דוד דריי ועומר דץ היו רמה אחת מעל כל היתר. אביתר קורקוס אכזב קשות, רינת כהן ציירה שמש בכחול וים בצהוב, טינה איברגימוב שכחה לרגש, ואצל האחים גת הסיפור היה חזק מהשיר
ממש אין מה להתלהב. מדובר באחד הביצועים הבינוניים של אביתר קורקוס מתחילת העונה, וכולנו יודעים שהיו לו כמה נהדרים. "אלינור" הוא המנון ענק במוזיקה המזרחית, האבא של כל שירי ה"עזבת אותי, שברת לי את הלב, ולי זה כואב" למיניהם, אבל צריך להיות זמר טוב מאוד כדי לא לפספס איתו. קורקוס הוא זמר לא רע, אבל חסר ייחוד (בכל רחוב בראש העין יש ארבעה שנשמעים לא פחות טוב ממנו), עם צבע קול נחמד ויכולות טכניות סבירות, אלא שהביצוע שלו ל"אלינור" לא היה מספיק טוב. הוא לא הצליח להעביר בו את הרגשות האמיתיים, לא חשתי שהוא שר מתוך אהבה אמיתית, כאב אמיתי או ייאוש קיומי. אפילו גרם אחד מזוהר ארגוב ז"ל לא היה בביצוע הזה (וזוהר היה אחד שהבין בגרמים). קורקוס ניסה לקחת את השיר למקום אחר, המנוני, חגיגי, עכשווי, אבל איבד את סוד קסמו של ההמנון. איך כתב כאן ג'קי מקייטן ז"ל? התאכזבתי קשות. ציון: 7.5
רינת כהן - "ניצחת איתי הכל"
הקול של רינת כהן הוא מתנה מהשמיים. עכשיו השאלה היא מה היא עושה איתו. זה היה אחד הביצועים היותר יפים שלה מתחילת העונה, ועדיין יש תחושה שהיא יכולה להיות הרבה יותר טובה, שעם הדרכת שירה והפקת שירה נכונה אפשר להוציא ממנה דברים הרבה יותר איכותיים. היא נשמעת כמו ילד שנותנים לו חוברת צביעה, הוא צובע הכל מאוד יפה ומרשים, לא יוצא מהקווים, אבל בסוף מתברר שצבע את השמש בכחול ואת הים בצהוב. ההדגשות שלה לא במקומן, היא מושכת צלילים בצורה לא הכי יפה, וגם לא תמיד את הנכונים. אלה ניואנסים, כי בגדול היא שרה מיוחד וגדול ומפואר ועפה עם השיר, אבל הניואנסים האלה הם מה שהופכים ביצוע טוב או טוב מאוד, למצויין ומעולה. נהניתי ממנה אבל לא כמו שקיוויתי. ציון: 9
האחים גת - "הוא חזר בתשובה"
הביצוע של האחים גת היה רגע טלוויזיוני מוצלח, יותר ממוזיקלי. הסיפור פה יותר חזק מהביצוע. שני אחים חוזרים בתשובה שרים את השיר ששר אריק איינשטיין ז"ל, וזוהה על ידי הקהל כשיר געגועים לאורי זוהר, שחזר בתשובה. רייטינגית זה מנצח, והקהל מצביע כמעט באוטומט. מבחינה מוזיקלית היה יפה לשמוע את גיל גת, המופנם, הצעיר והזמר הפחות מיומן מבין השניים, מביא את הקול הפרטי שלו בתחילת הנאמבר. אלא שבסך הכל האחים גת הם לא זמרים טובים יותר מעשרות זמרים בינוניים שמנסים לפרוץ מדי שנה ומוציאים מאות סינגלים שאיש לא שומע. לו הם היו מיתדפקים על דלתות הרדיו ללא "הכוכב הבא", ספק אם היו מצליחים להיכנס לפלייליסט כלשהו. ועם זאת, על החבילה הכללית שלהם, שמחברת רוקנ'רול עם חרדיות ואמת, כתובה מילה אחת: ניצחון. ציון: 8.5
עומר דץ - "ילדות נשכחת"
לא מבין מה השופטים רוצים מעומר דץ - זה היה אחד הביצועים הכי יפים שלו מתחילת העונה, עם האבא כאן והאמא שם ומה שנשאר לו. כשהוא שר את הפזמון הראשון ("זוכרת איך הלכנו דרך קבע..") הרגשתי את הצביטה בלב ששמורה לשירים מרגשים באמת. בהמשך הוא ידע להכניס בנאמבר את השירה העומר דצית המתפרצת והרגשנית הרגילה (גם אם מתונה יותר), שאני פחות אוהב אצלו. אבל הכל התחבר לקראת הסוף, כשהוא ממש פתח את הקול והויברציה שלו עם העוצמה הרעידו את הגוו. "ילדות נשכחת" הוא לא סתם עוד שיר יפה מפעם. מדובר במפגש מרגש בין מילים טובות של יעקב גלעד, לחן נהדר של יהודית רביץ וביצוע מופלא של נורית גלרון. ודץ, בדציותו, תיווך אותו היטב לקהל הצעיר. ציון: 9.5
טינה איברגימוב - "טיפת מזל"
מאז שליאור פרץ יצאה מהתוכנית, נותרה טינה איברגימוב הסופק-ווקאל האמיתית היחידה (גם לרינת יש סוג של סופר, אבל היא יותר מתמקדת בגובה הצליל פחות בעוצמה). טכנית היא שרה מעולה, מבחינת השילוב בין כוח לדיוק לא היתה עוד אחת כמוה מאז דיאנה גולבי, אבל לדיאנה גם היה המון רגש בשירה, וטינה היא זמרת חזקה וטיפוס מעניין, היא הרבה דברים, רק לא מרגשת. בשבועות קודמים, כשהיא החלה לשאוג, כבר חששתי שהיא מתפתחת לכיוון של אורטל אדרי. ב"טיפת מזל" היא שאגה מעט יחסית (ממש עד רגע לפני שזה נהיה יותר מדי), היא הצליחה לעלות ולרדת יפה בין הקטעים השקטים לעוצמתיים, אבל כמעט שום דבר מהעצב הגדול שיש בביצוע המקורי ש השיר הזה, לא עבר את הסף שלה. איבגרימוב שרה כאילו היא בקונצרט עם תזמורת בלי מיקרופון, ויתרה על לחלוחית לטובת ווליום רצחני. אולי יש כאלה שזה נשמע להם מדהים ומהמם, אבל כל מי שמתרגש משירים וממוזיקה באמת יתקשה להתחבר, כי מוזיקה היא לא תחרות צעקות. אם היא תשיר ככה בגמר אולי היא תנצח, אבל זה לא ירגש אף אחד. ציון: 8.5
דוד דריי - "ואני קורא לך"
מכל הביצועים של הערב, זה הביצוע שהכי רציתי להאזין לו שוב. לדוד דריי מגיע שאפו גדול על מה שעשה פה. לבחור הזה יש אומץ של מתאבד קמיקזה, ביצים של שור. ללכת ראש בראש עם אייל גולן באחד השירים הכי גדולים שלו נשמע כמו התאבדות, אבל דריי הפיג את החששות כשנתן ביצוע מצויין. רגיש, מדוייק, סוחף, חזק, מוצדק, מאלף. הוא עשה כאן בית ספר לזמרים צעירים לאיך לוקחים שיר גדול של זמר ענק ומביאים אותו בדרך שלך בצורה נהדרת. כל קשת הרגשות שארקדי דוכין, המוכשר בטירוף, הכניס בשיר הזה, נשמעה בקול של דריי כשהוא שר כאן. בא לי לצעוק: "שיחקת אותה, גבר!". אחרי שענבל בקמן וליאור פרץ עפו, שבה "הכוכב הבא" והוכיחה שלפעמים הפורמט הזה הורג דווקא את הטובים, ודווקא כשהם בשיאם. ציון: 10
עומר דץ - "יש לך"
כאן דץ היה אפילו יותר טוב מאשר בשיר הקודם. היה בביצוע הזה הכל - זמר אמיתי, שמחובר לשיר, שאוהב, שמרגיש, שמוציא לפועל את כוונת המחברים, זמר שלוקח את המקור של שלומי שבת, אומר לו 'תודה רבה', ומשדרג אותו למקום שלו, המחוספס יותר, הצעיר יותר, שמדגיש מילים ששבת לא מדגיש, ששר כל כך טוב, עד שאתה שוכח שהוא מתמודד בתוכנית ריאליטי ומדמיין אותו על הבמה בהאנגר 11, עם מעריצות שמזיזות את הידיים לפי הקצב. זה הנאמבר שבו עומר דץ הפסיק להיות פרוספקט ונהיה זמר. יפה לך. ציון: 10
דוד דריי - "זכיתי לאהוב"
בשיר הזה לקח לי יותר זמן להתחבר לדריי, כי נדמה לי שהוא עצמו פחות התחבר אליו ברגע הראשון. הוא שר כאן יפה והדור כמו שהוא יודע, הכניס סלסולים וצרידות לתוך נאמבר שבמקור הוא חלק ונקי כמו הים בשעות הערביים. ככל שהשיר התקדם הביצוע שלו הלך ונהיה רך יותר, נמרח יותר, רגשני יותר, קיטשי יותר, ומפלי הקיטש האלה היו נפלאים בעיני. כן, גם קיטש צריך לדעת לעשות היטב, ודריי היה כאן שאנסונר להתפאר. דוד מלך כלי המיתר המהדהדים. זכינו לאהוב אותו. חבל שעף. ציון: 9
רינת כהן - "בוכה בלילות"
מכירים את האנשים האלה שהם כל כך חזקים, עד שהם לא יודעים מה לעשות עם הכוח שלהם? הבעיה של רינת כהן היא שהקול שלה כל כך חזק, עד שהיא לא יודעת מה לעשות איתו כשהיא צריכה לשיר בשקט. מתחילת העונה אני מצביע על העניין הזה, שכאשר היא מנסה לשיר בלדה, היא איכשהו מעבירה את הטקסט עד לרגע שבו צריך לפתוח. כאן הגיע שיר יפה של יוסי אזולאי, שכהן שדגרה אותו כראוי, אבל פתחה בכאלה לחשושים, שחיכיתי שהיא תגיע כבר לקטע שיש עומס באיילון. לא, באמת, מרוב ווליום בגרון היא צריכה ללחוש כדי לשיר בשקט. מלבד זה היא היתה כרגיל טובה מאוד, עדינה ומיוחדת כמו שהיא יודעת. סחתיין. ציון: 8.5
