כבר תפסתם צד בקרב של ניקי וטיילור?
אני לא מבין גדול באסטרולוגיה, אבל יש לי תחושה חזקה שיש איזשהו כוכב שם למעלה שהתחיל מה-זה לסגת, אם לא בגלקסיה שלנו אז לפחות בגלקסיית ההיפ הופ. משום מה, ללא שום התרעה מוקדמת, מבול של ביפים, סכסוכים, האשמות ואיומים התפרץ השבוע בעולם הראפ. לא עבר יום בלי עדכון על טוויט שנוי במחלוקת או סרטון וידאו מפוקפק, אה כן, ובל נשכח גם מעצרים וקשירות קשר לרצח. למי מכם שיש לו דברים יותר טובים לעשות בחיים מאשר לעקוב אחרי סכסוכי ראפרים כל היום (ואני מקווה שזה רובכם), הנה סיכום קצר של כל הסמטוחה שפוקדת את עולם הראפ השבוע:
ליל ויין נגד בירדמן ויאנג ת'אג
נתחיל עם הסיפור המשוגע ביותר, שגם מתקשר עם מושא הטור הקודם שלי - ליל ויין. האלבום הפושר שלו לא ממש הרעיש את התעשיה, אבל התככים והמזימות מאחורי העזיבה של ויין את הלייבל קאש מאני קיבלו נפח חדש השבוע, כשבירדמן ויאנג ת׳אג - מנהלו לשעבר של ויין ובן חסותו החדש - צוינו כחשודים בשותפות לדבר עבירה בניסיון לרצח של ליל ויין. כן כן, ממש ככה, כאילו אנחנו בניינטיז. מה שקרה זה ככה: ב-26 באפריל מישהו נסע ליד האוטובוס של ויין ופתח באש תוך כדי פאקינג נסיעה, עם לא פחות משני רובים חצי אוטומטיים. כן כן, ממש ככה, כאילו אנחנו בסרט אקשן מהניינטיז. האיש הזה הוא לכאורה ג׳ימי וינפרי, המוכר לידידיו כ-Pee Wee Roscoe: מנהל ההופעות של יאנג ת׳אג וגם בכיר בכנופיית ה-Bloods, או יותר נכון בכנופיית המשנה הקשורה למשפחת הבלאדז Young Slime Life. כתב האישום נגדו מציין גם את שמותיהם של בירדמן, ת׳אג וליל ויין כחברים בכנופיית הבלאדז, ומציין את הסכסוך המקצועי הארוך ביניהם. בנוסף בכתב האישום מצוין גם קליפ לשיר של ת׳אג "Halftime" בו וינפרי נראה אוחז ברובה זהה לזה ששימש ליריות על האוטובוס של ויין:
בערב התקרית ת׳אג וליל ויין הופיעו בשני מקומות שונים באטלנטה - ות׳אג התקבל בזעקות בוז קשות ונאלץ להפסיק את ההופעה. כתב האישום מאשים אותו, את בירדמן ואת וינפרי בתכנון פעולה נגד ויין רגע אחרי שת׳אג ירד מהבמה. הוא אפילו מציין שרגע אחרי היריות, וינפרי צלצל לטלפון האישי של בירדמן כדי כביכול לאשר לו שהמעשה נעשה. אז כל זה מאוד מגניב וקולנועי והכול, אבל בסופו של דבר זה גם די עצוב. אני אישית כבר הייתי בטוח שהעבר הממש פלילי של ההיפ הופ נמצא מאחוריו, והראפרים של היום מקבלים פרופיל מספיק גבוה ותשלום מספיק הולם כדי לנטוש את כל השיטות הישנות והלא טובות האלה. ההקשר של ת׳אג, בירדמן ועוד ראפרים רבים אחרים במשחק לכנופיות, במיוחד הבלאדז והקריפס (שתי הכנופיות הגדולות והפופולריות ביותר בארה״ב) הוא ברור וידוע, אבל רציתי להאמין שמדובר במשהו סמלי, הפגנת נאמנות לאלה שעזרו לך בשכונה כשאתה כבר גדול חזק ועשיר. מסתבר שב-2015 יש עדיין אנשים שהגבולות בין סכסוכי סמים וסכסוכי חוזים נשארו מטושטשים עבורם, והם אפילו טיפשים מספיק כדי להצטלם עם האקדחים שהם משתמשים בהם ולעשות למשטרה חיים קלים. מצד שני, אני חייב להגיד שאם ויין היה נרצח עכשיו הוא היה הופך לאגדת היפ הופ של ממש. אולי, אחרי ולמרות הכול, בירדמן עדיין יודע מה הכי טוב עבור הקריירה של ליל ויין.
גוסטפייס קילה נגד אקשן ברונסון
אם שופטים לפי האיומים של גוסטפייס קילה בסרטון הוידאו שעלה לאחרונה לרשת, זה הסכסוך המפחיד מכולם וזה שעלול להיות גם המדמם ביותר. מצד שני איומים יצירתיים והפחדה כללית הם הלחם והחמאה של גוסטפייס קילה, איש הוו טאנג קלאן ואגדת ראפ מהלכת, כך שלא באמת צריך לקחת אותם ממש ברצינות. גוסטפייס מכוון את האיומים האלה לאקשן ברונסון - הראפר השמנמן והאהוב שהואשם לא מעט פעמים בכך שהוא נשמע כמו האיירונמן (אחד מכינויו הרבים של גוסטפייס). הנושא הלעוס הזה עלה שוב לדיון כשברונסון התארח באולפן של ESPN ונשאל מה דעתו על ההשוואה, וברונסון, שכנראה כבר מאס בשאלה הזו, טען שאנשים תמיד אוהבים להשוות, וכיף להיות מושווה לאחד הגדולים, אבל אין באמת קשר. ובכלל, גוסטפייס ״לא עושה ראפ ככה יותר״. האמירה האחרונה בהחלט עלולה להתפרש כעקיצה לכיוונו של גוסטפייס, וגוסט לא נשאר חייב.
מה שמדהים בסרטון שגוסטפייס העלה הוא כמה שהוא נשמע כמו קטע מעבר מאלבום שלו או של הוו טאנג קלאן: גוסטפייס נראה בחליפת טרנינג כשברקע מתנגן שיר של ענק הסול טדי פנדגראס בפול ווליום. הוא מתחיל לנאום: ״נתתי לך תקופת חסד, הייתי אמור להרוס אותך כבר מזמן… מי נתן לך את הזכות להזכיר את השם שלי בכלל?״. לרגעים גוסט נותן לטדי שברקע להישמע, וכשזה מזמר את המשפט ״Be For Reeeeeeal", גוסט פשוט מצביע על מערכת הסטריאו ומקווה שהמסר עובר. זאת כמובן אחרי שהוא מאיים לתלות את ברונסון על עץ ולפתוח לו את הבטן + לשלוח אליו אנשים שיעשו את העבודה המלוכלכת עבורו. ״איפה ה-'Supreme Clientele' שלך? איפה ה-'Bulletproof Wallets' שלך?״ הוא שאל, וציין בצדק את אלבומיו הרבים שכבר הפכו לקלאסיקות. ברונסון פרסם אחר כך התנצלות בטוויטר ואמר ״כל אחד אומר דברים שהוא מתחרט עליהם, כשאתה טועה אתה טועה״. אך גוסטפייס לא קיבל את ההתנצלות. מאוחר יותר אזיליה בנקס נדחפה גם היא לסיפור, עם שורה של ציוצים בהם היא אומרת שהיא ״מתה לראות איך ברונסון חוטף״ (ברונסון ובנקס החליפו כמה עלבונות בטוויטר לפני כמה חודשים). קשה לי להאמין שכל הסיפור הזה ייגמר בדם, ובעיקר מאוד עצוב לראות את שני הראפרים המעולים האלה, שבסופו של דבר הם שונים מאוד זה מזה, רבים על שטויות. ברונסון אולי נשמע כמו גוסטפייס בשמיעה ראשונה אבל כשלומדים להכיר אותו מבינים שהסגנון שלו שונה לגמרי. מאוד הייתי רוצה לראות את הסיפור הזה נגמר בסולחה על ארוחה טובה עם תקליט של טדי פנדגראס ברקע.
ניקי מינאז' נגד טיילור סוויפט
בואו נעשה הפסקה קטנה מכל הטסטוסטורון הזה ונדבר על הסכסוך שפרץ בין ניקי מינאז׳ לטיילור סוויפט. אחרי שפורסמו המועמדים לטקס פרסי המוזיקה של MTV שיתקיים בקרוב, וניקי ראתה שהקליפ שלה "Anaconda" לא מועמד כקליפ השנה, הראפרית הניו יורקית החליטה לצייץ: ״אם הקליפ שלך חוגג מראה גוף רזה, את תהיי מועמדת״. טיילור סויפט, המועמדת לקליפ השנה עם הקליפ ל"Bad Blood", שמתהדר בכזיליון הופעות אורח של דוגמניות ויקטוריה׳ז סיקרט, ראתה את הציוץ כעקיצה והגיבה: ״אני הראיתי לך רק אהבה ותמיכה. לא מתאים לך לשסות נשים אחת בשניה״. לפתע קייטי פרי החליטה להצטרף לחגיגה וציינה בטוויטר במרומז שטיילור לא צריכה לדבר על ״לשסות נשים אחת בשנייה״ אחרי שהלהיט שלה הוא בעצם תיאור של הריב ביניהן. אין ספק שמתחת לכל הרכילות הפופית מסתתר כאן דיון רציני בנוגע לדימוי גוף, כוחן ומקומן של נשים (נשים שחורות בפרט) בתעשיית הפופ, ושעוד ידונו בנושא הזה בתקשורת בכל העולם. אבל אנחנו פה בטור היפ הופ אז ברשותכם אני אחזור לגברים כועסים עם אקדחים. תודה.
מיק מיל נגד דרייק
בזמן שניקי כתבה את הטוויט העצבני שלה, סביר מאוד להניח שבן זוגה, הראפר מיק מיל, ישב ממש לידה על הספה וצייץ בקדחתנות בעצמו. הראפר מפילדלפיה ביקש מהקהל להפסיק להשוות אותו לדרייק (מי לעזאזל עשה את זה?) והכריז: ״דרייק בכלל לא כותב לעצמו את המילים״. אין ספק שמדובר בהאשמה כבדה ומפוצצת. יש מי שיגיד שבהיפ הופ זה העלבון הגדול ביותר. מיל סיפר שהוא גילה מאוחר מדי שהבית שנתן דרייק בשיר המשותף שלהם "R.I.C.O" נכתב על ידי כותב-צללים, ואם הוא היה מגלה בזמן הוא לא היה מכניס את השיר לאלבום.
האינטרנט היה כמרקחה - האם דרייק שיקר לנו כל הזמן הזה? האם הקריירה שלו כראפר היא בעצם רק עוד פרק בקריירה שלו כשחקן? האם הוא לא באמת מתגעגע לכל האקסיות שלו? אך מהר מאוד ההר הוליד עכבר, כפי שחשף הראפר OG Maco בציוץ משלו בו צילם בפשטות את הקרדיטים מאחד השירים באלבומו האחרון של דרייק. מצויין שם, קבל עם ועדה, שמו של אדם בשם קוונטין מילר. מסתבר שהמילר הזה עזר לדרייק לכתוב חלק מהשירים באלבום האחרון ואולי גם עוד במהלך הקריירה. העובדה הזאת אינה מוסתרת ע״י דרייק, ולמעשה שיתופי הפעולה מאחורי הקלעים ואפילו כתיבת רפאים לשמה הם פופולריים מאוד בהיפ הופ כבר שנים, רק שאנשים כמו מיק מיל ושאר מעריצי היפ הופ פוריטנים מסרבים להכיר בה. ג׳יי זי כתב עבור ד״ר דרה את "Still D.R.E" (וסנופ כתב לו את המילים למיליון שירים אחרים); ביגי עזר לליל קים לכתוב את המילים לשירים שלה; קניה ווסט מעסיק איזה 15 איש לפחות כשהוא עובד על שיר ומשמש פחות או יותר כבמאי או מפיק אחראי; ולמען השם, דרייק עצמו כתב לא מעט שירים עבור ליל ויין. לאורך כמעט כל ההיסטוריה של ההיפ הופ ראפרים נעזרו בחברים וראפרים אחרים כדי לכתוב שירים. הדימוי שנצרב במוחנו, כאילו כל ראפר מתייסר לבדו על המחברת כמו אמינם ב״8 מייל״ הוא דימוי כוזב, והאמת היא ששירים טובים, כמו סרטים טובים, הם במקרים רבים תוצאה של עבודה משותפת של לא מעט אנשים. יש כמובן עדיין אמנים כמו קנדריק לאמאר שהכתיבה היא בדמם, אבל זה ממש לא המודל היחיד שקיים היום בשוק.
אם לשפוט לפי התגובות שקיבל מיק על ה״חשיפה״ שלו, גם חוכמת ההמונים הכירה בעובדה הזאת. לאף אחד לא באמת אכפת שדרייק נעזר באחרים לפעמים כדי לכתוב. ברור שהרגש והכישרון שם הם לגמרי שלו, והוא בעצמו הודה בראיון לפני כמה שנים ש"כיף לשבת עם אנשים ולזרוק רעיונות לפעמים". דרייק לא טרח להגיב באופן ישיר להאשמות, אבל נוח ״40״ שביב, המפיק הצמוד של דרייק והאחראי לסאונד הייחודי שלו, לא התאפק ויצא גם הוא בשורה של ציוצים. "אני לא יכול לספור את השעות שאני ודרייק בילינו יחד באולפן. אולי 5000... עם קוונטין ביליתי חצי שעה. בחור נחמד ומאוד מוכשר". שביב המשיך וסיפר: "אף אחד לא מוכשר כמו דרייק. הוא מבין כתיבת שירים ברמה אחרת, ולפעמים הכישרון שלו מתבטא בזה שהוא יודע לזהות שירים גדולים של אחרים.. דבר שמותר לעשות בכל ז׳אנר של מוזיקה חוץ מראפ. בראפ יש סטיגמה על כתיבה של המילים של עצמך, כי זה ז׳אנר מאוד אישי. למזלי דרייק הוא יותר מראפר - הוא מוזיקאי, מפיק ויוצר". אני לא יכול להסכים עם כל ביט ששביב עושה, אבל מאחורי האמירה הזאת אני עומד במאה אחוז. היפ הופ זו קודם כל אמנות, ואמנות אפשר ליצור לבד וגם בשיתוף פעולה. דרייק הוכיח מספיק פעמים שהוא לא בובה של התעשייה, ואם הוא רוצה להיעזר בעוד מוח כדי לייצר מוזיקה איכותית, אין בזה שום דבר פסול. וגם, איך בדיוק מיק מיל יכול להתלונן על ראפרים מזויפים אם ריק רוס, האדם שהחתים אותו ואחראי להצלחתו, השאיל את כל הפרסונה שלו מחייו של אדם אחר, ברון הסמים לשעבר ריק "פריוויי" רוס. דווקא הוא אמור להבין את התיאטרליות והאשליה שבעולם הראפ.
נסיים בציוץ שסגר (נכון לעכשיו) את הסיפור בין דרייק למיק מיל, שהיה אמור להביע תמיכה במיק מיל אך למעשה עשה בדיוק ההיפך. כל הכבוד לצוות הניו מדיה של MMG, היה לכם אחלה של שבוע. ולכם הקוראים אני רק אאחל שתמשיכו לעבוד קשה ואף פעם לא תתעשרו יותר מדי כדי שלא תדרדרו לכזה שיעמום שיגרום לכם להתחיל ריבים עם אנשים באינטרנט.
