ליאור פרץ - "בלי לומר מילה"

ההדחה של ליאור פרץ מ"הכוכב הבא" היתה רגע קשה, עצוב, כואב. פרץ היא הזמרת הכי טובה בעונה הזו, נקודה. יש לה יכולות מקצועיות שהיו מספיקות לגמר בכל אחת מהעונות של "כוכב נולד". נכון, יש לה בעיה מסוימת של כריזמה, היא מעט עצורה, וכריזמה הוא מרכיב חשוב בדרך אל לב הקהל, אבל אם היו שופטים את המתמודדים רק על פי השירה - ליאור פרץ היתה צריכה לקחת את העונה הזו. ואני כבר לא יכול לחכות לסינגל הבכורה שלה.

"בלי לומר מילה" הוא שיר מהקשוחים ביותר של שלום חנוך, מהעידן שבו הרוק הכבד שלו שלט במצעדים. פרץ שרה אותו מצויין. קשה לומר עליה שהיתה נפלאה, כי היא היתה "קשה", זמרת רוק שמצליחה להביא את האמת שהשיר הזה דורש. דרמטית, החלטית, אבל בלי להפריז. החלק הנוגע ללב ביותר היה כמובן לקראת הסוף עם הברייק בקצב והשירה בקול גבוה ועדין, ומיד אחריו התפוצצות. וואו כמה היא היתה טובה.
ציון: 9.5

 

אליאס מלייב - "חלון לים התיכון"

אליאס מלייב הוא זמר שעובד כמעט רק על תחום הרגש. כך גם השירה שלו - קול נמוך, לחשני, ספוג רגש, שנשמע רוב הזמן כמו יבבה מתחננת. ברור למה הקול הזה נעים להרבה אנשים באוזן, אבל כשכל השירים שלו נשמעים כמעט אותו דבר, זה כבר מתחיל להיות בעייתי. למזלו של מלייב הוא זמר טוב יותר, והצליח להביא בשיר הזה נגיעות ויציאות שחרגו מהזרם השקט שהוא שר בדרך כלל. פה ושם הוא עלה בחצי טון, פה ושם היו לו סלסול. הביצוע בכללותו לא נגע, בטח שלא הדהים. לא נשמע שאלאייב, כזמר שעובד על הרגש, מחובר רגשית למילים (גם אם הבמאי חותך לצילום של האמא שלו), או מצליח להוציא מהקלאסיקה הזו של פוליקר משהו חדש או מעניין במיוחד.
ציון: 8

 

טינה איברגימוב - "מחול מטורף"

טינה איברגימוב היא זמרת עם כישרון שיודעת לפתוח את הקול ולהמריא איתו למעלה, אבל בביצוע הזה היא דייקה פחות, והיתה טכנית מדי, לא מספיק מחוברת לשיר. מעבר לזה, היא פתחה עם זיוף, ועם קול עמוק ורועם שנשמע כאילו היא מריצה עכשיו חיילים בטירונות. "מחול מטורף" הוא שיר עם אנרגיות גבוהות שמצריך קול חזק שעף לשמיים, אבל הוא גם שיר מאוד נשי, על כמיהה לאהבה, לחיזור, לעידנות. החוכמה היא ליצור את הבאלאנס הנכון בין שניהם, וכאן איברגימוב פחות הצליחה. אהבתי מאוד את השליטה שלה בנאמבר, הרבה פחות אהבתי את הסגנון העינת שרופי שהיא הביאה לתוכו.
ציון: 8

 

חן לוי - "ציפור קטנה בלב"

איזה פספוס. אם יש שיר יפה במוזיקה הישראלית שראוי לקאבר טוב, הרי שזה "ציפור קטנה בלב". אבל קאבר טוב זה הפוך ממה שחן לוי עשתה. במקום לקחת שיר מלפני 36 שנה ולהצעיר אותו, היא הזקינה אותו, החזירה אותו 20 שנה אחורה משנות ה-70' לשנות ה-50'. מפיה, הפולק הישראלי הנדיר הזה של יגאל בשן, נשמע כמו רגע מייגע במיוחד בערב שירה בציבור. ועד שהגיע הרגע של הגרוב התימני ב"ניי נה נה נה ניי", היא בזבזה ומסמסה גם אותו. נחמד להויפה לה ששרה בנועם, בבהירות, כמו שזמרות שרו כאן לפני מליון שנה. כל כך לא מתאים לגילה.
ציון: 8

 

עומר דץ - "בארץ להד"ם"

בניגוד לחן לוי, עומר דץ הגשים בדיוק מה שתוכנית כמו "הכוכב הבא" נועדה לעשות - לגאול שירים ישנים, קלאסיקות נשכחות, ולהפיח בהן חיים חדשים. "ארץ להד"ם" הוא שיר שעד אמש עניין בעיקר את מעריצי נעמי שמר ז"ל ומירי אלוני, ואת העורכים והמאזינים של "ארבע אחר הצהריים" בגלי צה"ל. החל מאמש השיר הזה קיים שוב מחדש, בגרסת הרוק של דץ. נכון, הביצוע שלו לא היה מושלם, אבל הוא היה אמיץ, בולט, נוכח, מעורר, כזה שמדגיש את המילים של השיר (שמכוונות לארץ אוטופית, דמיונית), ושוב מראה עד כמה עומר דץ הוא מבצע מוכשר, כשהוא מגיע עם כל הכוח והכוונה.
ציון: 9

 

רינת כהן - "משאלה"

יש כל מיני סוגים של רגש, והבעות רגש בשירה. נדמה שרינת כהן פספסה כאן את המטען הרגשי שהשיר מונח עליו, וכפועל יוצא מכך הביצוע שלה, שמבחינה קולית היה סביר, נשמע מתאמץ ומפוספס. "משאלה" זה שיר של אהוג מנור ז"ל, שמדבר על זיכרון בבית הראשון, על תשוקה בבית השני, על עולם מוזר, שבפיו של המבצע המקורי בועז שרעבי נשמע ככיסופים וגעגוע רוויי רגש. כהן נכנסה לשיר הזה כמעט בלי חיבור אליו. היא נשמעה בו כמו מישהי ששרה עכשיו קאבר לשיר לועזי, והטקסט כמעט לא נוגע לה. ברור שזו לא היתה הכוונה שלה, וברור שטכנית היא היתה בסדר רוב הזמן, וברור שהיה ליל לבן. הכל ברור, אבל לפעמים ביצוע עולה או נופל סביב החיבור של זמר לטקסט. כהן לא הצליחה להוציא מהשיר הזה משהו שלא היה בו קודם, פרט לכך שמהגרון שלה בקע לקראת הסוף פלצט קטן ונחמד,אך המשאלה נותרה כשאלה ללא תשובה.
ציון: 8

 

דוד דריי - "תגידי"

דוד דריי פתח את השיר עם הקול הנמוך והצרוד שלו, שבהפוך-על-הפוך הזכיר את הקול הנמוך והצרוד שהיה לליאור נרקיס בתחילת הקריירה, כשהתמחה בשירים מהז'אנר ה"טורקי". האמת היא שצבע הקול של דריי הזכיר כאן את הקול של נרקיס (וגם קצת של מושיק עפיה) כמעט לכל אורך השיר, גם כששר בצרפתית. בשלב מסוים הצרידות הזו היתה לו לרועץ, למרות שהוא הצליח לפתוח לקראת הסוף, נשמע שהוא נאבק ונאבק בה. הקטע בו דריי שר בצרפתית הרשים כאן הרבה פחות מאשר כששר בעברית, למרות שהרעיון עצמו היה יפה. אני משוכנע ששמעון בוסקילה חייך על הספה בבית.
ציון: 8.5

 

האחים גת - "Dust In The Wind"

אהבתי את הביצוע הזה של האחים אריה וגיל גת יותר מאשר את הדואט עם עידן עמדי. דווקא מתוך הצרידות של אריה וסולו הגיטרה הארוך של גיל, בקעה הכנות שלהם. הם שרו "כולנו בסופו של דבר אבק ברוח", משפט מורכב עבור אנשים יראי שמיים, ואפשר היה לשמוע בביצוע שלהם שהם חיים את המורכבות הזו, שמתבטאת אפילו בעצם השתתפותם בתוכנית. היו בביצוע הזה חריקות, הוא בטח נעם פחות למי שהתרגל לקבל מהגתים שירה זכה וטהורה. אבל היתה בו גם אמת גדולה, אמת אנושית, רוקיסטית, ששווה המון, גם את אתה צרוד וקצת מזייף.
ציון: 8.5

 

ענבל בקמן - "שיר אהובת הספן"

אחת לכמה תוכניות מגיע ביצוע כזה, שאי אפשר לעמוד בפניו. כה יפה, כה קסום, כה נוגע, שאתה נהיה ממנו שלולית. ענבל בקמן שרה את "שיר אהובת הספן" בצורה מלאכית, כמו שטורי איימוס ופיונה אפל היו שרות אותו. עדין, זך, תם, שברירי, חולמני, חלומי. השירה שלה, כמו נוצה לבנה ועדינה שמרחפת מעל גלי הים, כיווצה לי את הלב פעם ועוד פעם. בפעם השניה שצפיתי והאזנתי לה כבר היו לי דמעות בעיניים. גם בלי הבית על החלון שתאר ג'ורג' אמאדו. אם הייתי יכול לתת לה יותר מ-10 הייתי נותן.
ציון: 10

 

אביתר קורקוס - "בלדה לשוטר"

אביתר קורקוס הגיש ביצוע שעלול להיחשב מסולסל מדי, אבל היה טוב לשיטתו. האמת היא שהנאמבר הזה התחיל בצורה מבלבלת, עם מקצב ואלס בולט, ועל רקע הואלס הזה קורקוס סלסל וסלסל בלי הכרה, בערך פי ארבעה ממה שנהוג. ואז הוא פתח את הקול והוציא ממנו זעקונת שנשמעה עמיר בניונית והכל התחבר - הקול הגרוני, האובר-סלסולים, הזוויות שנשמעות כמו זיופים אבל הן לא - ככה בניון היה שר את 'בלדה לשוטר', וקורקוס עשה זאת יפה.
ציון: 8.5

 

ליאור פרץ - "הוא לא יודע מה עובר עלי"

אם הייתי מפיק או במאי של מחזמר חדש היום הייתי מחתים את ליאור פרץ. הביצוע שלה ל"הוא לא יודע מה עובר עלי" (בשינוי מינים מהמקור של שלמה ארצי) הראה שהיא לא רק מגישה נהדרת של שירים, אלא גם יודעת לשחק אותם על הבמה היטב. ואולי זו לא היתה הצגה. כנראה שפרץ באמת היתה עצובה, עד כדי כמעט לבכות בבית השני, כשהיא שרה איך היא מוציאה את בגדיו. אולי אין אהבה שאין לה סוף, והסוף הזה של פרץ בתוכנית הוא באמת מקולל. האהבה שלה עם החבר שלה, היא באמת הדבר הכי חשוב, ואני מאמין שהאהבה שלה בעולם המוזיקה רק בתחילת הדרך. כי הזעקה שלה בסוף הנאמבר היתה מושלמת.
ציון: 9.5

 

האחים גת - "שיר של אחרי המלחמה"

בחירה טובה של שיר וביצוע יפה. האחים גת הולכים בכל תוכנית כמעט על אותו הדבר, אבל נשמעים טוב רוב הזמן. היתה כאן חלוקת תפקידים ביניהם בשירה, וכמובן בנגינה. גיל ניגן טוב, אבל. אריה היה צרוד, בקושי שר, ועדיין הניצחון על ליאור פרץ היה מונח בכיס עוד לפני שפתחו את הפה, כי לגתים יש מנגנון טבעי שמייצר אמפטיה. הקהל של התוכנית נתפס עליהם מההתחלה, וילך איתם עד הסוף.
ציון: 8.5