מקום 41-61 | הפלייליסט המלא | מקום 21-40
20. שרית חדד - הייתי בגן עדן
להזרק מגן עדן זה אחד הרגעים האכזריים במקורות. נכון, יש מלחמות ומגפות, אבל מי שהיה בגן עדן ונאלץ לחזור לחיות בעולם הרגיל - מה רבה צרתו. שרית חדד, באחד השירים היפים בעברית, מצליחה להעביר את הכאב במעבר בין זוגיות שמיימית לבדידות אכזרית. כשהיא שרה "הייתי בגן עדן" אי אפשר שלא לדמיין עולם שכולו טוב שהופך ברגע לגיהנום. זעקת "נשמה" לצלילי סולו גיטרה מחשמל זה משהו משהו שרק מבצעת-על כמו שרית חדד יכולה לצלוח בכבוד.
19. אתי אנקרי – רואה לך בעיניים
כל העצב של העולם מונח על כתפיה של אתי אנקרי בביצוע הזה. ב"רואה לך בעיניים" היא מגלמת מעין מדיום בעלת מבט חודר שמצליחה לחזות את העתיד אך לא למנוע אותו. קולה מייצר תחושת קלסטרופוביה מצמררת ומשדר ייאוש עמוק. אם העיניים הן המפתח לנשמה, מה שאנקרי רואה שם לא מבשר טובות.
18. עומר אדם – שקט
עד שהגיע "שקט", לא כולם הבינו את גודל התופעה. ברור, היה "כוכב נולד", היה "נמס ממך" ואפילו היה כבר "תל אביב" – אבל הבלדה שבה קולו בקע את הדממה היתה ההוכחה החותכת לכך שעומר אדם הוא זמר גדול. כזה שיודע לקחת שיר ולשים בו את כל הנשמה, כזה שכשהוא שר כל האוזניים מוטות אליו, וכשהשיר נגמר הוא משאיר אחריו שקט מוחלט, עד שההד של קולו ייאלץ אותך לחזור וללחוץ פליי שוב. "שקט" הוא אחד הרגעים היפים של המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות, והוא לא היה כזה בלי קול ענק כמו של עומר אדם.
17. רמי פורטיס – רד מעל מסך הטלוויזיה שלי
אמנם בעקבות ההשתתפות של פורטיס ב"אקס פקטור" השיר קיבל זווית מעט אירונית – אבל "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" נותר אחד מהביצועים הגדולים ברוק הישראלי. כשהוא מצויד בזעם הקאמפי והמשעשע שהפך לסימן ההיכר שלו, פורטיס נכנס בלי התנצלות בבנאליות של שידורי הטלוויזיה ושל האנשים שמופיעים בה. היום זה לא היה עובר.
16. יוסי בנאי – אהבה בת 20
רק בקולו של יוסי בנאי שאנסון צרפתי יכול להפוך לקלאסיקה כל כך ישראלית. נדמה שבכל מילה הוקדשה מחשבה כבדה, מלאת הוקרה. השילוב של אהבתו הגדולה לשאנסונים יחד עם הר' המתגלגלת, המשיכה של המילים העבריות היפיפיות והאהבה הגדולה שמורגשת בכל פעם שקול הבס העמוק בוקע מפיו, הם אלו שהופכים את "אהבה בת עשרים" לרגע של שיא בתרבות המעורבבת שהיתה למוזיקה הישראלית.
15. אהובה עוזרי – צלצולי פעמונים
אם להיפרד מיכולת השירה שלך - אז רק ככה, בניצחון. בשנת 2000 נכרתו מיתרי קולה של אהובה עוזרי, מהזמרות הגדולות ביותר שהיו במדינת ישראל. שנה לפני כן היא הוציאה את ״צלצולי פעמונים״. אבל הקול של עוזרי הוא למעשה ההפך מצלצולי פעמונים, הוא קול שמרגיש יותר כמו זעקה מטלטלת. צריך המון אומץ בשביל להוציא ב-1999, כמעט עשור לפני המהפכה המזרחית, את המחווה הזאת לתרבות שביקשו למעשה למחוק. עוזרי לא שוכחת מאיפה היא באה, והיא רוצה להזכיר לכולנו. היא הסבתא שלא ביקרנו המון זמן וזה יושב לנו על הלב כמו משקולות מאה קילו. זה השיר הזה שבסוף לילה של שתייה באיזה בר, אחרי שנגמרו כל להיטי הפופ והרוק, מישהו ישים וזה יהיה הדבר הכי חשוף ואמיתי שתרגישו בחיים. שיר שנשמע כמו בכי, ניצחון ויצרים קדמוניים.
14. יהודית רביץ - וידוי
קולה המלאכי של יהודית רביץ הוא אמנם לא הראשון בו הוגשו מילותיו של אלכסנדר פן עם לחנו של סשה ארגוב, אבל הוא זה שהעביר את סיפור האהבה הסדיסטי והכואב של חנה רובינא ופן בצורה המצמררת ביותר. מרפרטואר כה מלא שמציג את הקשת הרחבה של יכולותיה של רביץ, הביצוע שובר הלבבות שלה ל"וידוי" הוא זה שכבש את מעמדה כאחת הזמרות הגדולות של המוזיקה הישראלית.
13. אייל גולן – כשאחר
זה לא שעד 2011 לא ידענו שאייל גולן יודע לשיר, אבל חלפו כמה עשרות להיטים וגם גירושים כואבים עד ש"כשאחר" הגיע ופרט על כל העצבים החשופים. פתאום, על רקע ליווי מינימלי עדין, בשירה שקטה ונוגה מתמיד – אך עדיין יציבה ומדוייקת, גולן התגלה ברגעים הכי יפים שלו. לא נדרש ממנו הרבה כדי לרגש, אך כשהוא מדויק ועדין כל האמוציות חוגגות.
12. נועם קניאל – גלי
בפסטיבלי הילדים הראשונים, בתחילת שנות שבעים, קיבל כל שיר ביצוע של זמר בוגר, מה שקראו אז "מקצועי", ושל ילד. בדרך כלל הביצועים של הילדים סווגו תחת הכותרת "חמודים" והיו סוג של תוספת צבע לאירוע. אלא שכבר בפסטיבל השני העלה נועם קניאל את הרף, לגובה שאיש לא הגיע אליו לפניו או אחריו. רבקה זוהר ביצעה את השיר הנפלא של אהוד מנור וקובי אושרת בגרסה הרשמית. זוהר היתה אז ברגעי השיא שלה, והביצוע שלה היה משובח. אבל מרגע שעלה לבמה הילד בן השמונה ושר את "גלי" הכל השתנה. הביצוע שלו הפך את השיר הזה למשהו שונה לגמרי.
11. מאיר בנאי – גשם
לא פעם הדגים מאיר בנאי את המיומנות בה הוא מצטיין, משחק של מתח ובנייה מייסרת עד לשבירה קורעת לב, אך הכובשת ביותר היא זו של "גשם". פסנתר כבד וגיטרה חרישית מלווים את שירתו העצורה כשבאיפוק מצמרר הוא מכין את הקרקע לרגע האחד בו הדממה תישבר. ואז, "גשם! רד כבר גשם!" – הזעקה הזו שבנאי משחרר בפזמון היא כזו שאי אפשר לשכוח, כזו שבועטת ומשחררת משהו בכל אחד, בכל זמן.
10. ריטה – אני חיה לי מיום ליום (LIVE)
כשריטה מתחילה לבצע בהופעה בקיסריה את "אני חיה לי מיום ליום", בעודה לובשת אאוטפיט לבן שמזכיר שמלת כלה שעברה גם היא דבר או שניים בחיים, קל לשכוח שהשיר בכלל הוקלט במקור על ידי תיקי דיין לסרט "פנטזיה על נושא רומנטי". המילים של חנון לוין הולמות היטב את האופי הדרמטי והתיאטרלי של ריטה והביצוע החי היה כה מושלם ובלתי נשכח, שגרסת האלבום (שיצאה אי שם ב-1988) נזנחה לטובת הלייב גם באוסף שהוציאה הזמרת באחרונה.
9. אסתר עופרים – היו לילות
בפופ הקלאסי, לפני בוב דילן, לאונרד כהן, מאיר אריאל ואהוד בנאי, אנשים ששרו היו קודם כל מבצעים. אם היינו עוצרים לרגע את השעון בשנת 1970, אסתר עופרים היתה אז אחת מעשר הזמרות הטובות בעולם, וזאת ממש לא הגזמה. איכויות הביצוע של עופרים, שאותן ניתן לשמוע עד היום כשהיא מופיעה בארץ, הן כמעט פלא טבע. יש לה המון ביצועים קלאסיים, ו"היו לילות" הוא כנראה הטוב שבהם, בעיקר בגלל היכולת שלה לגרום לך להתגעגע ללילות, שמעולם לא היית חלק מהם.
8. עמיר בניון – ניצחת איתי הכל
איך נשמעת הוקרה? אפשר להגיד "תודה" ואפשר לתת לעמיר בניון לשיר את "ניצחת איתי הכל". ההוקרה של עמיר בניון לא נגמרת רק במילים היפות "מזל שיש אותך" אלא בהגשה שמעבירה את ההתפלאות, ההערכה והאהבה הגדולה שיש בו למוזיקה. רגע השיא, "בסוף כל לילה אני בא", הוא בעצם קריאה נרגשת, שבה בניון לא רק אומר תודה אלא מאושר מהידיעה שהוא גם נמצא לצד המוזיקה שניצחה איתו הכל.
7. ששי קשת – פנקס הקטן
"פנקס הקטן" היה חלק ממחזמר בשם "עיר הגברים", שהתבסס על תרגומים לעברית של סיפורי דיימון רניון. זאת היתה מסורת ישראלית מצליחה בסבנטיז, שצמחה מתוך תרבות הלהקות הצבאיות. לא מעט ביצועים מוצלחים היו בערבים האלה, כמו "יום יבוא" במחזמר "אל תקרא לי שחור", אבל הזכור מכולם הוא כנראה ספורו של "פנקס הקטן" שהיה סתם נער מעלית, שמאוהב ברוזנת היפה. וששי קשת שידע לשחק את השיר במינון נכון של דרמה. איך אמרו אצלנו בשעתו, "קח אותי פנקס".
6. שירי מימון – השקט שנשאר
אם שירי מימון היא הדבר הכי קרוב לוויטני יוסטון שהיה לנו, אז "השקט שנשאר" הוא ה"I Will Always Love You" שלה. בשיר האפי הזה מימון מגיעה לאיזון כמעט מושלם בין עדינות וחוזק, בין פגיעות לכח. דרמה בדיוק במינון הנכון וביצוע קולי ללא דופי הפכו את השיר לפיסת העצמה ולבית ספר מצוין לדיוות.
5. עופרה חזה – אם ננעלו
לא במקרה "אם ננעלו" היה השיר הישראלי הראשון שכבש את MTV. אם זה היה מצעד ההפקות המוזיקליות כנראה היה לוקח מקום ראשון והפרס היה הולך למפיק יזהר אשדות. אמנם הלופים האלקטרונים והסינתיסייזר הפכו את הפיוט של שלום שבזי להפקת אייטיז מושלמת, אבל בשביל ליצור את הרגע המיתולוגי הזה היה צריך את עפרה חזה. לא רק בגלל קולה המלאכי, אלא בגלל שהיא לקחה את המסורת והחליקה את המעבר הזה
ל-MTV בקלות לא הגיונית. הקול וההגשה שבלטו בשמחות של יהודי תימן, ברגע אחד, כבשו את העולם. עפרה חזה הייתה יחידה בדורה, שקולה יכול לעטוף כל שיר בטוהר ורכות מלטפים. וכשזה הגיע בעטיפת פופ עכשווי, זה היה להברקה מופתית.
4. זוהר ארגוב – בדד
סביר להניח שזהר ארגוב היה מצליח להפוך גם חשבון חשמל לשיר גרנדיוזי ומושלם. ב"בדד", אחד מהמנוניי הבדידות הגדולים של כל הזמנים, ארגוב נשמע מרוחק ומובס אך בו זמנית שלם עם מצבו – מוקף באלפי אנשים אבל לחלוטין לגמרי לבד. ואם זה לא מספיק, מגיעה המודולציה בסיום באמצעותה ארגוב יורה חץ אחרון לעבר המאזין וכמובן לעבר עצמו. שלמות.
3. בועז שרעבי ושושנה דמארי – לשיר איתך
בעידן החדש, לפעמים יש גם תמונה שמלווה את השיר. השנה היא 1987, שושנה דמארי בת 64. אהוד מנור יוזם כתיבת דואט עבורה ועבור בועז שרעבי, שיהיה מעין קמבק. הוא מכוון לבכורה במסגרת "סיבה למסיבה" בערוץ הראשון, ליל שבת, מאתיים אחוז רייטינג. השיר עצמו הוא בלדה יפה, ממיטב המנגינות של בעז שרעבי, והמילים של אהוד מנור מדויקות כרגיל. בעז שרעבי פותח עם בית ופזמון ואז יורדת דמארי במדרגות שהניח עבורה צדי צרפתי והכניסה שלה לשיר, היא אחד הרגעים המרגשים ביותר בזמר העברי. היא טוענת הכל באנרגיה מצמררת והופכת את "לשיר איתך" לדואט העברי הטוב של כל הזמנים. שיר שכולו ביצוע.
2. אביתר בנאי – יש לי סיכוי
עוד לפני שהתחיל להתקרב לדת, אביתר בנאי ידע איך לחבר תפילות לחילונים. מילות השיר לבדן שורפות את הנשמה, אך הביצוע הנפלא של היוצר הוא זה שהפך את "יש לי סיכוי" לשירת התקווה האמיתית של המדוכאים והדפוקים באשר הם. וכשהוא מתחיל לזעוק בסוף השיר - ובכן, אדם צריך להיות בעל לב של אבן כדי לא לזעוק יחד איתו.
1. זהבה בן – טיפת מזל
מה הוא ביצוע ענק? ביצוע שלוקח שיר ומעיף אותו לשמיים. וזה בדיוק מה שעשתה זהבה בן, ברגע המכונן הזה של המוזיקה הישראלית, שבו היא הצליחה לקחת שיר שעל פניו נשמע כמעט בנאלי, ולטעון אותו באיכויות חד פעמיות. הביצוע של זהבה בן לוקח את המילים היומיומיות, שאין בהן שום הדר שירי, והופך אותן לשיר תפילה לא דתי מהיפים ביותר שהוקלטו בישראל.
לא במקרה הצליח השיר הזה לפרוץ בשנת 1990 (הוא יצא כבר ב-1989, אבל לקח לו זמן) את מחסום התחנה המרכזית ולהביא את זהבה להופעה במועדון אליזבת הנחשב שניהל אז אורי שטרק בנמל תל אביב, ולמיינסטרים הישראלי. "טיפת מזל" הוא שיר שכולו ביצוע, ויותר מזה, זהבה בן בשירתה הנון שלנטית והבלתי לוחצת, מצליחה להגיע בו לשיאי רגש מבלי שהיא צווחת את נשמתה למוות, ותוך שהיא שרה בקול זך ומדויק את שיר הכאב האולטימטיבי.
מקום 41-61 | הפלייליסט המלא | מקום 21-40
צילומי קולאז': משה פרץ - רועי ברקוביץ', יוסי בנאי - ליהיא לפיד, שרית חדד - קוקו, יפה ירקוני - לשכת העיתונות הממשלתית, ויקיפדיה, חווה אלברשטיין - תומר ניוברג פלאש 90, עידן רייכל - עומר מסינגר, ריטה - גיא כושי ויריב פיין, שלמה ארצי - משה שי פלאש 90, עומר אדם - קובי קלמנוביץ', חיים משה - שרון רביבו, אביב גפן - יח"צ, אתי אנקרי - תומר יעקובסון, החברים של נטשה - לואיז גרין, דודו טסה - ינאי יחיאל, זהבה בן - שרון רביבו, שלום חנוך - רועי ברקוביץ', אלג'יר- רונן לננה, אבנר גדסי - אילן פורת, דנה אינטרנשיונל - ראובן שניידר, עברי לידר - אמיר מאירי