"זו היתה אחת השנים היפות בקריירה שלי", מסכים מוש בן ארי לקביעה. "הוצאתי דיסק חדש שנהנינו לעשות אותו, חגגנו עשור לקריירת הסולו שלי. עשיתי שתי הופעות בקיסריה ועוד אחת בבריכת הסולטן. ועכשיו אנחנו ממשיכים את הסיבוב עם המופע הגדול במקומות כמו אמפי שוני ומצדה, והכל ביחד זה חגיגה מאוד גדולה".
-תכננת את זה ככה?
"אתה אף פעם לא יודע אם להיטים יעבדו וזה יגדל נכון. אתה יכול לתכנן, ולפי מה שתכננו הכל עבד, טפו טפו, לא רוצה לפתוח פה. אני כרגע עובד על מופע חורף חדש שיהיה חגיגי לא פחות מהקיץ אבל אני עוד לא יכול לדבר על זה עד שזה לא ייסגר. אני יכול להבטיח שהוא יהיה מעניין ואחר לגמרי. העשייה שלנו היא תמיד מעבר לרק ללכת ולהוציא לרדיו שירים. בנינו קונספט של הופעות והולכים איתו כמה שאפשר רחוק".
"ב'אנשום' חיפשתי הפוגה, 'סתכל לי בעיניים' כבר יותר בועט"
-ההצלחה של "סתכל לי בעיניים" הגיע אחרי הכישלון של האלבום לפניו "אנשום"
"אחרי 'דרך' ו'מסע ומתן' הייתי צריך דיסק עם יותר עומק ופחות חשיבה על דברים המוניים וזה היה 'אנשום'. המופעים היו יותר אקוסטיים, בישיבה, יותר עמוקים. אני זוכר שמתוך 30 שירים היו קטעים קופצניים והרבה יותר להיטיים ממה שבסוף לקחתי, אבל הבחירה היתה מהמקום של להביא הפוגה של שקט, את הנשימה, אחרי סיבוב של שש שנים מ'עד אלי', שהתפוצץ בדרך' ויותר מזה ב'מסע ומתן', הרגיש לי נכון להוריד לבל. 'סתכל לי בעיניים' הוא כבר יותר בועט ומחובר לדיסקים הקודמים. בחרתי בו שירים מתוך 40 קטעים שהיו מוכנים ועכשיו באולפן אני כבר עובד על קטעים חדשים. אני לא יודע אם אוציא עוד אלבום בשנה הקרובה כי זה קצת קרוב מדי למרות שאין לי ממש חוקים. אם אמן יוצר וזה קורה, היצירה באה, אז צריך לזנק עליה. כרגע אנחנו בודקים חומרים באיטיות".
"האגו שלי מאוד מרוסן ומחובר למציאות"
-מה עושה לך הגודל של ההופעות, המאסות?
"עוד לפני קיסריה עשינו האנגרים גדולים ומוצלחים שהדהדו הלאה עם די.וי.די שעד היום אנשים צופים בו. קיסריה היתה נקודה נכונה לחגוג עשר שנים מחוץ ללהקה ועובדה שקיסריה גררה עוד קיסריה בט"ו באב, שהיתה יותר טובה מכל הבחינות. מההופעה הראשונה לשניה עשינו תיקונים, זו היתה פעם ראשונה ולכל מקום יש נשימה משלו. אז בפעם הראשונה למדנו תוך כדי תנועה. אבל הניצחון האמיתי בעיני הוא עצם העובדה שאני יכול לכתוב שירים ולהיכנס להקליט עוד אלבום ולהגשים חלומות. אם אחר כך אני חולק אותו עם הקהל ומקבל מהם הד הרבה יותו גדול והחגיגה יותר רצינית זה מבורך. אם אני עדיין מעיז בכל התעשייה והמירוץ הזה להיכנס לאולפן ולעשות מה שמרגיש לי זה ניצחון של אמן, וברור שבלי הקהל דברים לא היו קורים".
-ומה זה עושה לאגו שלך?
"אני חושב באמת ואומר את זה לא כקלישאה שבגלל שבאתי מדרך של 18 שנה הדברים נבנו מבחינתי בצורה איטית ונכונה, לא קפצתי ביום. אני עוד זוכר איך זה לצאת מלהקת 'שבע' שהצליחה בארץ ובעולם ובמעגל שלה היתה סוג של כוכב ובאלבום הסולו הראשון שלי 'עד אלי' קיבלתי חבטות. אני זוכר ששום דבר לא מובן מאליו, אני מכיר את הלמעלה והלמטה דקה אחרי, מכיר את התעתוע. לכן האגו שלי מאוד מרוסן ומחובר למציאות. אני יכול להגיד שב'שבע' האגו היה יותר גדול, כי הופענו בפסטיבלים של 30 אלף איש שממש עשו עליה לרגל לראות אותנו והייתי ילד בן 24 עם אגו לא מרוסן. עברנו דברים אני והאגו שלי, אבל יש אצלי הבנה של העיקר שלעשות מוזיקה בארץ ולהצליח בזה זה הכי לא מובן מאליו, בטוח לא מול הקהל שלי. כל רגע שאני רואה אותם מחדש אני מתפעל מהמעמד שהם באים לראות הופעה שלי, זה כיף גדול וכבוד ענק ולא אתן לו לתעתע אותי".
"אני לא אוהב שאמרו עלי שאני סטלן, כי אני לא"
-אתה מרגיש שניסו לשנות לך תדמית, עם כל הדיבור על הבית שקנית ובגדי המעצבים שאתה לובש?
"אני רוצה לעשות סדר בעניין הזה. חשוב לי להגיד שאני לא מנותק מהשורש שבאתי ממנו. אבל כשאומרים לי 'שאנטי' זה סטיגמה ואני לא אוהב סטיגמות.זו סטיגמה שיצרו ללהקת 'שבע' שהיא כאילו להקה של חבר'ה סטלנים שכל היום רק מעשנים וזה צרם לי. אני לא אוהב שאמרו עלי שאני סטלן, כי אני לא. אני מנסה להיות 'טייט' ומדויק בעשיה שלי, לא מזלזל במקצוע.
"יחד עם זאת המקום הרוחני קיים בי. החיבור שלי לזרם עם 'שבע' עדיין מבעבע ולא התנתקתי ממנו. לא נהייתי עשיר ואני עדיין צריך לעבוד כל חודש ולשלם חובות וכל דבר שהתחייבתי אליו בחיים. אני לא חושב שניסו לצייר לי תדמית של עשיר. אם אמן אחרי עשרים שנה של עבודה קשה קונה בית זה בסדר גמור ולא מעיד על עושר או חוסר. בכל מקצוע אדם אחרי 20 שנה של עבודה קשה יכול לקנות בית לו ולילדים שלו וזה לא מעיד על שום דבר מעבר לזה. לא שיניתי צורה או השתנתי במחשבה או ברוחניות. במקומות החשובים אני אותו דבר וזה אפילו יותר עמוק. מה שקיבל אדמה אחרי 20 שנה קיבל ומה שנשאר באויר נשאר, אתה מתבגר, נולדים לך ילדים, אתה יותר מציאותי ופחות זורק סיסמאות. דברים שלא החזיקו על העץ נשרו וזה טבע הדברים. אם פגעתי במישהו זו לא היתה הכוונה, ואני יודע שפגעתי. אני נאמן ומחובר לאמירות שלי מתקופת 'שבע'. אני אותו מוש עם הראסטות שאוהב את החיים ואם תבוא לים בתשע בבוקר תראה אותי שם על הגלשן, נשארתי אותו דבר רק שהיום אני יותר שותל עצים".
"ממש טוב לי איפה שאני נמצא"
לפני כמה ימים היית בן 41. יש סיכוי שפעם תוריד את הראסטות ותלך למקום אחר, או שזה לנצח?
"אם טוב לך איפשהו פשוט תישאר שם. ממש טוב לי איפה שאני נמצא ומאיפה שבאתי. אני לא מחפש להיות מישהו אחר. אני מי שאני, גדל עם זה, משנה צורה, כמו עץ שמקבל ענף ונהיה לגזע, אותו עץ עם אותו שורש. לא תראה אותי פתאום נהיה משהו אחר. החופש נמצא בסגנונות המוזיקליים שלי, ששם תמיד אשתנה, אבדוק, אחפש ואנבור. במוזיקה אין גבולות ואני יכול להיות מי שאני רוצה, לחבר רגאיי ורוק ולעוף לאתני ובאמת להינות כמו ילד בלונה פארק על כל מיני מתקנים. תמיד אשאף לשבור את הגבולות ולנהל את עצמי למקומות אחרים בלי פחד שיגידו ככה או ככה. אשאר תמיד מוש ואחפש מקומות שיהיו סוג של הרפתקאה ואתגר לחיים".
-הסתדר לך הקיץ מצוין האלבום עם המחאה החברתית.
"מהדיסק החדש יצאו בהתחלה שירים כמו 'תלמד למחול' ו'תסתכל לי בעיניים' ודיברתי בכעסים גדולים. היו הרבה פעמים שאמרו לי שהוייב שלי הוא אולי יותר מדי כועס ואמרו לי 'בואנ'ה מה אתה כועס'. דקה אחרי זה יצאה המחאה וכולם הבינו את הכעס. זה באמת התחבר נכון למה שקורה. אני באמת חושב כבר הרבה שנים שאנחנו עם שצריך תיקון, להתחיל לבנות עתיד בריא יותר לדברים שלנו".
"בבחירות הקרובות יתחילו לבחור לפי אג'נדה יותר חברתית"
-צריך להיזהר שהמחאה לא תדעך.
"מה שחשוב שזה חלחל פנימה למודעות ושכולנו התחברנו לרגע לאותו חוט וחבל ורצינו חיים יותר טובים. לא חשבתי לרגע, כמו כל מי שטיפה מכיר את הפוליטיקה בארץ, שיקרה שינוי בדקה וחצי, הכל ייפתר עד סוף הקיץ, יחולו שינויים מהותיים ובסתיו הכל יהיה בסדר. זה צריך לחלחל וייקח כמה שנים עד שיפנימו. אני חושב שבבחירות הקרובות יתחילו לבחור לפי אג'נדה יותר חברתית ומי שינסה לרוץ ינסה להתחבר לנימה של המחאה וכן ינסה לגבש דעה לגבי איך פותרים את המצב. לא ביום, אלא בכמה שנים. הפחד שלי הוא שהמחאה הבאה תהיה הרבה יותר אלימה, אגרסיבית וכועסת. אולי הממשלה הזו או הבאה תפנים שהאזרחים לא פראיירים ודורשים מה שמגיע לנו. אני רק מקווה שהכעס יישאר נכון, לא לאבד את הרסן".
-יש סיכוי שתזדהה פוליטית?
"אני הכי לא מאמין בפוליטיקה והכי לא מחובר. כי פוליטיקאי לא יכול להתנער מהעשירון העליון שהריץ אותו. זה ביסוד שלו מכור ומחלחל רק לכיוון הכסף. אני לא יכול לדמיין את עצמי בגוף פוליטי. אבל זה בסדר כי השינוי לא יכול לבוא מהפוליטיקה. זה יבוא ממעגל אזרחי לצד הממשלה, מהעם והאנשים. בסוף אולי נגיע למצב הבריא שבו אתה מפיל ממשלות ומקים לפי העתיד שלנו. אני אמשיך לכתוב על הכאב הזה, על המחאה, על המחאה האישית שלי כלפי מה שאני רואה. תמיד כתבתי. בשבע קראו לנו 'משוגעים' ודקה אחרי זה ראית את זה בתוכניות בוקר. אין לנו ברירה זה חייב להשתנות".
"אני שמח שאינקה נכנסה לקליפ"
-אתה מוציא קליפ ל"אספר לך הכל" עם החברה שלך אינקה.
"היא אחת הנשים הכי יפות בארץ וזה גונב את הפוקוס אבל הלהקה שלי כולם שם. זה קליפ חדש שבו הלהקה יושבת במקום ממש יפה בגליל, יושבים במעגל ומנגנים ובסוף אפילו עולים לנגן על הגג. אינקה היתה איתנו ותוך כדי העשיה של הקליפ זה פשוט קרה שהיא הצטרפה. גם לא תכננו יותר מדי. הלכנו ללוקיישן ודברים התגלגלו וקרו. אני שמח שאינקה נכנסה לקליפ ושהיא הסכימה להצטלם. היא אהבת חיי ואני שמח מכל רגע שיש לי להיות איתה. יהיה מה להראות לנכדים".
-תתחתן שוב? איתה?
"ברור. אני מאמין שבקיץ הבא אנחנו כבר נתחתן. יש שירים שנכתבו עליה בשנים שאנחנו ביחד, יהיה מה לשיר בחתונה".