בשנות השבעים אף עורך מוזיקה עם טעם לא היה משבץ שיר של דיוויד בואי הרית'ם נ' בלוזי, אחרי שיר של פינק פלויד הפרוג-ארט-רוקרים. היום, רגע לפני סוף 2014, קליפ חדש של פינק פלויד מתוך אלבום חדש (שכולל הקלטות מלפני עשרים שנה), יכול להופיע לצד שיר חדש של דיוויד בואי מתוך אוסף להיטים, ולהיכלל תחת הקטגורייה הכללית "ותיקי הרוק".
כשמוסיפים את U2, שמנסים לחזור דרך האלבום הכי נגיש שלהם מזה שנים, ואת אוזי אוסבורן, שקיבל אמש את פרס ה"גלובאל אייקון" בטקס פרסי אמ.טי.וי אירופה (ושוב, בסבנטיז הס היה מלהזכיר את אוזי והגילמורים באותה נשימה), פתאום הכינוי "ותיקי הרוק", או אפילו "דינוזאורים" (למי שפספס את בובת הדינוזאור שעלתה אמש מהקהל בגלזגו), לא נשמע כל כך רע. את זה שבעידן שבו ההופעות החיות הן מקור ההכנסה העיקרי של הכוכב (אלא אם קוראים לך אדל), הותיקים עושים הכי הרבה כסף בהופעות, ו-U2 יעידו על כך, אנחנו כבר יודעים. אבל לרגע קצר, שקורה עכשיו, הותיקים הם גם הדיבור החם, בטח לנוכח הדלילות שמפגין הפופ התאגידי, שחוץ מביונסה כבר מתקשה באמת לרגש מישהו.
הולכים למקום שבו הם מצטיינים
דיוויד בואי במעמד שהוא יכול לעשות מה שבא לו, וזה בדיוק מה שקורה לא רק בשיר הג'אז בן יותר משבע הדקות, שכבר שוחרר מהאוסף שלו, אלא גם בשיר החדש בן חמש וחצי הדקות, "Tis A Pity She Was A Whore", שנשמע כמו אוונגרד-אלקטרו-רוק. המעריצים שלו יעופו על זה, שאר העולם לא חייב. אבל יפה שבואי בחר להיות שוב אלטרנטיבי ולא מתאמץ לייצר להיט. כאלה יש מספיק באוסף שלו.
פינק פלויד, לעומתו, שחררו קליפ מקסים ל-"Louder Than Words", השיר היחיד המושר באלבומם האינסטרומנטלי החדש "The Endless River", הראשון שלהם מזה עשרים שנה, שיצא רשמית הלילה.
כיאה לפינק פלויד, הקליפ משלב סוריאליזם חלומי ופסטורליה קיטשית. הוא מראה בחור שחותר בסירה מעל העננים, בתמונה ספק מצולמת ספק מצויירת. חברי הלהקה שנותרו בחיים, הגיטריסט והזמר דיוויד גילמור, והמתופף ניק מייסון,, מופיעים בצילומי וידיאו בשחור-לבן שנלקחו בהקלטות ההשלמה של האלבום.
ההמשך מרהיב לא פחות, עם אנייה עתיקה, עיירה בתוך מדבר חולות, ומשפחה סינית (או מונגולית), שחולמת על שיט באנייה ומסתפקת בשלד החלוד, שנותר אחרי שהים או האגם התייבש, עם עוד צילומים מרהיבים מגובה המסוק וה"קריין". יש כאן אלמנטים פינק פלוידיים מובהקים: יופי עוצר נשימה מצד אחד, וייאוש מדכא מהמציאות מצד שני. פינק פלויד במיטבה, ביחס לתאריך בלוח השנה.
הבחירות האמנותיות של שניהם - דיוויד בואי באלטרנטיב עדכני, פינק פלויד ביופי נשגב ומדכא - מעידות על כך שממרום גילם הם יודעים מצויין במה הם הכי טובים, ומה הקהל שלהם מצפה לקבל מהם. דינוזאורים? יותר נכון, זקני השבט המנוסים והחכמים.
דיוויד גילמור וניק מייסון מספרים על האלבום החדש: