רגע הקתרזיס המזוקק של יום שבת היה אירוע נדיר במוזיקה הישראלית. פעם בעשרים שנה, כך אומרים. אבל הרגע המיוחד הזה לא מהווה רק רגע יוצא דופן של שמחה לאומית מתפרצת, אלא גם רגע שיא מטורף בקריירה הקצרצרה עד כה של נטע ברזילי. זה די משוגע כשנזכרים בזה, אבל הכפרה הלאומית החדשה הייתה בסך הכל אדם אנונימי רק לפני חצי שנה. סיפור הסינדרלה הזה, שלא נראה כמותו מאז נינט ב-2003, החל באופן חלומי. אבל מה קורה אחרי שכל הקונפטי נוחת על רצפת האולם? מה יהיה עכשיו עם נטע ברזילי?
ברזילי ניצבת בעמדה חסרת תקדים בישראל – היא זכתה בתכנית ריאליטי שירה ישראלית, ומיד אחר כך בתחרות (סוג של ריאליטי) שירה אירופאית, ובכך הפכה להיות כוכבת בינלאומית ללא שום חומרים קודמים. יזהר כהן, גלי עטרי ודנה אינטרנשיונל היו כולם מוזיקאים פעילים עם אלבומים וניסיון כזה או אחר מאחוריהם, בעוד שנטע היא עדיין פרח רימון שהחומרים המוקלטים שלה מתמצים בסך ההופעות שלה מ"הכוכב הבא לאירוויזיון". עשרה שירים, כולם קאברים. כמעט בלתי נתפס, אבל השיר המקורי הראשון, והיחיד, של נטע ברזילי היה זה שזכה באירוויזיון. מבחינות רבות, היא עדיין וואן היט וונדר, עד שיוכח אחרת.
העתיד הקרוב צופה לוונדר שהיא נטע הרבה הופעות עם הוואן היט שלה. מחגיגת הניצחון בכיכר רבין, דרך מצעד הגאווה הקרב ועד לחגיגות סביב הגעת האירוויזיון בשנה הבאה – כולם יחוגו סביב הלהיט המוצדק של ברזילי, שנכתב והולחן ע"י הצוות המנצח סתיו בגר ודורון מדלי. האם היא תוציא שיר נוסף במהלך השנה הזו? אין לדעת. אבל סביר מאוד להניח שהיא תשוב לעבוד עם בגר ומדלי, שבתורם הופכים לכותבי/מפיקי-על בסטנדרטים מקומיים. בהתחשב ברקורד של מדלי, שחתום על להיטים כמו "גולדן בוי", "היא רק רוצה לרקוד", ו-"תל אביב", גם בפעם הבאה שיעבוד עם ברזילי זה הולך להיות חגיגת פופ-הרמות אלקטרונית שכל המדינה תשיר תוך רגע.
באופן מסורתי, עיני הזוכה באירוויזיון נשואות לעבר קריירה בינלאומית. לשם כך צריך לייצר רצף להיטים באנגלית שיאפשר להחזיק הופעה שתימשך יותר משלוש הדקות של "Toy". זה אתגר לא קטן, במיוחד לאור ההצלחה הפנומנלית של השיר, אבל בהחלט אפשרי בזכות טביעת האצבע הייחודית של ברזילי. ובכל זאת, לא בטוח שזו היא הדרך הנכונה עבורה. או לפחות, לא הדרך הנכונה היחידה. בסופו של דבר, המקפצה של האירוויזיון מגיעה רק טיפה מעבר לביצה שלנו ולרוב לא מספיקה לקריירה אירופאית יציבה וארוכת טווח; כזו שלא תסתיים במועדוני גייז אזוטריים בסרביה.
זה אומר דבר מאוד פשוט – נטע צריכה, במקביל לטיפוח הקריירה הבינלאומית, לדאוג ולבנות גם בסיס יציב כאן בישראל. אין ממש טעם להתעסק בשאלה התיאורטית איך היה מתקבל "Toy", על קרקוריו והמוזרות שלו, אם היה יוצא כסינגל רגיל לגלגלצ - אבל יהיה מאוד מעניין לראות את המיינסטרים הישראלי מגיב לחומרים של נטע מחוץ להקשר האירוויזיוני. עוד יותר מעניין יהיה לגלות לאיזה כיוונים מוזיקליים העתיד של נטע יקח אותה, במיוחד בהתחשב בעבר המוזיקלי הנסתר שלה.
טרם הפריצה הגדולה, נטע ברזילי היתה פנים חצי מוכרות בקרב סצנת האינדי המבעבעת של תל אביב. היא הופיעה באופן קבוע בליין הג'אם סשן הבלוזי Blues & Booz, היתה זמרת ליווי של להקת הקאברים גברבנד, תפקדה כסולנית הכריזמטית של להקת האלתורים "The Experiment" ולקחה חלק ביצירה האקספרימנטלית "ספר האתגרים ב" של נועם ענבר (איש "הבילויים"). עוד לפני שנשלחה לליסבון, בימי "הכוכב הבא", היא עבדה על אלבום בכורה יחד עם המלחין והמפיק אבשלום אריאל, שגם ייעץ לה במהלך תכנית הריאליטי והיה מעורב בתכנותי הלופר בשיר "Toy". שום דבר מהרקורד שלה לא רמז לפריצה שלה למיינסטרים הישראלי במכה כזו.
לכן, על אף חוסר הניסיון שלה בבמות ענק, לנטע לא באמת חסר ניסיון. אפשר היה לראות את זה לכל אורך הדרך, כששמרה על האפיון המוזיקלי החד פעמי שלה מהרגע שהמסך של הכוכב הבא עלה למעלה, ועד ביצוע הניצחון בגמר בליסבון. לא בכדי המסר שלה מדגיש את החריגות – זה גם המאפיין המוזיקלי הבולט שלה, אותו שאבה מהמקורות שלה. בלוז, ג'אז, סול, ארנ'בי, מוזיקה ניסיונית והמון המון גרוב היו הדברים שאפשרו לנטע לעשות פופ אלקטרוני כל כך צבעוני.
זה גם יהיה, כנראה, הטון של הקריירה שלה – קשת צבעונית של ז'אנרים שמתנגשים לשואו מרים ומרגש וחד פעמי. אולי העובדה שהיא התחילה כמנצחת והפכה במהרה לסמל לאומי תעזור לקהל הישראלי לבלוע את הגלולה הצבעונית הזו ששואבת את הרוח והסאונד דווקא מאזורים מוזיקליים שפחות פופולריים בארץ. דגל המוזרות של נטע לא מתבטא רק בלופר, בלוק או באטיטיוד – אלא בהרפתקנות המוזיקלית שמתגנבת לתוך הפופ התבניתי של ישראל. נקודת השקה ייחודית בין אינדי למיינסטרים, בין הבילויים לעומר אדם. עכשיו זה כבר באמת אירוע נדיר במוזיקה הישראלית.