תוכנית האודישנים השנייה של "הכוכב הבא" בעונתה השנייה הראתה שבין תאומי קריוקי זייפנים מכפר סבא לדודת פייסבוק מרמת-בגדד ושחקנית שמנסה לעבוד על השפטים ונראית כמו הכלאה בין ליהיא השטאג לסופי טייב, אפשר למצוא גם כמה זמרים וזמרות ראויים, שנשמח לשמוע אותם שרים גם בהמשך.
פרקט אזולאי - "It's oh So Quiet"
יונתן בלנק - "יפה כלבנה"
יונתן בלנק הוא זמר לא רע, שבחר שיר לא נכון. הרעיון לקחת את "יפה כלבנה" העדין של אביתר בנאי ולעשות ממנו שיר רוק חזק, כמעט אגרסיבי, הוא מעבר ליכולות הנוכחיות שלו. והליווי הרוקיסטי והזעקות שלו ברגעי השיא של השיר, רק העצימו את הדיסוננס בין התכונות הטובות שלו כזמר בתחילת דרכו לשיר שבחר. אם הוא מתאים לתחרות הזו נגלה כנראה רק בהמשך, אבל כאודישן זה מצד אחד לא היה טוב מספיק (ומוקי צודק), מצד שני עם בחירת שיר נכונה יותר, שמתאימה לו, שמתחברת לקול שלו (למשל, "חלומות אחרים" של מאיר בנאי, סתם רעיון), הוא יכול להמריא גבוה יותר (ולכן סקעת צודק).
דוד ממן - "No Diggity"
בעולם קיים תת-ז'אנר די מפותח של שירי היפ הופ ודאנס שמבוצעים עם גיטרה אקוסטית. יש אפילו אמנים שעשו מזה קריירה. דוד ממן, גבר גבר, מביא את להיט הניינטיז של בלאקסטריט עם ד"ר דרה למקום המגניב הזה שמחבר את הגרוב בשירה עם ההוקים של המלודיה, הקוליות של הפוזה עם הגיטרה, והמראה החיצוני, שהוא כמו פרסומת למשקה הרשמי של חופי סיני. בקיצור, חלומה של כל בחורה שיורדת לאילת ומחפשת הרפתקאות. וכל זה יושב על בחור עם שם, שבלי לראות או לשמוע אותו, היה גורם לחצי מהקהל לחשוב שהוא זמר מזרחי. מסקרן מאוד יהיה לשמוע אותו שר איזה קאבר לדני ליטני או אבנר גדסי.
אוה על קנרש - "Make You Feel My Love"
אוה על קנרש היא פוטנציאל גדול להיות הבינגו של העונה הזו. ביום בהיר אפשר כבר לדמיין אותה טסה לייצג את ישראל באירוויזיון בוינה עם תינוק בן חודשיים על הידיים. היכולת שלה כל כך מקצועית, השירה שלה כל כך מדויקת, עד שקשה היה להאמין שאנחנו לא מאזינים לדיסק של זמרת ששרה קאברים, פרסומות וג'ינגלים לפרנסתה. די בטוח, אגב, שהקול שלה יכול לשיר בעוצמות גבוהות יותר, ולזכותה יאמר שהיא לא השוויצה איתו ופתחה אותו עד הסוף. מסקרן מאוד יהיה לשמוע אותה שרה בעברית, משהו של רותי נבון או מרגול יכול להיות נהדר.
אשר עמר - "אל תשטה באהבה"
גם אם מזיזים לגמרי את הסיפור האישי של אשר עמר, עדיין מדובר בזמר עם יכולת לרגש את המאזין כאשר הוא מבצע את השיר הנכון. וזה בדיוק מה שקרה כאן. עמר בחר באחת הקלאסיקות המתורגמות של יהורם גאון, שר יפה, לא דייק במאה אחוזים, אבל יש לו יציבות בשירה, סלסול חינני, ויכולת לעקוב אחרי שינויים תוך כדי השיר. נכון שיש שם בחוץ לא מעט זמרים ים תיכוניים-לייט עם יכולות טובות, אבל יש בעמר משהו מיוחד, וכן, מה שעבר בחיים מוסיף לו עומק גם כזמר ולא רק כדמות טלוויזיונית מעניינת.
אג'נדה - "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"
להקת אג'נדה היתה יכולה להיות הדבר הכי רוקיסטי שקרה לתוכנית הזו מזה שתי עונות. הסולן שלהם, אלמקייס, אומנם מלא בפוזה ובמניירות, אבל זה בדיוק מה שקורה להרבה רוקרים צעירים בשלב מסוים בהתפתחות שלהם. בשלב הבא, שבו יירדו המניירות ותרד הפוזה, תגיע הגישה הנכונה והמוזיקה האמיתית. והשלב הזה בדיוק היה יכול לקרות ב"כוכב הבא", במהלך העונה, לעיני הקהל.
האנרגיות והצרחות של אלמקייס הזכירו לי את אלה של גל תורן מ"מרסדס בנד". ברור שהוא עוד לא מתקרב לקרסוליים שלו, אבל לפחות הוא בא באטיטיוד של רוקנ'רול צעיר, חצוף ובועט. מהראל סקעת אין ציפיות, רוק זה לא הז'אנר שלו. אבל "אג'נדה" היו יכולים להיות חלק מהעונה הזו, לו דני ניב (מוקי) לא היו שוכח מאיפה הוא בא במקור, דווקא עכשיו כשהוא זמר השנה עם שיר השנה. כשמוקי הקים את שבק ס' בגיל 15 עם אנשים בעלי כינויים כמו "פילוני" ו"פלומפי בי" הוא לא היה שונה בהרבה מאלמקייס. הייתי בניינטיז, עלי אי אפשר לעבוד. אז עם כל האהבה והערכה העצומה שלי למוקי כאמן וכאדם, הוא פישל כאן.
עמיחי יוסף בן אברהם - "חיים פשוטים"
עמיחי יוסף בן אברהם הוא מתכון להיות אחד מסיפורי הסינדרלה שבונים את המיתוס של תוכניות מסוגה של "הכוכב הבא". בחור אנונימי שבא משום מקום עם גיטרה אקוסטית ומפוחית, שר בקול של שלום גד שיר נשכח ויפהפה של עידן רייכל ואביב גפן, כמו אחד שאין לו מה להפסיד, ומצליח לגרום ל"חתול רחוב" כמו אטדגי לבכות מול המצלמות, כי שניהם חלקו בשלב מסויים בחייהם את אותו גורל, של מישהו שכל מה שיש לו בעולם זה את המוזיקה, וכמו ציפור קסומה ומסתורית בסוף, לאט לאט, הוא ממריא. איך כתב דוד אבידן? "הרחובות ממריאים לאט".