק, גם זה כמתחייב מהקאבר של אלי לוזון. קשה לשפוט את מלייב בהשוואה אליו, כי לוזון הוא באמת ליגה אחרת, אבל אליאס היה הכי טוב שהוא יכול, וזה היה מרשים מאוד. נהניתי ממנו. ציון: 9
דונדיט ג'ון - "יבוא שלום עלינו"
צריך להצדיע לדונדיט ג'ון ול"בינאומיות" בהנהגת עמוס בן-דוד על הנאמבר הזה. הם לקחו את המנון השנאטיפי של "שבע" והחזירו אותו עוד אחורה, לשורשים האפריקניים, ליבשת שממנה צמחו כחצי מהז'אנרים בעולם המוזיקה. דונדיט ג'ון הוא לא זמר גדול, והיה לו קשה לשיר כאן, אבל הקטעים בהם שר בסודנית היו נפלאים. זה אותנטי, זה אמיתי, זה אורגינאלי, ככה נשמעת "מוזיקת עולם" במובן הטהור שלה. הבן-דוידים עזרו לו יפה, החזיקו אותו עד הסוף שלא ייפול, אבל גם הם, עד כמה שיהיו מחבקים ונדיבים בקטע המוזיקלי, לא יכולים לגרום לו לשיר טוב יותר. ציון: 8.5
רוני ישראלי - "שבתות וחגים"
רוני ישראלי מחייה מחדש את ז'אנר הזמרות הישראליות עם הקול העמוק והחזק, שיש להן במיתרים שילוב בין נשמה, בלוז, סקסיות ועוצמה של בולדוזר, דפנה ארמוני סטייל. כשישראלי התחילה את השיר עצמתי עיניים ושמעתי שם את ארמוני, את קרן פלס, אפילו מעט מבוסקילה. היא לקחה את הרוק הקורע הזה של רביץ ורוטבליט, והביאה אותו מהמקום של הבלוז, והצליחה להכניס בו אלמנטים של כאב. הפתיחה היתה רכה, הבית הראשון מצויין, היא הניחה יפה את המשפטים בזה אחר זה, מכינה את הקרקע. הפזמון הראשון היה בסדר, פחות טוב ממה שציפיתי. אבל די מהר היא טיפסה לעוצמה חזקה ושם הביאה את הלב. זה היה מרשים מאוד, למרות שלדעתי היא יכולה לשיר עוד הרבה יותר טוב. כי היא שיחקה אותה, אבל היתה יכולה ממש להמם. כי יש לה בעיות עם הכניסה לשירה בהתחלות של משפטים - לפעמים היא מדברת לפני שהיא מתחילה לשיר. אבל בגדול נהניתי. ציון: 9.5
אביתר קורקוס - "נפרדנו כך"
איזה תענוג. האזנתי לביצוע הזה חמש פעמים רק בגלל שהוא כל כך טוב. אביתר קורקוס השאיר מאחור את השירה המאנפפת ונתן כאן את הביצוע הטוב ביותר שלו מתחילת העונה. נקי, עדין, רגיש, יפה, עולה גבוה מבלי לאבד טיפת איכות, צבע קול ממכר ויכולת ווקאלית נהדרת, שגורמים לך לרצות לחבק אותו כשהוא יורד מהבמה. מסוג הביצועים שמזמינים את המעריצים להדביק לזמר דולרים על המצח (לפני שהמאבטחים מתערבים). קורקוס שר כאן מושלם. כל כך שונה מהמקור של אבנר גדסי, וזה בדיוק מה שמחפשים מזמר כמוהו, שיביא את אותו שיר אהוב מהמקום שלו, ויעשה את זה מעולה. קורקוס הוכיח כאן שיש זמרים ים תיכוניים מצויינים בתוכניות שירה בטלוויזיה, שלא כולם בוחרים בדרך עצמאית, וכמו שהיתה אומרת מרגול הגדולה: הוא זמר בן-זמר. ציון: 10
דוד דריי - "תחזרי"
איזה יופי. אחרי שהתקשה ב"שלכת" חזר דוד דריי והראה כמה שהוא יכול לשיר מדויק ומרגש. הבחירה בשיר של אייל גולן שכתב והלחין שלמה ארצי, היא אמיצה, אבל דריי ידע מה הוא עושה, ובמקום לנסות להתחרות בווקאל של המקור, הוא ירד נמוך, לקול, צבע וטכניקה שהזכיר שאנסונרים צרפתים ורומנטיקנים ספרדים ואיטלקים. גם כשהוא כן עלה היה לדריי מה למכור - קול מלטף, סלסולים רכים, הגשה עם אלמנט סקסי, סוג של חוליו קטן, או לכל הפחות אבי טולדנו בימיו הגדולים. ציון: 9.5
דונדיט ג'ון - "ארים ראשי"
דונדיט ג'ון בחר שיר שמתאים לו מאוד מבחינת הטקסט, שיר שהוא יכול לרגש איתו את הקהל, וזה עבד לפרקים. יחסית לאדם צעיר שלמד עברית רק לאחרונה, המבטא שלו סביר, יחסית לזמר לא מקצועי, הוא שר עם עודף רגש, אבל זה עובר. הביצוע שלו ריגש מעצם הסיטואציה, הכנות, ההתאמה בינו לבין המילים, אלא שהסך הכל לא הצליח להתרומם. היתה חסר לו יכולת אמיתית של זמר כדי לבצע את השיר ממש טוב. ואגב, גם בביצוע הזה "ארים ראשי" מושפע עמוקות מסטינג. ציון: 8
