רפלקטור 10: תפנו מקום לג'ורג'יה המסתורית
Landshapes - Ader
קשה לנו להתנגד לשירים שמתחילים בצעקה: השחרור המוחלט ונטול הרסן, שנוכח מעט מדי בשירי פופ, שובה לנו את הלב עוד מימי Tears for Fears. אבל למרות ההתחלה הסוערת, תוך כמה שניות הסינגל החדש של הרכב הפופ הלונדוני Landshapes, שנקרא "Ader" (וכבר נגלה מה פשר השם המוזר הזה), משנה כיוון לסרף דרים פופ. מוזיקלית, ההרכב מהודק מאד ומופק יפה אבל איננו מקורי. מה שמייחד אותו הוא דווקא הסיפור מאחוריו: השיר הוא מחווה לאמן ההולנדי Bas Jan Ader, וליצירה שלו "I'm Too Sad to Tell You", שבה הוא מתועד עגמומי ובוכה בתמונות, גלויות ובסרטים קצרים. הסיבה לעצב התהומי שלו לא התגלתה מעולם. במסגרת הפרויקט האמנותי האחרון שעסק בו, הוא בנה סירה קטנה, נפרד מאשתו ויצא למסע בים האטלנטי. הוא מעולם לא חזר, והספינה נמצאה בחופי אירלנד לפני מספר שנים. הקליפ, שמצולם בשחור לבן, גם הוא סוג של מחוה לעבודותיו של Ader. בונוס: המראה הניינטיזי של הסולנית, שנראית כאילו 1998 מעולם לא הסתיימה.
Pinact – Scars
האם יהיה שלב שבו צמד של בחור-בחורה-גיטרה-תופים לא יזכיר לכל העולם את הווייט סטרייפס? יכול להיות שאלבום הבכורה של הצמד הסקוטי-ברוקלינאי Pinact מסמן את השלב הזה. קורי גיליס וכריס מק'קורי מגיעים במקור מגלאזגו, אבל כיום מתגוררים בברוקלין בשל ההחתמה בלייבל האינדי Kanine Records. בכתבות משווים אותם בעיקר ללהקות ניינטיז כמו Weezer ודינוזאור ג'וניור, אבל האזנה קצת יותר מעמיקה לשיר מגלה לו-פיי שמזכיר פאנק בריטי מהסוג המלודי והטוב. מעל כל זה, Pinact מצדיעים לאגדות האינדי הסקוטיות. מצד אחד, הגיטרות העמוסות של The Jesus and Marry Chain, ומצד שני המתיקות במלודיות של בל אנד סבסטיאן. המון רפרנסים ונקודות התייחסות צוינו במשפטים האחרונים. זה לא אומר ש"Scars" הוא לא להיט feel-good שעושה טוב על הלב. לפעמים זה כל מה שצריך.
Beach baby - No mind no money
רביעיית הבחורים הלונדונית נמצאת ממש בתחילת דרכה ונדמה שהשיר "No mind no money" מגיע בדיוק בזמן ונותן את התחושה שהקיץ ממש כאן. בשילוב של גיטרות סרף קלילות, שירת ביץ' בויז עכשווית, נגיעות שוגייז, פוסט פאנק, ופסיכדליה, הביץ' בייבי הם בדיוק טעם הקרטיב החדש והממכר שהיינו צריכים. הלהקה כבר הספיקה לחתום בלייבל B3Science, אותו הלייבל של ג'נגל ולהקות לוהטות אחרות, בו כבר הספיקו לשחרר את סינגל הבכורה שלהם לפני חודשיים בלבד. אם לקבוע לפי השיר הזה מצפה לנו עוד הרבה טוב מהחבורה הזו ונקווה שזה יקרה ממש בקרוב.
Strange Names – Neighborhood
Strange Names היא שלישיית פופ מברוקלין. המושג "פופ" אולי יישמע מעט מוזר למי שיאזין, כי לא מדובר במוזיקת פופ עכשווית כמו וואן דירקשן או ריהאנה, אלא במה שנדמה כמו להקת פופ שיצאה היישר מהאייטיז העליזים ואם היינו חיים כמה עשורים אחורה, הם היו כנראה נמצאים בראש המצעדים. בסינגל הקודם של הלהקה, "Ricochet" (המדבק בפני עצמו) נפלא לראות את ריקודיו של ליאם בנצבי הסולן, יחד עם הלבוש והמניירות של הלהקה שמאפיינים כוכבים מובהקים משנות השמונים. השיר "שכונה" (שמקבל בדרך כלל קונוטציות מעט שונות במוזיקה הישראלית על שלל גווניה) הוא שיר שנשמע כמו מעין פסקול לסרט מהתקופה. מי אמר רטרו ולא קיבל?
Foreign/National - The Hedonist
באופן משעשע, המושג "לו-פיי" איבד מהמשמעות שלו מאז שלכל אחת ניתנה האפשרות להפיק סאונד נקי כמו בית מרקחת. מה משעשע בזה? דווקא בתקופה כזאת, יש להקות שעדיין מתעקשות על סאונד מלוכלך במכוון, על תופים עם אקוסטיקה של מוסך, קולות עמומים ואורגן המונד שמזכיר קטעי סרף משנות החמישים. אז קטעי לו-פיי מודרניים הם בהכרח מזויפים? הקטע החדש של ההרכב האוסטרלי Foreign/National מוכיח שכשמחביאים מלודיה מוצלחת מתחת לאפקטים, אפשר לייצר לו-פיי מסוגנן ומגוון. הכלי החשוב ביותר בסינגל החדש שלהם, "The Hedonist", הוא האורגן. אורגן שמצד אחד מזכיר הרכבי פסיכדליה משנות השישים כמו The Move או הסמול פייסז, ומצד שני מושפע ממוזיקה ברזילאית (מה שמסביר את העובדה שהם מגדירים את סגנונם כ"Dark Tropicalia"). הלהקה עצמה, אגב, מעריצה פופ ברזילאי ובוסה-נובה, והם מסבירים בראיונות שהם רוצים לחקור ולהעמיק במושג "פופ נוסטלגי".
רפלקטור הם תומר קריב, ניצן פינקו ובר זבדה, המנצחים על ליין המסיבות של מוזיקת האינדי החדשה והרקידה על שלל גווניה. עוד מוזיקה חדשה ללא הפסקה בפייסבוק ובמיקסקלאוד.