מופע ההשקה של חני דינור לפרויקט "משוררים בדואט", שעלה על גבי דיסק פיזי, היה אחד האירועים המלבבים של התרבות הישראלית בזמן האחרון. ל"מרכז ענב" בתל אביב התקבצו הנגנים איתם עבדה דינור על הפרויקט, כאשר כל נגן מנגן בכלי נגינה שונה, ומבצע דואט עם הקול של דינור, שהלחינה ושרה עשרה שירי משוררים. הרשימה כללה כמה מטובי הנגנים והמוזיקאים בארץ, ביניהם שמואל אלבז במנדולינה, בנצי גפני בבס, רמי הראל בפסנתר, גדי ציקמן בגיטרה, יוסי גרושקה באקורדיון, גלעד אפרת בקונטרבס, נועה איילי בצ'לו, סוניטה סטניסלו בנבל, ועוד.
התוצאה היתה עשירה, מהנה וסוחפת, כאשר דינור, שגם הפיקה את האירוע, מוצאת את היכולת לשיר בוירטואוזיות וברגש, ולהעניק למאזינים שעתיים של אירוע שירה, מוזיקהה ותרבות איכותי, שהיא יכולה בהחלט להתגאות בו. פעם אחר פעם גרפה תצוגת השירה שלה מחיאות כפיים סוערות מצד הקהל בסיומם של הקטעים, שכמוהם טרם נשמעו על הבמה בישראל - דואטים של זמרת ומלחינה עם כלי נגינה בודד, למילים של משורר נחשב.
חלק מהשירים הוקראו לפני שהושרו, על ידי המשוררים שחיברו אותם, אשר עלו לבמה כדי לנאום ולדבר בשבחה של דינור, ביניהם פרץ-דרור בנאי, אורציון ברתנא, רוני סומק ויעקב ברזילי, שהתגלו לא רק כמשוררים אלא גם כאמני סטנד-אפ קומדי, ששילבו בדבריהם אנקדוטות, בדיחות, הלצות וסיפורים. בנאי השווה את דינור למיילי סיירוס ומדונה ואמרה שהיא מתערטלת בשירתה, בעוד שהן מתערטלות בלבושן.
שירים שהמשוררים שיצרו אותם לא נכחו באירוע, הוקראו על ידי אמה של דינור, בלה גולדברג, קריינית אמנותית במקצועה, שהבהירה לקהל: "זה לא היה קל לגדל בת אמנית". הזמרת עדנה גורן הצטרפה לדינור בביצוע מיוחד לשיר "אחרי 30 זה יופי", שלא שייך לפרויקט, ושרה בהתאם לגילה "אחרי 70 זה יופי". בין השירים שולבו קטעי נגינה אינסטרומנטאליים של חלק מהנגנים, כמו גדי ציקמן בגיטרה קלאסית וגלעד אפרת והקונטרבס בדואט עם המנדולינה של שמואל אלבז. המופע הסתיים בביצוע מקסים ל"פזמון ליקינטון", כאשר את דינור מלווים יחד כל הנגנים שהשתתפו במופע, כל אחד מהם בכלי שלו, ללא הכנה מוקדמת.
בקהל היתה נוכחות של כמה אנשי תרבות בכירים, כמו המשורר והפזמונאי יורם טהרלב, המלחין קובי אושרת, הזמר רמי קלינשטיין (ששירת עם חני דינור בלהקה צבאית), המגיש והעורך הותיק מולי שפירא מגלי צה"ל, איש האופנה יובל כספין, ראשי הערים של כפר סבא ורעננה ועוד.
בסיום האירוע קצרה דינור מחמאות מקיר לקיר, בסיומו של פרויקט שנמשך יותר משנה וחצי, אותו כדבריה "הרימה מאפס, לבד, ממש לבד, ובשתי ידיים. זה היה חלום שהגיתי. לראות אותו קורם עור וגידים, כשמסביב כולם מתגייסים לעזור באהבה גדולה. הבאתי את מיטב הנגנים שינגנו איתי ונתתי לשירים של המשוררים את הכבוד שמגיע להם. אני יודעת שהרבה אנשים אמרו ששירי משוררים זה כבר לא זה, זה כבר לא 'אין' וכבר לא פופולרי, והנה, זכיתי הערב בקהל שהקשיב רוב קשב. שמעת את הדממה שהיתה. זה מעיד שיש קהל לדברים האלה, ואסור להרים ידיים. אם אתה מאמין במשהו צריך ללכת איתו. מבחינתי זה היה ממש נגד כל הסיכויים, כולל דברים שקרו ממש ביום האחרון".
-מה קרה?
"גליה חי, שמנגנת בויולה, הלכה לנגן ב'הכוכב הבא' והבריזה לי. נגן כלי הנשיפה פטר ורטהיימר נתקע בירושלים שלושה ימים בלי חשמל בגלל הסערה, חלה, ואושפז בבית חולים עם דלקת ריאות. וזהו, עשיתי זאת, אני גאה בעצמי".
-קיבלת הערב הרבה מחמאות.
"כן, אבל זה לא מספיק. הנה, בקהל ישב רמי קלינשטיין, שהיה איתי עוד בלהקה הצבאית, אבל בכלל לא ידע מה אני עושה. אמן יכול לעשות דברים נפלאים, אבל אם הוא לא נחשף בתקשורת, אין לזה הדהוד. היה כיף שמישהו כמו מולי שפירא מגלי צה"ל, שהמציא את הדבר הזה שנקרא 'ערב שירי משוררים', בא ואומר לי שהוא התרגש, כי הוא מאלה שכבר באמת ראו ושמעו הכל".
-בנית ממש מופע מושקע.
"נכון, למרות שהוא חד-פעמי. אי אפשר לקבץ הרבה פעמים את כל הנגנים האלה יחד. גם הבאלאנס לקח הרבה זמן. יש פה עשרה כלי נגינה ועם כל אחד מהם הייתי צריכה לעבוד על הבאלאנס לחוד. וגם הנחיתי את הערב, אז זה כאילו שעשיתי שתי הופעות היום".
-תכננת שככה הוא יראה?
"ממש כמה ימים לפני החלטתי שאני רוצה שלבמה יעלו גם המשוררים שכתבו את השירים, אנשים שיודעים לדבר ויש להם מה להגיד, וכמו שראינו יש להם גם הומור. אני חושבת שזה מעניין לשמוע ולראות אותם. שיר הסיום היה ממש לא מתוכנן, רציתי שיהיה כזה דבר, אבל ידעתי שמבחינת סאונד זה לא אפשרי, הרי לא יכולתי לקבץ את כולם לחזרה. באופן ספונטני זה קרה, עלינו יחד על הבמה וכל אחד נתן את הנגיעה שלו".
-ומה אמרו הנגנים?
"התגובה שלהם, אחרי כל דואט שהקלטתי, היתה של התרוממות רוח. כולם נגנים עם ניסיון אדיר שמה הם לא עשו. כשמישהו כמו שמואל אלבז, שהוא המנצח של התזמורת האנדלוסית אשדוד, ונחשב לאחד מנגני המנדולינה המובילים בעולם, אומר לי 'לא ידעתי שהמנדולינה יכולה לעשות כאלה דברים' - איזו מחמאה יכולה להיות יותר יפה מזו?".
-אירחת על הבמה את אמא שלך.
"נכון. אמא שלי היא זו שהכניסה בי את כל הקטע האמנותי והשירה. הבית שלנו מלא בספרי שירה. היא משתתפת כקריינית אמנותית בהרבה אירועי שירה וספרות. דרכה נחשפתי לדבר הזה והיא עזרה לי להגיע למשוררים, שחלקם מיודדים איתי".
-ובתוך כל זה היית צריכה לשיר.
נכון. מאוד רציתי לנוח היום, אבל כל היום הייתי בטלפונים, ובדקתי מי יגיע".
-לאן אפשר לקחת את החומר הזה הלאה?
"כל אחד ואחד מהשירים הוא קומוניקטיבי ואפשר להתחבר אליו ולשמוע אותם שוב ושוב. ברור שיש כאלה שברדיו יגידו 'מה זה דואט עם כלי אחד?'. אני לא יודעת אם משהו מהשירים האלה יכול להפוך ללהיט, אבל זה גם לא מה שהניע אותי. מה שהניע אותה זה האמנות הטהורה, לעשות משהו מתוך חדווה של יצירה ומתוך רצון גם לרגש את עצמי וגם לאתגר את עצמי. אני חושבת שעברתי כאן איזה רף. זה אלבום שהוא כולו לחנים שלי, הפקה מוזיקלית שלי ושירה שלי כזמרת".
-תוכלי להופיע עם השירים האלה בליווי פסנתר. הקטעים שבהם ליווית את עצמך נשמעו נהדר.
"אני חושבת שאפשר להעלות מופע עם פסנתר ובכל פעם לארח נגן או שניים שיתנו פלפל למופע. או לעשות מופע של טריו, עם פסנתר, גיטרה וקונטרבס. אני אשמח מאוד להופיע עם השירים האלה בהמשך. אני מקווה שיהיו להם חיים גם מחוץ לפרויקט".
-"משוררים בדואט" הוא הדבר שאת הכי גאה בו בקריירה?
"אני חושבת שכן. רציתי שתהיה לי איזו חתימה כאמנית, רציתי כרטיס ביקור".
