הכוכב הבא נעה בין סופר-ביצועים לרגעים מביכים: רינת כהן עפה לשמיים, ליאור פרץ ריגשה, עומר דץ התאמץ, טינה איברגימוב סגרה מעגל, חן לוי וענבל בקמן ניסו לחדש, אלון טאוב נשא תפילה, ג'ורג' אבו-שקארה בחר בדרך הקשה
הבצוע של טינה איברגימוב ל"מישהו הולך תמיד איתי" של עפרה חזה ז"ל סוגר מעגל קטן. מדובר בשיר שהלחין אפי נצר, עם לחן שנשמע מאוד "שירי ארץ ישראל" של פעם , כלומר עם השפעה רוסית. כאן שרה אותו בחורה צעירה שגדלה בבית שבו מדברים רוסית, ובאופן מיוחד זה ניכר בחיבור שלה למנגינה.
טינה נכנסה לשיר הזה בעדינות וגמרה אותו בכוח, כמו שכתוב בספר. הבית הראשון היה שקט ויפה, היא אפילו לחשה כששרה את המילה "לחשתי". בפזמון היא התחילה להביא את העוצמה שיש בה. צבע הקול שלה לא זוהר, אבל הטכניקה נאה - היא יודעת לשלוט בו היטב ולמנן מתי לעבות אותו ולהעמיק ומתי לפתוח, לעלות למעלה ואפילו להתפוצץ . בגדול זה היה ביצוע יפה, לא מושלם, אבל מרשים מאוד. ציון: 9
חן לוי - "לראות את האור"
הביצוע של חן לוי העיד שוב על הפער הגדול שבין האזנה חד-פעמית בשידור חי ממסך הטלוויזיה הביתית, שם היה נדמה שהיא מזייפת את עצמה לדעת, לבין האזנות חוזרות לביצוע, עם אוזניות שמקרבות את צליל קולה, האזנה שמלמדת שהיא לא זייפה, ואפילו שרה יפה. ברור לי מה לוי ניסתה לעשות כאן מבחינת סטייה מהכיוון המקורי של השיר וביצוע שלו בדרך שמתאימה לה יותר. זו יומרה מבורכת אם יש לך את היכולות לבצע אותה. לחן לוי היו את היכולות, אבל לא בשלמותן. בהאזנה שנייה ושלישית אהבתי את מה שהיא עשתה, התחברתי, אבל גם הבנתי למה היא לא הצליחה ממש להרשים. כל עוד הקול שלה "סחב" את השינויים, את הואריינטים שזזו ימינה ושמאלה, זה נשמע מעניין ויפה, עם הסלסולים הקטנים שהיא מתמחה בהם, אבל ב"מאני טיים" של הפזמון, כשהיא צריך להעיף את המסך למעלה, היא לא היתה מספיק חזקה. ציון: 8
ג'ורג' אבו-שקארה - "הכניסיני"
יש בג'ורג' אבו-שקארה תמימות כובשת כאשר הוא שר. בין אם זה נשמע טוב כמו ב"אימג'ן", או טוב פחות כמו ב"בדד" ו"הכניסיני", התחושה שנושבת ממנו היא של צלילה עמוקה, קמיקאזית, לתוך השיר, לפעמים ללא מודעות לאיך הוא נשמע. אבל זו תמימות שקיימת רק לכאורה. ברור שהיה חשוב לו לשיר ביאליק, אבל הבחירה שלו בלחן של מיקי גבריאלוב היתה טעות. אם הוא היה לוקח את הלחן ה"עממי" שמוכר לצופים בביצוע של ריטה ואסתר עופרים, היה לו הרבה יותר קל. אבל הוא בחר בדרך הקשה, בלחן המתפתל, שעליו העברית שלו לא יושבת טוב. לעיתים הוא נדמה כמו מלצר שמנסה לייצב בלוליינות ערימת צלחות שעומדת ליפול. כמה זמן אפשר להחזיק ככה? בסוף הערימה תיפול. היה לו רגע מוצלח בעלייה למעלה במילים "אם ואחות", ורגע מקסים כששר בערבית, אבל הסך הכל לא היה טוב מספיק. הוא בבסיסו זמר טוב, עם טכניקה טובה ויכולת הבעה, אבל עדיין לא התפתח מספיק כדי לשיר כל מה שבא לו. ציון: 7.5
רינת כהן - "can't help falling in love"
רינת כהן שרה את הקלאסיקה של אלביס פרסלי כמו שזמרות הנשמה הגדולות של אמריקה שרות את ההמנון הלאומי. הביצוע הקולי, הווקאל עצמו, הטכניקה, ההמראה המטורפת למעלה - הזכירו כל כך את ביונסה, וויטני יוסטון וכריסטינה אגילרה כשהן שרות את ה"כוכבים ופסים". כשעצמתי את העיניים יכולתי לדמיין את כהן שם, במעמד החגיגי הזה, פותחת את ה"סופרבול", או אפילו שרה לנשיא.
אבל כשפקחתי אותן זו היתה רינת, לא ביונסה, שנתנה את הביצוע הטוב ביותר של הערב, אולי הביצוע הכי טוב מתחילת העונה. היא שרה מושלם (כמעט), וכל כך יפה, מזנקת לשמיים, רוכבת על הנשמה הגדולה שחיברה אותה כזמרת ואת השיר הזה, לרגע נדיר של יהלום נוצץ. ציון: 10
עומר דץ - "זה ששומר עלי"
עומר דץ הוא לכאורה המתמודד הכי חזק בתוכנית, כישרון טבעי והכל, אבל הוא יכול להצליח הרבה יותר, אם יעשה את הבחירות הנכונות. הפעם הוא טעה בבחירת השיר, ושוב הלך על שירה דרמטית עם קול חצי צרוד ספוג ברגש, שמוציא ממנו רק צבע אחד, לא הכי מחמיא האמת. גם אם זה נשמע טוב, בחלק מהזמן, לא יכול להיות שזה כל מה שיש לו לתת. לדץ יש טכניקה מצוינת, הוא מבין מוזיקה יותר מרוב המתחרים שלו, והוא כמעט נואש להוכיח כמה שהוא מוצלח ומקורי, אבל התוצאה הסופית שלו כאן היא שלם שהוא פחות מסך חלקיו. מציע לו לחזור קצת לבייסיקס ולמצוא מחדש את הקול שלו בתוכנית. ציון: 8.5
ליאור פרץ - "אילו יכולתי"
כשזמר או זמרת חזקים מאוד מבחינה טכנית, מתחילים להגיד שהם לא מחוברים לשירים שהם מבצעים. ככה זה בתוכניות מהז'אנר. ליאור פרץ בחרה שיר שאין בן אדם שלא יכול להתחבר אליו, והיתה בתוכו מהרגע הראשון. הספיק מבט אחד בפניה כדי להבין מה ה"אמא" הזה עושה לה. היא הצליחה לחבר כאן את הרגשות האלה עם הטכניקה הגבוהה שלה, ושוב לנפק ביצוע מצויין, שלא היה פעם מושלם, כי בשלבים מסוימים היה "טוקי", "דיבורי" מדי - תוצר של המבנה המוזיקלי המיוחד שיוצר הלחן של מתי כספי (והעיבוד שהיה כמעט זהה למקור), שמצריך כאן יכולות ביצוע באמת נדירות. אבל ככל שהתקדם השיר, פרץ שכנעה יותר ויותר, עד שהיה נדמה שהרגש מנצח אצלה את העוצמה. ברגעים שבהם הקול שלה עף למעלה, אפשר היה לטוס עליו לירח. ציון: 9.5
אלון טאוב - "אבא"
לא יודע מה רוצים מאלון טאוב. הוא שר יפה, בקול הצרוד שלו, בהעמסת הרגש שהוא מתמחה בה, לקח שיר של אביתר בנאי וניסה להביא אותו עוד יותר למקום התפילה, למקום האמוני. באיזורים האלה פחות חשוב לשיר מושלם, יותר חשוב לרגש. נכון, נדמה היה שלפעמים טאוב עצמו מתרגש מעצם השיר, יותר מאשר מצליח לרגש כלפי חוץ, אבל לראות אותו במצב הזה, כשקו דק מפריד כל הזמן בין שירה לבין עילפון, היה מיוחד לכשעצמו. טאוב לא בנה את עצמו בתוכנית כווקאליסט, אלא כטרובאדור שנושא עיניו לשמיים. ככזה הוא עמד במשימה שלו, גם אם השירה שלו היתה יכולה להיות טובה בהרבה. ציון: 8
ענבל בקמן - "זיקוקים"
כמו במקרה חן לוי, בצפייה בטלוויזיה היה נדמה שבקמן מזייפת לאורך שיר שלם, ושצריך להכתיר את הביצוע בשם "זיופים" במקום "זיקוקים". בהאזנות חוזרות התמונה שונה לגמרי. בקמן הלכה על קו שברירי, עדין, דק כגבעול, בכייני לעיתים. הקול הלא גדול שלה היה הפעם קטן מתמיד, אנורקטי, היא באה לשיר מלמטה, "לגנוב" את השיר מהצד, מהחלון, וכאילו בלי שנרגיש עשתה ממנו משהו אחר. רוב הזמן לא נהניתי להאזין לה, למרות שאני מעריך את היכולת שלה לשיר חולשה וחוסר החלטיות בצורה כה משכנעת. חבל שחלק מאותן חולשה וחוסר החלטיות זלגו גם לביצוע עצמו, לטכניקה, לחוסר היציבות. כדי לשיר מיוחד, צריך להבריק. בקמן היתה בסדר לשיטתה, אבל רחוקה מלהבריק. ציון: 8
ג'ורג' אבו שקארה: "Make you feel my love"
זו היתה שירת הברבור של ג'ורג' בתוכנית, והיא סיכמה יפה את דרכו בה עד הלום: בחירה יוצאת דופן של שיר (אדל בקאבר לבוב דילן, מה קשור), מבטא שלא ניתן לטשטש אותו ומעיב על הביצוע כולו, לעיתים עד כדי גיחוך, ובשירה עצמה חוסר יציבות - רגעים קטנים שבהם הוא נוצץ, ולצידם קטעים מביכים שבהם לא ברור מה הוא מנסה לעשות. אני מבין את ג'ורג'. הוא בבעיה. אם הוא ישיר בערבית יאבד חלק מהקהל, אם ישיר מזרחית-ישראלית יגידו שהוא מתחנף. הוא בחר שירים שהוא אוהב ומתחבר אליהם, ואיתם עשה את המקסימום בדרכו שלו. וזה בעצם מה שהכי חשוב לזמר - לעשות את זה בדרכך שלך. ובלי שבדקתי אני בטוח שגם ל"My Way" יש לג'ורג' ביצוע. ציון: 7
אלון טאוב - "אשת חיל"
זה אלון טאוב בשיאו. שיר תפילה שהוא מחובר אליו במאת האחוזים, ושר אותו לאשתו האהובה. הקול העדין, החצי צרוד שלו, ממתיק את המילים על האישה יראת השם בין שפתיו, הפנים שלו זורחות, העיניים מאירות, הוא מרגיש טוב, משוחרר, עד שמרוב שחרור הוא מזייף קצת, האבל העיקר הכוונה, והעיקר לא לפחד כלל. טאוב הוא לא זמר גדול, אבל הוא יודע להגיש שיר באמונה שלמה, ולשכנע בכנות שלו, ליצור אצל המאזין חוויית האזנה שתגרום לו לרצות שהמסך יעלה. ציון: 8
