1. ברשימת מפיקי ההיפ הופ הגדולים שהטביעו את חותמם גם על מוזיקת הפופ כולה, טימותי מוזלי, הידוע בכינויו טימבלנד, הוא ללא ספק בשלישייה הפותחת. המפיק בן ה-43 מוירג׳יניה עונד על חגורתו שורת להיטים מטורפת שבראשה כמובן שיתופי הפעולה עם מיסי אליוט, ג׳סטין טימברלייק וג׳יי זי. כבודם של ענקים כמו פארל, קניה ווסט וד״ר במקומו מונח, אבל אף אחד מהם לא הגיע לורסטיליות של טימבלנד, שנע לאורך הקריירה שלו בין מחוזות היפ הופ, אר נ׳ בי ואפילו דאנס והצטיין בכולם.
השבוע פורסם שטימבלנד חתם על חוזה עם חברת הייצוג בעלת השם המפגר Jingle Punks והוא מתכנן בשנים הקרובות מהלכים עסקיים מרחיקי לכת ולהתפרס לעולמות הקולנוע, הטלוויזיה ומשחקי המחשב. ״בכל מה שקשור בלעשות דברים בעצמי, אין לי מה להוכיח",הוא אמר לאתר בילבורד, ״עכשיו הגיע הזמן לבנות אימפריה״. אכן נשמע כמו דיבור של מפיק-על שמנסה להפוך לטייקון וזונח את הביטים. מצד שני, אחרי כמה שנים של פרופיל יחסית נמוך (בהן הוא היה עסוק בעיקר בלנהל מוזיקלית את סדרת הטלוויזיה המצליחה של פוקס, Empire, ו… להיות עשיר אני מניח) נראה שטימבה מנסה לחזור לתודעה לאט לאט, ויותר מזה, לחזור לשורשי ההיפ הופ.
מעבר לדיווחים על עבודה מחודשת עם מיסי אליוט והפקה באלבומו החדש של פושה טי, הוא הוציא בשבוע שעבר מיקסטייפ מלא במוזיקה חדשה וקרא לו בשם "King Stays King", אז יש מצב שבכל זאת עוד אכפת לו מהמוניטין שלו בעולם הראפ. בכל זאת, אלבום הסולו האחרון שלו מ-2009 כלל בעיקר אורחים כמו וואן ריפאבליק וקייטי פרי - לא בדיוק השמות הכי חזקים ב-Hood. ואחרי הכול מדובר בבנאדם שבסוף שנות ה-90 חולל סוג של מהפכה במוזיקה השחורה הפופולרית.
טימבלנד התחיל את דרכו המוזיקלית כחלק מחבורת Da Bassment Crew, קולקטיב של ראפרים, זמרים ומפיקים שגיבש סוכן העל דוונטה סווינג. הקרו כלל את טימבלנד, מיסי אליוט, Ginuwine, להקת הבנות Sugah ולהקת הבנים Playa. בתקופה הזו של אמצע הניינטיז בוירג׳יניה, טימבלנד ליטש את הסאונד והמקצב שהפכו לחותמת שלו - מקצבי דאבל טיים מורכבים על גבי גרובים עמוקים של באס ורעשי רקע מוזרים (צרצרים, יונים ועוד), וכמובן קריאת ה״פריקי פריקי פריקי״ המפורסמת שלו. החיבור שלו עם מיסי אליוט, שגם החלה לעשות לעצמה שם באותם השנים ככותבת שירים לאמנים אחרים, הוליד בסופו של דבר את Supa Dupa Fly, אלבום הבכורה של מיסי בהפקת טימבלנד שעד היום נחשב לאבן דרך בז׳אנר. במהרה כמעט כל אמן בעל אוריינטציה שחורה היה צריך ביטים של טימבלנד כדי להצליח, או לפחות ביטים שנשמעים כמו טימבלנד.
הנה שלושה קטעים שמבהירים בקצרה את התהליך שהסאונד של טימבה עבר מהולדתו הצנועה ועד לכיבוש העולם; הראשון הוא קליפ (מאוד לא רשמי וערוך מוזר) של הבייסמנט קרו מאי שם באמצע הניינטיז, השני הוא אחד הקטעים המוכרים מתוך אלבומה הראשון של מיסי, והשלישי אחד הלהיטים הענקיים של דסטניז צ׳יילד - כולם נהנים ממגע הזהב של התופים המקפצים של טימבלנד.
אסור לשכוח גם עוד שני להיטים אלמותיים של טימבלנד מאותה התקופה - ״Pony״ של ג׳ינוויין שעד היום מצליח להישמע סקסי, וכמובן "Try Again" של אאליה - כוכבת הארנ׳בי המנוחה שהייתה המוזה העיקרית (וכנראה אהבת חייו) של טימבלנד. אני מתעכב על תיאור הסאונד המוקדם של טימבלנד גם כי אני מתאר לעצמי שכולם מכירים את הסאונד המאוחר שלו - מג׳סטין דרך נלי פורטדו, קרי הילסון, מדונה וביורק - וגם כי במיקסטייפ החדש נדמה שהוא מחפש להזכיר אותו מחדש לעולם. ״זה הבנאדם שהקפיץ לכם את המצילות כשאתם עוד הייתם ילדים״ אומר הקריין עלום השם בקטע הפתיחה. ואכן, ב-"King Stays King", טימבלנד מוכיח שהוא עדיין יודע איך להקפיץ יותר מרבים אחרים. אבל לוקח לו קצת יותר מדי זמן להגיע לזה.
רגע אחרי מונולוג הפתיחה, הקטע הראשון שנכנס הוא דווקא ביט שמהדהד ניינטיז אר נ׳ בי קלאסי עם טוויסט אוטוטיון של שנות ה-2000. קטע יפה שכנראה מרפרר להתחלה של טימבה כמפיק להקות בנות בחבורה של דוונטה, אבל לא באמת משאיר חותם חזק. מיד אחריו מגיע "Shakin" שיר אבוד של אאליה, שאמנם מעביר צמרמורת קלה וגם עצב מתוק על הכישרון הענק שאבד (אאליה נהרגה בהתרסקות מטוס ב-2001) אבל עדיין נשמע כמו קטע מרצפת חדר העריכה, שבזמן אמת כנראה באמת לא היה מספיק טוב כדי לצאת.
מה שעוד מוזר זה הדיבור של טימבלנד בתחילת הקטע בו הוא אומר ״ניינטיז בייבי...״ - המאמץ הזה להאכיל את המאזינים בכפית לא מרגיש טבעי וקצת הורס את הוייב. על אחת כמה וכמה בקטע השלישי, בו קורה הדבר המוזר ביותר: השיר נפתח בלהיט המפורסם של ריץ׳ הומי קוואן "Flex" (אותו טימבלנד לא הפיק), ואחרי בערך חצי דקה מתחלף לשיר של טימבלנד ומיגוס "Dem Jeans" שנשמע ממש דומה לו בהפקה. במהלך הזה טימבלנד כאילו מנסה להוכיח שהוא מחובר לעניינים ומצליח לייצר את הגרסא שלו לסאונד של 2015, אבל בסופו של דבר הוא מוציא את עצמו קצת זקן, שמנסה בכל הכוח להראות לצעירים שהוא מדבר בשפה שלהם.
לא מדובר בשיר רע, אבל היה עדיף אם טימבלנד לא היה חושף בכזו גאווה את העובדה שהוא העתיק אותו לחלוטין. זה קורה שוב ב"Where You At" כשטימבלנד ממקסס בין השיר שלו לשיר "Fuck Up Some Commas" של פיוצ׳ר. בסדר, אני מבין, מדובר במיקסטייפ קליל וטימבלנד ניסה להעביר אווירה של מסיבה. אבל לעזאזל, זה ממש כואב לשמוע ככה את האמן החשוב הזה מחקה טרנדים בלי בושה.
הקטע הוא שחוץ מהפאלטות האלה, המיקסטייפ די מעולה. יש בו שיר מצויין עם יאנג ת׳אג שכולל את כל הפרטים הקטנים בביט שרק טימבלנד יכול להכניס, ושיר מצויין עם טו צ׳יינס שכולל סימפול הודי פסיכדלי, גם לפי מיטב המסורת הטימבלנדית. יש כמה שירים מצויינים עם ראפרים לא מוכרים כמו "Callin & Callin" ו"Go Ahead (Boo Boo Kitty)" וקטע אר נ׳ בי אחד שלדעתי ממש נוגע ללב בשם "Frenemies". אלה הקטעים בהם טימבלנד נשמע משוחרר כמפיק, לא מנסה להרשים אף אחד אלא רק להביא ביטים מיוחדים עם טוויסטים קטנים ומדויקים שיגניבו אותו. ככה אני אוהב את מפיקי העל שלי - נאמנים לאינטואיציה שלהם, שהיא מלכתחילה זו שהביאה אותם למקום שהם נמצאים בו.
2. גם אני לא נשארתי אדיש למותו של דיוויד בואי הגדול, וכמוני גם רבים בעולם ההיפ הופ שהספידו אותו ברשתות החברתיות. קניה ווסט קרא לו ״אחת מההשראות הכי חשובות שלי״, קומון סיפר ש״האמנות שלו התעלתה מעל גזע וצבע״, ואפילו פאט ג׳ו אמר ״מארמון באקינגהם עד לפורסט פרוג׳קטס (השכונה בה גדל בניו יורק) - כולם הכירו את השירים שלו״. ואכן, השפעתו האדירה של גאון הפופ/רוק הגיעה גם עד אפרו-אמריקה, כשבתחילת האייטיז הוא חבר למפיק העל נייל רוג׳רס ושבר לאיזורי הפ׳אנק, הדיסקו והסול עם האלבום "Let's Dance", ששיר הנושא שלו הפך לאחד הברייקים המסומפלים בהיסטוריה - למשל בלהיט של פאף דאדי ומייס "Been Around the World" :
