דוד דריי – "אל תשטה באהבה"

דוד דריי עשה בביצוע הזה שני דברים יפים מאוד. ראשית, הוא ביצע את השיר אחרת משלל הגרסאות המוכרות שלו, ושר אותו בדרך שלו - רך, יותר, סקסי יותר, מעט מסולסל אבל לא ממש מזרחי, ועם ארומה אירופאית, דומה יותר מאחרים לגרסה האיטלקית של השיר, ששר רוברטו קרלוס. הצבע הסן רמואי הזה, הוא מה שמייחד את דריי משאר המתחרים, וביחד עם המראה החיצוני שלו, מדובר בזמר שובר לבבות עם פונטנציאל כוכבות. שנית, דריי שר כאן בוגר מאוד, יציב, מדויק, לא ברח לצדדים. גם כשנכנס הקצב והוא קצת פתח את הקול הוא שמר על יציבות, וגם כשפתח עוד ועלה למעלה בטון. זה היה אחד הביצועים הכי טובים שלו מתחילת העונה, כל ך יציב, שהיה אפילו קצת משעמם. אותי הקול שלו פחות מרגש, אבל אולי זה רק אני.
ציון: 8.5

 

אליאס מלייב – "את לי לילה"

יש בנות שמתרסקות על דריי כי הוא חתיך, אחרות בטח מתות על מלייב כי הוא מותק. כך או כך, הטקטיקה של מלייב דומה לזו של דריי, אבל הקול שלו מרגש יותר באופן טבעי, גם כשהוא לוחש בהתחלה וגם כשהוא פותח בהמשך. הלחישה שלו בהתחלה מתגנבת מלמטה, מאוהבת, לחה, מתפייטת, ולפתע צומחת בתוך הגרון שלו למשהו חזק וחודר יותר. ואחרי שעלה קצת, שוב הוא יורד לאותה לחישה ספוגת רגש, ושוב הוא מתנתק מהקרקע ומטפס למעלה, ומצליח לגעת גם כשהוא שר קצת יותר חזק. הבעיה בעליות והירידות האלה, בשירה שנעה כמו גלים לאורך הנאמבר, היא שבכך הוא מאבד את הנרטיב הליניארי של בניית הנאמבר, את המבנה הקלאסי שאומר להתחיל חלש ולאט לאט להגביר. כנראה שזה דם קצת בלבל את המעריצות. מעבר לזה, קשה היה להאמין שהוא באמת שר את השיר למישהי שהוא אוהב.
ציון: 8.5

 

חן לוי – "מקיץ את החלום"

חן לוי ניסתה להיות בשיר הזה זמרת רוק, כלומר מישהי שמביאה אמת עם קול חזק והגשה דומיננטית, מישהי שמפילה לך עולם על הראש ומשאירה אותך הלום. אני מאוד מעריך את הניסיון וחושב שהיא עמדה במשימה באופן חלקי. לא קל בשלב הזה של ההתפתחות שלה כזמרת לשיר רוק. היא לחצה, היא שידרה כנות, היא היתה עוצמתית (הכל יחסי, כן?) והחזיקה את שם הכי חזק שהיתה יכולה. וזה קשה. הכי קל מבחינתה היה למרוח את השיר ולשיר אותו שקט ונוגע, או לסלסל אותו למוות. אבל היא בחרה בדרך הקשה, ולא לכל אורך הנאמבר היכולות שלה הספיקו לזה. ברגעים שכן, היא היתה טובה, ועל כך אני מצדיע לה. אגב, כל שבוע אני כותב את זה בהקשר שלה, וכל שבוע זה נכון מחדש - עם אוזניות מול המחשב היא נשמעת הרבה יותר טוב מאשר דרך המסך של הטלוויזיה.
ציון: 8

 

רינת כהן -"It’s a Man's World"

שאפו לרינת כהן. מבחינה טכנית זה היה ביצוע מושלם. היא שלטה בשיר הזה מתחילתו ועד סופו, גם העצירה שלה היתה חיובית, עצירה של התרגשות ושמחה. היא שרה מדויק, הצליחה להביא את הקול שלה למיצוי הנכון שלו. לזכותה יאמר שהיא לא השתוללה, וגם כשפתחה אותו, לא קרעה את הכבלים שמחזיקים את המסך מלמעלה. הקול של כהן פחות עמוק משל רוני ישראלי ופחות חזק משל ליאור פרץ, אבל בניואנסים הקטנים היא אוכלת את שתיהן. היא זמרת סול, כישרון טבעי, ויש לה יכולת לשחק איתו ולרגש איתו, גם כשהיא מתחילה שקט וגם כשהיא עולה למעלה. לקראת סוף הנאמבר גם קיבלנו ממנה את ההוכחה שהיא מרגישה את השיר ממש בעצמות. יפה מאוד.
ציון: 9.5

 

אלון טאוב - "מכתב לאחי"

אלון טאוב חמוד אמיתי, שר את השיר הזה עם הקול הנמוך והצרדרד שלו, שיש לו קסם מסוים. הוא היה טוב ככל שהשיר התקדם והחל מהפזמון היה בסדר גמור מבחינתו. הוא שר נחמד, זז, שימח את החבר'ה והיה מתוק. היתה לו בעיה ווקאלית, והיא בעיה שמלווה אותו מתחילת התוכנית – טאוב הוא לא זמר מספיק טוב, כדי לספק ביצועים ברמה גבוהה. זה עניין קולי, זה עניין טכני, הכישרון שלו כזמר מוגבל. מהפה שלו השירים נשמעים אחרת, אבל רחוקים מאוד מהרמה של המקור או אפילו ממה שנדרש בשלבים האלה של התוכנית.
ציון: 7.5

 

אריה וגיל גת - "Tears In Heaven"

לפעמים נדמה שכל מה שהאחים גת צריכים לעשות הוא לעלות לבמה ולשיר, הכי פשוט, בלי שום מאמץ, וכל השאר כבר יקרה מעצמו. בלדה מרגשת באנגלית, שני קולות, הרמוניה קטנה, קצת גיטרות, וזהו הם עוברים. האמת הא שהביצוע הזה לא היה הכי טוב שלהם, אבל הוא לבטח היה הכי מרגש. הם ההוכחה ששירים טובים שורדים לנצח, שהרוק והגיטרה החשמלית רחוקים מאוד מלמות, ושבסוף הפשטות והאמת מנצחות, גם בלי כל הטכניקות, הניואנסים, הפתיחות והסגירות. אם הם ינצחו את העונה – ייפתחו שערי שמיים.
ציון: 9

 

אליאס מלייב – "תני לי מקום"

אני די משוכנע שנקודת ההתייחסות של מלייב לשיר הזה היתה הביצוע של "היהודים" ולא המקור של מאיר בנאי. כך או כך מדובר בבלדת רוק שמתחננת לאהבה, וזמר כמו מלייב יכול לבחור שיר כזה אם הוא יודע שיצליח להביא את הגרון למצב שישדר אמת מוחלטת. עם הלחישה ספוגת הרגש שלו וקצת מאהוולים אחר כך זה עובד פחות טובות. היתה נקודה בשיר שבה הלחישה שלו התקרבה להיות רוקיסטית יותר, מחוספסת יותר, מיואשת, זה היה צעד יפה, במיוחד כי אחר כך הוא טיפס קצת יותר חזק למעלה, אבל זה לא היה מביצועיו הכי טובים.
ציון: 8.5

 

חן לוי – "כשהלב בוכה"

בלי לשים לב (או שכן?) חן לוי עשתה תרגיל יפה – היא לקחה שיר של שרית חדד, ושרה אותו בסגנון של זהבה בן. כלומר נמוך, שקט, כמעט דכאוני. זה היה יכול להיות תרגיל מבריק לו היא היתה יכולה לעמוד בו ווקאלית. לוי זייפה יותר מפעם אחת, ניסתה להיות גם קצת רוקיסטית וגם קצת מסלסלת וקצת בלבלה. כשהיא פתחה את השירה בפזמון זה נשמע טוב יותר, אבל לא מספיק. היא שרה את מילות התפילה המודרניות הכי מרגשות שיש בשיר פופ ישראלי בעשורים האחרונים, ולא נשמע בקול שלה שהיא באמת מתפללת אותן. האמנתי לה אבל לא התרגשתי ממנה.
ציון: 8

 

אלון טאוב – "בראשית עולם"

אין לאלון טאוב להלין אלא על עצמו. הוא שר עם המון אמת, הוא מתכוון לכל מילה, הוא מתרגש בעצמו ומצליח לרגש את מי שמתחבר לשירה שלו, הכל טוב ויפה, אבל אובייקטיבית – הוא לא זמר מספיק מוצלח. הוא לקח ליד את אחת הבלדות הכי מרגשות של שלומי שבת, ושר אותו הכי טוב שהוא יכול, וזה עדיין לא נשמע מקצועי מספיק. קשה להשתחרר מהרושם שמדובר בזמר קריוקי שאיכשהו הסתנן לנבחרת ולא עומד ברמה הנאותה.
ציון: 7