רפלקטור 09: ביצת ההפתעה של קלקסיקו
Georgia - Move Systems
זה מתחיל בצליל עקום שנשמע כאילו מגיע מתיבת נגינה שבורה או צעצוע ילדים מקולקל, הרמוניה של אופטימיות מוכתמת. ואז הקול של ג'ורג'יה מתגנב, במבטא בריטי כבד, ודורש הקשבה. התיפוף המדויק והאינטנסיבי שלה הוא כניסה לתוך עולם אחר, שהאלמנטים שלו מתגלים לאט. מצילות, קולות מוכפלים, סימפולים קטנים, וסיפורים על דמויות שנזרקו מתוך המערכת. היופי הוא בכך שכל האלמנטים האלו לא מעמיסים על השיר לרגע, והקלילות ההמנונית והסוחפת שלו לא הולכת לאיבוד בים הצלילים. אין הרבה מידע ברשת על ג'ורג'יה: קצת כמו בתחילת דרכה של לורד, ששמרה על מסתוריות עד הפיצוץ הגדול עם הסינגל "Royals", כל שידוע על ג'ורג'יה כרגע הוא שהיא לונדונית, חתומה בלייבל דומינו ועובדת על אלבום הבכורה. תזכרו איפה שמעתם אותה בפעם הראשונה.
The Vaccines - Minimal Affection
הוואקסינס משחררים אלבום חדש בסוף החודש וזו בשורה משמחת מאוד, גם מכיוון שמדובר באחת מלהקות האינדי-רוק המצליחות בעולם וגם מכיוון שלא שמענו מהם חומרים חדשים כבר למעלה משנתיים. שני אלבומי האולפן הקודמים של הלהקה, זכו בשלל פרסים והם הספיקו להופיע על הבמות הגדולות בעולם, בשלל פסטיבלים ולצד האמנים הגדולים ביותר כמו הרולינג סטונס, מיוז, רד הוט צ'ילי פפרז, ארקטיק מנקיז ועוד. הלהקה שחררה מספר סינגלים בודדים לקראת האלבום החדש, ומה שמדהים במיוחד לשמוע זה את תהליך ההתבגרות שהיא עברה משירים כמו "Post brake up sex" מהאלבום הראשון, ועד לשירים כמו "Minimal affection" מהאלבום החדש. הסאונד של הסינגל הנוכחי מורכב ומלא שכבות, ואפילו הקול של הסולן ג'סטין האוורד-יאנג נשמע עמוק וברור, ולא מסתתר כמו בעבר תחת עיבודים שמזכירים פילטרים של אינסטגרם. זה לא שלא אהבנו את הוואקסינס בחומרים המוקדמים יותר, אבל בסינגל החדש אפשר לשמוע את השפעת המפיקים שעבדו בעבר עם טיים אימפלה, פליימינג ליפס, אריאל פינק ובק. צלילי אייטיז, דפש מוד סטייל, פותחים את השיר, שממשיך עם סאונד פסיכדלי וגיטרות חורקות. המילים, שהן ביקורת על הטכנולוגיה שפוגעת בקשר האנושי, תופסות ממד אחר ברקע צלילי הסינתיסייזרים הרובוטיים, והופכות למהותיות. אם לא היינו יודעים שמדובר בוואקסינס, בחיים לא היינו מנחשים.
Titus Andronicus - Dimed Out
אחרי שלוש שנות שתיקה, חוזרת אלינו להקת הפאנק האמריקאית Titus Andronicus. השיר הזה לקוח מתוך אלבומה המתקרב, שייקרא "The Most Lamentable Tragedy", ונלקח ממחזה טראגי-קומי של שייקספיר. ואם זה לא מספיק, מדובר באופרת רוק שתשתרע על פני שלושה אלבומים (!), ותכלול אלמנטים פילוסופיים ופסיכולוגיים, בשילוב מדע בדיוני. לכל זה תצטרף חוויה ויזואלית של סדרת קליפים שישמשו כמעין סרט קצר בחלקים. כל השאפתנות המאיימת הזאת מתגמדת כשמקשיבים לפשטות והזרימה של "Dimed Out". באחת המחוות הכי מוצלחות שנעשו ל-Ramones. הטיטוסים מייצרים פאנק-רוק כיפי, אנרגטי ומעורר, שאמנם מזכיר לא מעט את ימי סוף הסבנטיז והפאנק הקלאסי, אבל עם טאץ' מלודי וסינתיסייזר קטן שמגיח בסוף. כמו אופרות הרוק הגדולות באמת, Titus Andronicus שומרים על המוזיקה נקייה מיומרה, ורק תופרים מסביבה את הסיפור.
Acid dad - the digger
והפעם על תקן להקת הפסיכדליה שמעיפה לנו את המוח: Acid dad, להקת הפאנק-פסיכדלי שמגיעה היישר מניו יורק סיטי. לחבורה הזו יש את כל מה שצריך כדי להצליח, מראה של להקת גארז', סולן כריזמטי, נגינה עוצמתית, גרוב שמשלב אלמנטים משנות השמונים והשישים שמשולבים עם סאונד רוק עכשווי המושפע מלהקות מצליחות כמו Thee oh sees, Ty segall ו- king gizzard and the wizard lizard. השיר הזה, כשמו כן הוא, יחפור לכם עמוק במוח, אבל בקטע טוב, ואם אתם מאזינים לו כעת, רוב הסיכויים שהראש שלכם זז מצד לצד באופן בלתי רצוני. הלהקה נמצאת יחסית בתחילת דרכה, לפחות בכל מה שנוגע לחשיפה ולהצלחה שלה, וחבריה הבטיחו להמשיך לשחרר סינגלים עד שיימאס לנו לשמוע אותם. מכיוון שלא צפוי שזה יקרה, אנחנו כנראה נמשיך לשמוע עליהם הרבה.
Last Dinosaurs – Evie
המושג החמקמק שנקרא "אינדי רוק" חווה תקופה מוזרה אך מעצבת בשנים 2009-2010. המון להקות היפסטריות חמודות הגיחו, אחת אחרי השניה, כשהן חמושות בביגוד אופנתי, גיטרות סיקסטיז, הרמוניות קליטות והמון ריוורב שמרחף למעלה. כך קיבלנו להיטי קרוס-אובר למיינסטרים כמו "Pumped Up Kicks", או להקות כמו San Cisco ו- Two Door Cinema Club. ההקדמה הזאת באה למעשה כדי להסביר מהי נקודת המוצא של הרכבים כמוLast Dinosaurs. מצד אחד הם חלק מגל אופנתי של כמה שנים, שאפילו התיישן מעט. מצד שני, הדינוזאורים מביאים לשולחן גם השפעות של ניו-דיסקו ופ'אנק, וגם הפקה שנשמעת מהודקת וסוחפת. הסינגל החדש, "Evie", נשמע כמו הפסקול המושלם למסיבת בריכה, בשישי בצהריים, עם משקפי שמש עגולים ופריימים יפים לאינסטגרם. וכשיוצאים שירים כאלה, אנחנו יודעים להתחיל להרכיב את פלייליסט הקיץ שלנו.
רפלקטור הם תומר קריב, ניצן פינקו ובר זבדה, המנצחים על ליין המסיבות של מוזיקת האינדי החדשה והרקידה על שלל גווניה. עוד מוזיקה חדשה ללא הפסקה בפייסבוק ובמיקסקלאוד.