רפלקטור 12: מי אתה, מק דמרקו, והאם החלקת על הראש?
The Ghost Of A Saber Tooth Tiger – India
בשנת 2008 הזוג הכי מגניב בעולם החליט שבא לו לבלות קצת יותר זמן יחד, והקים להקה בשם THE GOASTT (קיצור של -The Ghost of a Saber Tooth Tiger, אחד השמות המוצלחים ללהקה, ברצינות) הצמד המלכותי, הלא הוא שון לנון (כן, הבן של) ושארלוט קמפ מוהל, שחרר לפני בערך שנה את האלבום "Midnight Sun" בלייבל פרטי, והוא נחשב בתקשורת לאלבומם הרציני הראשון. האלבום הוא מעין מסע רוק פסיכדלי עם טעימות מוזיקליות של כל מה שהיה מוצלח פעם וכל מה שנכון היום. הגוסט לא פועלים תחת חוקים של אף אחד, הם ילדי הפרחים של שנות ה-2000, הם הוודסטוק והשיער הארוך ושבירת המוסכמות והשימוש בסמים וה-PEACE&LOVE ואין שום דבר שמונע מהם לערבב בין ג'יזס, בודאהה, ארנבים ופלישת חייזרים. מרגיש כאילו לנון-ג'וניור רקח סם מיוחד שנוצר מערבוב המוזיקה של אבא עם LSD. אחר כך הוא לקח את הסם הזה לסיבוב קטן בחלל החיצון והוסיף צלילים, נחת חזרה בכדור הארץ כדי לתבל בכל כלי נגינה או סגנון מוזיקלי שמשתלב עם הסם שלו, והגיש את היצירה לקהל על רקע הגרוב הטבעי והקול המלטף עד בלי סוף של בת זוגו, שלגמרי מחפה על שירת האף-הסתום שלו. הדואו צפוי לשחרר ממש בקרוב אלבום חדש בשם "GOASTT Stories" והשיר "India" הוא הסינגל הראשון מתוכו שממשיך את הקו המוזיקלי המהפנט. בסך הכל הגוסט הם מתכון מנצח - הם יפים (לנון הסתדר עם אחת הדוגמניות היפות בעולם, אין ספק), מוכשרים, מקוריים, יצירתיים (מומלץ לצפות בקליפים ה-הום-מייד האדירים שלהם ביוטיוב) והם עושים רוק פסיכדלי שגורם לנו להתגבר על זה שגם אם אנחנו לא ב-60', אפשר עדיין לשחק בנדמה לי.
Veruca Salt - Laughing In The Sugar Bowl
אמנם קצת מוקדם להתחיל לסכם, אבל אם יש משהו שאפשר להכריז עליו זה ש-2015 היתה טובה לקאמבקים של הרכבים נשיים מהניינטיז. המצטרפת החדשה לרשימה ההולכת ומתארכת, שכוללת את סלייטר-קיני,L7 ובייבז אין טוילנד, היא ורוקה סולט. נינה גורדון ולואיז פוסט הקימו את ההרכב בשנת 1993 לאחר שהחברה המשותפת לילי טיילור ("עמוק באדמה") הכירה ביניהן. הן והצליחו להגיע לתהילה מינורית עם שירי פאוור-פופ אמריקאיים מלאים בביקורת חברתית ברוח הריוט גררל. למרות שהסינגל הראשון שלהן, "SEETHER", היה להיט ב-MTV, והן היו בטור עם HOLE, מאבקי הכוחות הפנימיים בין פוסט וגורדון הכשילו אותן, ואף זיכו אותן בתואר המפוקפק "אופרת הסבון הכי גדולה של הרוק מאז פליטווד מאק". בשנת 2013 הכריזו ורוקה סולט על איחוד עם הליינאפ המקורי של הלהקה, ואחרי כמה ריליסים וסינגלים סוף סוף יצא האלבום "Ghost Notes", אלבום האולפן המלא הראשון מאז 1996. והן מכריזות עליו בבום: הסינגל הראשון, "Laughing in the suger bowl" הוא המנון רוקנרולי פיל גוד, שאין בו ולו שמץ מהדרמות שאפיינו את הלהקה עד כה. ההרמוניות החינניות והמחויכות שנישאות על גלי דיסטורשנים זורקות אותנו אל הניינטיז בלי להתנצל: ורוקה סולט לא מציעות משהו חדש, אלא רוקנרול פוסט גראנג'י כיפי ונוח לעיכול, ומבחינתנו זה הרבה יותר מבסדר.
Painted Palms - Gimini
ייתכן ש-2015 יכולה להיות מוכרזת גם כשנת הרטרו להרמוניות הקוליות. גל הפסיכדליה-סרף-גאראז'-וואטאבר ששוטף את עולם האינדי בשנים האחרונות, הולך ותופס כיוון ששם פחות דגש על הנגינה, האפקטים או האקו, אלא יותר על הקולות והשילוב ביניהם. נכון שאלו לא הביץ' בויז שהפיקו את כל ההרמוניות והשכבות בעצמם. המחשב והאבלטון שולטים בהכפלות, בהד, בריוורב. אבל עדיין, יש משהו יפה בהתבססות המחודשת על הקול. הסינגל החדש של הצמד האמריקאי Painted Palms מדגים עד כמה הבסיס הקולי יכול לסחוב על גבו שיר שלם. הביט שמלווה את הקטע הזה פשוט ואפילו שגרתי, אבל הקולות לא נותנים לנוח אפילו לרגע. אין סולואים, אין אינטרו, אין סיום. רק שירה על רקע לופים. האלבום החדש, השני במספר, של Painted Palms ייצא בקרוב בלייבל המצוין PolyVinyl, שאחראי גם לאלבומים האחרונים של הרכבים שגם חוקרים את הפסיכדליה מכל צדדיה, כמו Alvvays, Jacco Gardner, Generationals, Deerhoof, The Rentals ו-Of Montreal.
The phoenix foundation - Mountain
ממשיכים להקיף את העולם והפעם עוצרים בניו זילנד, שנדמה שהקרבה הגיאוגרפית שלה לסצנה הפסיכדלית באוסטרליה עושה את שלה. אבל למען האמת הרכב הפופ-הפסיכדלי The Phoenix Foundation קיים כבר מ-1997, שחרר את אלבום הבכורה שלו ב-2003 ומגדיר את עצמו כהרכב פרוגרסיב אינדי-רוק. הלהקה מוכרת מאוד במחוזותיה והיתה מועמדת לשלל פרסים בדירוגי המוזיקה בניו זילנד, על כל אחד מהאלבומים שהוציאה וגם זכתה בלא מעט מהפרסים. ממש לאחרונה שחררה הלהקה את השיר הראשון מהאלבום השישי, "Give Up Your Dreams" שצפוי לצאת באוגוסט הקרוב. השיר הזה תופס את האוזן עם הסאונד הייחודי שלו החל מהשניה הראשונה שבה הוא מתנגן. טונות של ריברב שנשפך לתוך הסאונד שלו הופך את הקולות שבו לחולמניים יותר ממה שאפשר לחלום. הרבה טוענים שהסאונד של הלהקה נשמע כמו מעין שילוב של טיים אימפלה, הפליימינג ליפס וארקייד פייר. אבל מה שכל כך ייחודי בהם, וזה אולי בזכות המתופף החדש שהצטרף לאלבום החדש, הוא הכעס הבועט מבעד לצלילים שנשמעים כמו פסקול של גן עדן. הלהקה יוצרת שילוב של דרים-פופ-אפל וזה גורם לנו לשאת את העיניים לקראת האלבום החדש ולקוות שה"הר" שהם הציבו כרף בשיר הראשון יוכיח את עצמו גם בשאר השירים.
Looming - Onward
חנות התקליטים "No Sleep Records", ששוכנת אי שם בחוף המערבי של ארצות הברית, הקימה לפני כשנתיים לייבל, במטרה לאתר אמנים מקומיים ולהוציא להם אלבומים. אחת הלהקות שהוחתמו לאחרונה היו Looming, רביעייה שמונהגת בידי ג'סיקה נייט, שמשמשת גם כבסיסטית של להקת ההארדקור-פאנק Asthma. אבל אל תטעו, Looming הולכים למחוזות הרבה יותר אינדי-פופיים, עם נגיעות של שוגייזינג וגראז'. באחד המגזינים שכתבו על הסינגל, הגדירו את הסגנון שלהם כ-folky, poppy, punky, והשוו אותם ללהקות פריק-פולק כמו Hop Along. זה אולי היה נכון לאי.פי הראשון והעצמאי, אבל ב"Onward" הלהקה לוקחת כיוון חזק לכיוון הרוקי, עם תופים חזקים, ריפים חלקלקים והפקה מלאת אנרגיה. יש למה לצפות.