המוזיקה של דרייק מושלמת לאינסטגרם. משפטי הזן הקליטים, מסרים נסתרים לאקסיות ושירים שמתחננים להיחתך בדיוק לסטורי בן 15 שניות. אני די בטוח שגם אלוהים בעצמו לא יצליח לצפות בכל סטורי שכולל את השורות על המיטה והאמא מ-"God's Plan". אבל יש כמה שורות מהאלבום החדש שלו שספק אם יגיעו לרשת החברתית הנוצצת ביותר. למשל, השורה על הבחורה שתמיד חלמה להגיע לרומא, וכשסוף סוף הגשימה את חלומה - רק התעסקה בלפרסם תמונות אונליין, כי הרבה יותר חשוב להרשים את האנשים בבית. "'סתכלו על הדרך שבה אנו חיים" הוא מסכם. בעצם כשאני חושב על זה, חיפשתי עכשיו #LookatTheWayWeLive. עזבו, לא משנה.
גם לדרייק יהיה קשה לעטוף את החודשים האחרונים בחייו בפילטר ורוד. לאלבומו החדש הוא מגיע אחרי ריב מתוקשר עם הראפר פושה טי, שהסתיים בהפסד כואב במיוחד של דרייק. זה מה שקורה כשהיריב שלך חושף בפני העולם שהכנסת שחקנית פורנו להיריון ונטשת את הבן הבכור שלך. כך שבזמן שדוגמניות אינסטגרם עפות על סינגלים כמו "Nice for What", דרייק עצמו ספג השפלה בקרב קהילת ההיפ הופ, ועל אף מה שהוא רוצה לגרום לכם להאמין – מאוד אכפת לו מה ראפרים חושבים עליו.
כך נוצר האלבום הכפול "Scorpion", שמכיל 25 שירים חדשים שמחולקים לשני צדדים. החצי הראשון מורכב משירי ראפ, החצי השני משירי R&B. הצד האגרסיבי והצד העדין. שירים לבנים ושירים לבנות. הצד שבו דרייק טוען שכלום לא נוגע בו, וזה שבו כל דבר נוגע בו. בניסיון לחשוף את הדרייק האמיתי, הוא החליט לחצות עצמו לשניים במשפט שלמה שאף אחד לא ביקש. כך ניצב האלבום כמעיין נייר לקמוס לחובבי דרייק – האם אתם אוהבים יותר את דרייק הראפר או דרייק הזמר? על ההייטרים אין מה לדבר.
המוזיקה, כמובן, לא כזאת דיכוטומית. בצד א' אפשר לשמוע רגעים שבהם דרייק הרכרוכי מתגנב מבין שריון הקשיחות המזויף, ובצד ב' אפשר למצוא כמה רגעים שבהם דרייק העוקצני מרים את ראשו העקרבי. בכל צד מצוי קצת מהשני, כמו ביין ויאנג. לפרקים זה אף מבלבל, וגורם לתהיות ממשיות בנוגע לחלוקה המלאכותית הזו – למה, למשל, שיר כמו "Nice For What" נמצא בצד השקט? איך "Elevate" המלודי הסתנן דווקא לגל הפתיחה האסרטיבי של החלק הראשון?
אבל בהתעלם מהגליצ'ים האלה, ועם מבט רחב על האלבום הכפול, התוצאה היא יצירת פופ מעניינת ובוודאי האלבום הכי מוצלח של דרייק בשנים האחרונות. "More Life" משנה שעברה, העאלק פלייליסט הטרחני, התיש גם את חובבי דרייק ההדוקים ביותר. "Views" שלפניו אמנם זכה להצלחה מסחרית חסרת תקדים, אבל היה נקודת מפנה שבה דרייק הפך לפארודיה על עצמו. ב-"Scorpion" הוא אמנם לא חוזר לעצמו באופן מלא, אבל הוא לפחות חוזר להיות אנושי. וחשוב מכך, הוא סוף סוף נפטר מהנטייה לאמץ מבטאים מג'מייקה ואנגליה, ברוך הג'ה ותודה למלכה.
זה לא אומר שאין רגעים חלשים באלבום. בכל זאת, 25 שירים, ולא מעט מהם מקרטעים. העולם היה יכול לחיות מבלי שדרייק יתהדר בפוזה מאפיונרית שגנב מנאס בשיר "Mob Ties", השיר המטופש להחריד "Ratchet Happy Birthday" הוא רגע שפל וה"אירוח" אחרי המוות של מייקל ג'קסון בשיר "Don't Matter To Me" קריפי, כושל ומוציא את שני הצדדים בהפסד. היה עדיף להביא את דה וויקנד לכסות את הפזמון וסגרנו עניין.
מעבר לשירים הרעים, לא חסרים שירים שחולפים מבלי שנשים לב, והתחושה הכללית היא שבתוך האלבום הכפול הזה מסתתר נטו אלבום אחד טוב באמת. אם רק היו קוצצים אותו ל-13 שירים מעולים, במקום תפזורת הפיצוחים הזו, "Scorpion" היה אלבום מצוין. ברגעי השיא שלו, האלבום מביא שירי דרייק מסקרנים ואנרגטיים שמצליחים להשאיר חותם רעיוני עמוק יותר מ"אהבה זה כואב".
כך למשל, הרגעים בהם דרייק מתייחס (לראשונה) לאותו בן שנחשף במהלך הריב, הם מהרגעים המעניינים ביותר באלבום. לא כי זו רכילות, אלא כי זה חושף אמת עמוקה יותר. ב"March 14", שסוגר את האלבום וגולל את הסיפור של הילד הממזר של דרייק, הראפר מצליח לבטא את התסכול מהסיטואציה המבאסת ומביע ביקורת עצמית נדירה. גם מבלי לחפש משמעות עמוקה, כי בכל זאת אנחנו מדברים על הראפר הכי פופי מאז וויל סמית', יש כאן כמה קטעי פופ מעולים ולהיטים בפוטנציה – "Summer Games" המדבק או "In My Feelings" הקצת בכייני (בקטע טוב) הם דוגמאות לאיך האוזן של דרייק עדיין מזהה מלודיות שלא משחררות מהאוזן שלכם.
בהתחשב במקום שממנו הגיע לאלבום הזה, ובעובדה שמדובר באלבום כפול, ובכך שדרייק הוא אולי הראפר היחיד שבאמת יש לו את כמות ההייטרים שעליה הוא מדבר – הוא הצליח להפתיע לטובה. סכין קצבים מעט יותר חדה תעזור לקצץ בשומן ולהשאיר רק את החלק העסיסי ביותר, ואולי פחות יומרות לחלק את עצמך לכל הצדדים, והוא עוד עשוי לחזור להיות מוערך בקהילת ההיפ הופ, על אף ההפסד לפושה טי. כי לא משנה כמה הוא אומר שלא אכפת לו, זה ניכר שההפסד כואב לו. מפתיע, אבל כל הכסף בעולם לא יקנה לך כבוד. עד שזה שוב יקרה, דרייק ישאר הבחורה ההיא שחלמה להגיע לרומא ורק התעסקה באינסטגרם שלה – ועכשיו כשדרייק סוף סוף בפסגה, הוא רק מוציא שירים על ראפרים אחרים. #LookatTheWayWeLive.