העשור האחרון עבר על אסף ארליך תחת התואר "הרוקר הכי איכותי" שאתם לא מכירים" או "התקווה הגדולה של הרוק הישראלי", ושאר קלישאות. שני אלבומים הוא הוציא. הראשון, "טוקשואו", כלל כמה פנינים כמו "כמה מדרגות", "בובות חלון הראווה" ושיר הנושא, בהפקה מוזיקלית של חמי רודנר ואייל דפנא שחיברו אותו ללופים אלקטרוניים.
באלבום השני, "חדשות מהמגירה", שהתאפיין בצליל רוק הרבה יותר מהודק ו"רזה" הלך ארליך עם הרכב שמלווה אותו עד היום, גם באלבומו השלישי, וכולל את עידו אגמון בגיטרה חשמלית והפקה מוזיקלית, אורן לאור בבס ואורן רביב בתופים. אחריו ארליך השתתף ב"עבודה עברית 2" עם גרסה נהדרת ל"כשצלצלת רעד קולך".
שנתיים של ציפיה
לאסף ארליך יש קהל קטן ונאמן שהולך איתו כבר עשור, מהתמונע, לבארבי, ללבונטין ולאוזן-בר, וגם מחוץ לתל אביב. לפני כשנתיים הוא קיים הופעה מיוחדת בה חשף שמונה שירים חדשים, וכאמור שנתיים עברו עד שהגיע "סוס משוגע", הסינגל הראשון מאלבומו השלישי.
בעשור הזה עבר ארליך גם כמה תהליכים אישיים, בנוסף למוזיקליים. תל אביב הפכה בית לבחור הצעיר ש"עלה" מנהריה, הוא התחתן (אך עדיין לא הוליד ילדים), וממנהל משמרת בכל מיני מסעדות ובתי קפה, שגומר את הלילה בחמש בבוקר על הבר ב"פרילנד" ובשש יורד לחומוס אצל "הסורי" בכרם התימנים הוא הפך לשותף ב"טקסידרמי", בר שמזוהה עם שותף אחר דווקא, אדם הורוביץ.
-ארליך, למה זה לקח שנתיים מההופעה ההיא עד הסינגל?
"כי זה הזמן שהייתי צריך כנראה כדי לעשות חזרות על האלבום ולהקליט. השירים הוקלטו 'לייב' בחדר חזרות של 'פלוטו' ואת ההעלאות עשינו ב'פלוטו' החדש. החלטנו שאנחנו מנגנים מספיק טוב כדי להקליט".
-"אנחנו" זה כולל אותך, שפתאום אתה מחזיק ביד חשמלית.
"כמעט בכל השירים אני מנגן. עידו בא ואמר 'עכשיו אתה מנגן' ואמרתי 'אוקיי'".
c.jpg "אסף ארליך, סימנים של חולשה (צילום: רועי ברקוביץ')")
-אתה רץ כבר כמה שנים עם אותו הרכב.
"יש בזה יתרונות שהאנשים מכירים אחד את השני ואתה לומד להכיר את הכישרון שלהם.ו זה בעיקר נורא כיף כי אתה עושה עוד סיבוב, עוד אלבום, עם אותם אנשים שאתה מעריך את המוזיקליות שלהם. זה תורם הרבה בסופו של דבר לאיך שהדברים נשמעים. הם גם חברים טובים שלי. ההתקשרות התחילה דרך המוזיקה אבל נוצרה חברות ארוכת שנים. זה מרגיש די מלוכד הסיפור הזה".
"באלבום הזה אני מאכיל בכפית"
-דבר איתי על הכתיבה.
"האלבום הזה היה מוכן מבחינת כתיבה לפני שנתיים או שלוש ואז הגיע שיר שלא היה קודם והגיע שיר שנכתב לפני שש שנים שהחלטתי שהוא חייב להיות. השירים נכתבו לפני הרבה זמן. מהרגע הראשון שהתחלתי לכתוב אני כל הזמן כותב בעצם את עצמי, אבל משתדל לכתוב את עצמי דרך המקום שאני חי בו. אני לא יכול לעשות הפרדה ולהתנתק לגמרי מהסביבה, מהרחוב, מהמקום הזה. תמיד יש יחסים מורכבים בכתיבה שלי בין האישי והפרטי לבין החוץ".
-כותב יותר על כאב או על חוויות?
"אין שיטה. שיר יכול להתחיל כטקסט על איזושהי נקודה בזמן שאני חי בו. הוא יכול ללכת להרבה מאוד כיוונים. יכול להתחיל מלחן, ויגדיר את עצמו מבחינת הצבע שהלחן מייצר ופתאום יביא רעיון לטקסט, אין פה חוקיות. אם הייתי חיצוני לדבר הייתי יכול להצביע על חוקיות מסוימת, אבל אני לא ממש יכול לעשות את זה".
-באלבום הראשון היית קצת אניגמטי בטקסטים, השני כבר היה יותר ברור.
"ובשלישי אני הולך להאכיל בכפית. האניגמטיות הלכה והיטשטשה מאלבום לאלבום. נשארו ממנה שרידים, אבל יש לי תחושה שבאיזשהו מקום אני הופך קצת יתר קומוניקטיבי, רחמנא ליצלן".
-אתה כותב על האבל הפרטי שלך, על המוות במשפחה?
"כשאני ארצה לדבר על הנושא הזה באופן פתוח וגלוי אני אבחר את הזמן והמקום. כרגע אני עוד לא מרגיש בשל לפתוח את זה".
-ובכל זאת, זה משפיע על הכתיבה?
"העובדה שחוויתי כמה מקרי מוות במשפחה שלי לאו דווקא משפיעה כשאני כותב שיר על אובדן, זה לאו דווקא על זה. אני לא סוחב על הכתפיים את כל המטענים כל הזמן. אבל אני מכיר אובדן ומרגיש לפעמים צורך להכניס אותו לטקסט ולפעמים פחות. לפעמים אני כותב על אובדן של אחרים".
-טוב, בוא נדבר על דברים שמחים - אתה איש שאוהב לאכול ויודע לבשל, למרות שאתה לא נראה כזה.
"אני בשלן חובב. לדעתי הייתי עובר אודישן במאסטר שף. בטח הייתי עושה איזושהי פסטה פומודורו".
-השירים שלך עומדים לדעתך גם בלי הרוק?
"הרוק והמוזיקה בכלל הם חלק משמעותי מהחיים שלי. איכשהו עם הזמן הבנתי שהדבר שהכי טוב לנפש שלי זה לכתוב שירים ולשיר אותם. זה מאוד ממלא ומשחרר, עושה לי להרגיש נעים בסך הכל. אני רוצה להאמין שהטקסטים שלי יכולים לעמוד בלי המוזיקה ומעדיף אותם עם הלחנים. אבל זה לא תפקידי לשפוט אם זה יכול לעמוד בפני עצמו".
"אני לא מכוון לקהל מסוים, לא מאמין בזה"
-סימנו אותך כמה פעמים כ"דבר הבא" וזה לא קרה. עד כמה ההצלחה חשובה לך, כי הסינגל "סוס משוגע" לא כזה קומוניקטיבי?
"נכון, השיר הראשון לא כזה קומוניקטיבי. כל החשיבה הזו של הצלחה בעצם מתקיימת ונוכחת רק אחרי שסיימתי לעבוד על הדברים. כשיש טקסט ולחן וזה נהיה שיר ואז באים מפיק ונגנים, וכשזה נגמר אז אתה יכול להתחיל להתעסק בלאן זה יגיע ולאיזה קהל. אני לא מסוגל לעשות את זה לפני, לא מכוון לקהל מסוים. אני עושה את הדברים שאני עושה ומאמין במה שאני עושה ומי שירצה יתחבר ומי שלא - לא. אני לא מתריס עכשיו - אני מאמין בזה. אין אצלי מקום להתעסק בשלב היצירה בשאלה אם אכתוב ככה יאהבו יותר, או אכתוב אחרת וזה יגיע ליותר אנשים. אני מנסה לבוא הכי נקי".
"ברור שלדבר הזה יש מחיר שאותו אני משם ושילמתי בשני האלבומים הראשונים ואולי אשלם גם עכשיו. לפחות אני כן עם עצמי ועם דרכי ומאמין בה וזה הדבר החשוב. אבל זה עניין של טעם וגישה. אני לא מעביר ביקורת על מי שפועל אחרת ממני".
"ברור שאכפת לי כמה קהל יבוא. אבל זה עניין של טעם. כשאתה מקיף את עצמך באנשים שאתה מכיר ויודע מה הסטייל שלהם אתה כן מכוון למקום מסוים ואתה יודע לאן אתה מגיע מהמקום הזה. כשארבעה אנשים בחדר מנגנים שיר ומבחינתי הדבר הזה טוב - כל השאר פחות חשוב - ההשמעות ברדיו, קהלים כן יתחברו או לא, ימכור או לא. מה שחשוב זה מה שאתה מרגיש עם עצמך. אפשר לכוון, אבל אני כרגע מרגיש ומחפש איזשהי מהות שתרגש אותי ותעשה לי טוב"
-מתי לאחרונה היית בנהריה?
"אני לא נוסע הרבה. משתדל שהמשפחה תגיע לפה. אני מרגיש הרבה יותר תל אביבי מנהרייני. מחצית מהחיים כמעט אני פה, ואני בן 38 עוד מעט".
"אם הייתי ראש ממשלה מיד הייתי מתפטר"
-אם הייתי נותן לך להיות ראש ממשלה לשבוע?
"הייתי מתפטר ביום הראשון. לא מוכן לשנות פה שום דבר. זה מה שיצרתם וזה מה שתאכלו".
-דואט עם שלומי סרנגה?
"ודאי שהייתי עושה איתו דואט וזה ממש לא בציניות, הוא אחד הזמרים הגדולים שמסתובבים פה כיום".
-תפרגן קצת לקולגות.
"נעם רותם הוציא תקליט מצוין. הייתי לפני שבועיים בהופעה מעולה של נינט באוזן. מאוד נהניתי. קניתי את רדיוהד האחרון. את אדל אני אוהב".
-המסעדה שאתה הכי אוהב היום בתל אביב?
"הסורי בכרם, צפון אברקסס, נווה צדק - מקום של בשר".