גם אם יזרקו אותה מ"אמריקן איידול", גם אם היא חווה תקריות "ניפ סליפ" מביכות, גם אם שיר הכריסטמס עם ג'סטין ביבר בשנה שעברה לא ממש מינף את הקריירה שלה - עדיין אף אחד לא יכול לקחת ממריה קארי בת ה-43 את מה שאלוהים (וחסרי כושר, ודיאטנים, ומנתחים פלסטיים) נתן לה - מנד של חמש אוקטבות, גוף הורס, שמכתיר אותה כמעט רשמית כ"מילף" הלאומית של אמריקה ויכולת לחזור לעניינים גם מלידת תאומים מתישה.
נכון, לקארי לא היה להיט גדול באמריקה מאז "Touch My Body" לפני חמש שנים, אבל הנה זה קורה לה שוב, עם "#Beautiful", הדואט החדש שלה עם מיגל, שזכה ב"גראמיז" האחרון על "שיר ה-RNB הטוב ביותר - "Adorn" ומאז כל זמרת בסביבה רוצה להקליט איתו דואט (קלי קלרקסון אפילו אמרה את זה בשידור).
קארי ומיגל, שצעיר ממנה ב-15 שנה (מילף או לא מילף?), רוכבים בקליפ (שביים ג'וזף קהאן) יחד על אופנוע כבד וישן של "פורש", באוירה רומנטית ומאה בטיזינג, כמאמר הקלישאה על האישה הסקסית שאוהבת להרגיש משהו גדול בין הרגליים. המצלמה מלטפת את גופה של קארי שוב ושוב ושוב, מתעכבת על איברים חיוניים. אחר כך היא רוקדת ומפתה אותו והוא מתבונן בה. ככה פשוט ויעיל.
"#Beautiful" הוא סינגל ראשון מאלבום חדש של מריה קארי, שצפוי לצאת עוד הקיץ, וכמו שאנחנו מכירים את השיטות שלה - זו רק ההתחלה. כלומר - יהיה לוהט.
ג'ניפר לופז ופיטבול - פעם שלישית גלידה!
איך יודעים שהגיע הקיץ? לפיטבול (שיגיע אלינו באוגוסט הקרוב) יש להיט חדש עם זמרת, בדרך כלל ג'ניפר לופז. הנה זה קורה שוב ב"Live It Up", שמנסה לשחזר את הצלחת "Dance Again" מהשנה שעברה, ו"On The Floor" עם הלמבדה מלפני שנתיים, עובד על נוסחה דומה - לחן פחות קצ'י בפזמון ששרה ג'יי לו, אבל פלייבק שיותר נותן בראש, ומצליח בגדול.
זה מתחיל לטינו כשפיטבול שר, עובר לדאנס כשג'יילו נכנסת, ואחרי השורה המכוננת "Make Love Don't Fight, Lets Fuck The Night", זה מתפרץ לקלאב שיעיף לעולם את התחת ככל שהקיץ הזה יילך ויתחמם. כבר השבוע בכל חתונה, מסיבה, חוף או ג'יפ של מעושרת מעודכנת הסמוך לחלון שלכם.
אגב, גם השיר הזה, כמו את שני הלהיטים הקודמים, הפיק רד וואן (ליידי גאגא, אנריקה איגלסיאס), שהחתים את ג'יי לו בלייבל שלו. תותח.
קוראים לי אבריל לאבין ואני תיכוניסטית בת 27
לפני חודש כתב כאן נוי אלוש שגם בגיל 27 אבריל לאבין מתקשה להכיר בגילה ולהתגבר. זה קרה כשהיא הוציאה את הסינגל " Here's To Never Growing Up". מתברר שהוא קלע בול. כי כעת מגיע הקליפ, שמציג את אבריל כנערה מתבגרת, תלמידת תיכון, שמככבת עם הלהקה שלה בנשף סיום הלימודים הפרוע, שהןפך למסיבת בריכה ומתדרדר לבלגן במסדרונות - לא משהו שתיכוניסטים ישראלים לא מכירים מקרוב מאוד
מצד אחד באמת מדובר בכוכבת פופ (רוק) שסיימה תיכון לפני 9 שנים. מצד שני, הקליפ גרף כמעט 7 מליון צפיות בפחות משבוע, מה שאומר שמישהי פה יודעת מה היא עושה. אבריל נראית בקליפ הזה לגמרי תיכוניסטית ומגלמת את התפקיד בשלמות. האמת, לא ברור למה זה צריך להפריע למישהו, שכגרושה רגע לפני בעל שני, לאבין ממשיכה לנסות למכור לנערות אמריקניות את תדמית הרוקרית המגניבה מהתיכון. ולא בטוח שהשאלה כמה שנים היא עוד תחזיק בעמדה הזו רלוונטית לאלבום הקרוב והחמישי שלה, שצפוי לצאת בספטמבר, ובטח יכלול עוד איזה שיר-נושא מסרט או סדרה לנוער סטייל "דמדומים" או "משחקי הרעב 2". איך אמר דוד גורביץ'? הילדות נמשכת עד גיל 30, וגם אחרי זה עוד מביאים כביסה לאמא.
לנה הקלאסית וגטסבי הגדול
הויכוח על איכותו של הרימייק ל"גטסבי הגדול" יימשך בוודאי בשבועות הקרובים. דבר אחד ברור - פס-הקול של הסרט הזה, לו אחראי ג'יי זי הוא מהטובים בשנים האחרונות, ולבטח יהיה מועמד לשלל פרסים במהלך השנה הקרובה. ככה זה כשמרכזים כל כ הרבה כשרונות בידיו של מפיק שיודע את העבודה (למרות הקאבר המאכזב של אשתו ביונסה לאיימי ווינהאוס).
כעת יוצא הקליפ של לנה דל ריי לשיר "Young And Beautiful" מתוך פס-הקול. דל ריי - בשנתיים שעברו החידה הגדולה של עולם הפופ וכעת עוד זמרת איכותית שמצליחה לרגש בבקול ובגישה שלה, מוכיחה כאן שוב שפחות זה יותר ופשוט יכול להיות נפלא. בבימויו של כריס סוויני היא מצולמת כאן בלי הרבה אפקטים, במראה "קלאסי", של תחילת המאה הקודמת, מרלן דיטריך שכזו, שרה באולם גדול בעיצוב "ארט דקו", על רקע תזמורת כלי מיתר שמככבת כאן לצידה בעיקר כצלליות. זה לא הקליפ הכי מרהיב שתראו השנה, אבל הוא בהחלט יפה ומעביר היטב את הארומה ה"קלאסית" של התקופה עליה מדבר הסרט. יפה לה.
דיזי רסקאל משתגע עם רובי וויליאמס
לפעמים פער תרבותי קטן משנה הכל. דיזי רסקל נחשב כבר שנתיים לראפר הכי לוהט בבריטניה, אבל ספק אם חובבי הפופ בארץ מכירים בכך. רובי וויליאמס הוא (טוב, נו, אחרי להקת "קולדפליי") כוכב הפופ הכי מצליח וגם הכי חשוב בממלכה המאוחדת בעשור וחצי האחרונים. כאן הוא יפוצץ את נוקיה, אבל לא את הפארק. כששניים כאלה נפגשים, בריטניה נמתחת לדום, בערך כמו שהיה קורה אצלנו לו משה פרץ היה מקליט דואט עם אביב גפן.
התוצאה של המפגש הזה היא הקליפ "Goin Crazy", שיר נחמד, עם קליפ מעט הזוי, שעיקרו רכיבה על אופנועים מצחיקים ברחובות לונדון, בראש תהלוכה לא ברורה. הבדלי תרבות כבר אמרנו?
"אודיסיאה בחלל" - גרסת המציאות
כנראה שממש משעמם בתחנת החלל שמשייטת אי שם מעלינו, אבל השיעמום הזה הוליד קליפ מגניב שהקליט וצילם קומנדר כריס הדפילד, אסטרונאוט בתחנת החלל. הדפילד, שנעזר בחברים ובני משפחה מהארץ, מוציא כאן גרסה משלו ל"Space Oddity" הקלאסי של דיויד בואי, מתוך "עלייתם ונפילתם של זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים".
האמת, מדובר ביציאה מגניבה לגמרי, במיוחד כשהגיטרה שלו מרחפת באויר, צילומי הלווינים המרחפים, העניים החולפים וכמובן הצילומים המרהיבים של הטיסה מעל לכדור הארץ, שנראה זוהר באור יקרות. מעניין מה יהיה לדיוויד בואי להגיד על הקליפ הזה, שיש לי תחושה שבסוף יזכה בפרס.