בסוף השבוע הקרוב (29-30.4) תככב להקת "ג'ירפות" בפסטיבל יערות מנשה, לצד אמנים כמו רוקפור, קרולינה, עלמה זהר, עוזי (רמירז) פיינרמן, יהוא ירון, יעל קראוס, Pas Mal Plus הבלגים, אדיר והילדות ועוד רבים.
"איבדתי את בתוליי ביערות מנשה", ממהר לומר סולן ג'ירפות גלעד כהנא, אחד האמנים המקוריים והחשובים כיום ברוק המקומי, שלהקתו הוציאה השנה את אלבומה השלישי "אין כניסה לפילים". "אגב, זה נכון לגבי מקומות שונים בעולם, כי יש בתולים שונים, אז גם שם איבדתי את בתוליי".
"יש לי יכולת זיכרון של אוגר שעבר טיפולים בהקרנות"
-אם כבר בתולים, ספרת פעם עם כמה נשים היית בחייך?
"אני גרוש והקמתי משפחה ללא נישואים, אז זה פחות מאלף ויותר מאפס. אני לא זוכר במדויק, כי יש לי יכולת זיכרון של אוגר שעבר טיפולים בהקרנות. אני לא זוכר כמעט כלום בשום צורה, העולם בעיני הוא מאוד חלקי והרוב זה שמועות. אגב רוב השמועות זה מה שההורים טחנו לנו במוח ואנחנו זוכרים בגללם. למעשה שום דבר שאני יודע על עצמי הוא לא נכון".
-למה אין לך זיכרון?
"באיזשהו שלב בחיים הוא הפסיק לפעול. יש לי זיכרון חושי ואני זוכר רגע של בריזה, מסיבת כיתה בכיתה ז', היו שם שתי סנות שונות שאהבו אותי ובדרך לבשתי סוודר חדש והתכוונתי להחליט מי זו תהיה מבין שתיהן. אלה קרעים קטנים של מציאות. בגדול אני הולך ונרקב. זה לא דבר רע, כי התהליך גורם לפירות להיות מתוקים. אני נהיה מתוק עד שפשוט אסריח".
-על הבמה אתה נותן סטנד-אפ קומדי ויש לג'ירפות מעריצים שבאים בעיקר בשביל זה. לא היית רוצה שיבואו רק בגלל השירים?
"זה לא סטנד אפ כי אני מושיב בדיחות על הקצב ובלי הרוח הגבית של הלהקה זה מפרש בודד שנשמט על הגלים. 'רוק וצחוק', שזה ביטוי שצריך לכרות עליו את האצבעות למישהו, היה בלהקה כמו כוורת נורא מהונדס, תפירה עילית. אצלנו כל החבורה מאלתרת יחד. אני כלי ורבלי, אז אני עושה את זה במילים וכשהלהקה דלוקה אני נדלק, זה חטיבה, באמת.
"בהופעה אני מחפש את הבלגן, הכאוס מנצח"
"לשאלתך, רוב השירים של ג'ירפות לא מצחיקים. 'גג', למשל, היה אלבום בלי הומור, אולי כי יום הדין מעסיק אותי יותר ממה שיודעים ולפעמים כן יש לי בעיה. אני מודה שהייתי רוצה לשמוע אחרי הופעה 'ריגשת אותי, בכיתי, נשברתי, נחנקתי, לא יכולתי לנשום'. זה יותר עושה לי את זה מאשר מישהו שיגיד 'צחקתי מהבדיחות'. בהופעה מגיע אלתור מצחיק אחרי שיר עצוב והקהל בטלטלה, הוא לא נשאב לתוך השבר. כשאני מתחיל שיר כבד או עמוק אני יודע שאחר כך אשחרר את הלשון והתחושה היא שהכל יכול לקרות".
-בהופעה שלכם באמפי שוני מעריצות עלו לבמה להתחבק איתך, ועוד רגע היה שם מין אוראלי.
"בהופעה אני מחפש את הבלגן. אני מאלתר והולך למקומות מצחיקים וזה דורש השתטות ברמה הבסיסית. מה שמנצח זה הכאוס. זה מה שאני רוצה וכשזה לא קורה אני מאוכזב. הבמה זה שער לדברים שלא יכולים לקרות ביום יום".
-מה הגבולות שלך? יש גבולות?
"לא לפגוע באף אדם פיזית חוץ מעצמי. בהופעה לפני חודש נפלתי על מוניטור וחטפתי חזק מאוד בגב. המשכתי להופיע כי ההצגה חייבת להימשך, ואחרי ההופעה פינו אותי באמבולנס ושכבתי יומיים בבית חולים. אני עדיין פצוע וחבול. גם מין עם מעריצה על הבמה לא יכול לקרות. הכל יכול לקרות אבל עד לאן שאסור שיקרה. חשוב שהתחושה תהיה. קרו דברים פסיכיים ועוד יקרו, חשובה התחושה".
-יש נושא הוא טאבו?
"פגיעה בילדים זה טאבו. אם לא הייתי זמר היית מוציא להורג פדופילים. איכשהו יצאתי מהג'וב הלא נעים ההוא".
"אני משלם חשבון ברגש לטובת הבלגן והטלטול"
-אתה מדבר בהופעות על דברים כמו פוליטיקה ומחאה, שלא נכנסים לשירים שלכם.
"הומור עוקף את ההגנות הראשוניות אז זו הדרך לדבר על הדברים, בשירים ממש לא. העניין הוא שהדיבור בישראל נורא צדקני ולאומני, יש התלהמות שאם אתה חורג במיקרון מהנורמה אתה נהיה יהורם גאון. יש התלהמות על כל דבר. שלחו לי שרשור מצחיק מאיזה פורום שמישהי כותבת שהיא לא מבינה אותנו ושאני אידיוט והסבירו לה והיא התעצבנה, אז איך היית בכל כך הרב הופעות אם את שונאת אותנו".
"אני משלם חשבון ברגש לטובת הבלגן והטלטול. רוב הזמן אני מרגיש בהופעות של אחרים שהן מנומסות ומסוגרות מדי. אנחנו כלהקה עובדים קשה על דיוק בהופעה ואז זה מתהפך ומנסים לעוף ועושים שטויות, זה חלק מהעניין. אני רוצה להעביר את כל האקלקטיות של הבן אדם. המשברים, האהבה, הטראש, הפאתטיות, המון רגעים ביום יום. אתה מיליון דברים, אתה קטן, גדול, עלוב ונפלא ובהופעה בא לי שהכל יהיה ויש לזה מחיר".
-מישהי אמרה עליך פעם שאתה כותב בשירים את החלומות שלך.
"החלומות אצלי משחקים תפקיד מרכזי בחיים לא פחות מהעירנות. התת מודע שלי ושל כולנו גולש אצלי לסלון וליום יום. הספר הראשון שלי הורכב מחלומות שחוויתי, אחד לאחד. אלה סיפורים שקרו בלילה והלכו למקומות קיצוניים. הם מאוד משפיעים אצלי. אני לא כותב דימויים, אני חי אותם. רק אחרי שכתבתי אני מבין את הסמלים. סמליות ברורה נראית לי מביכה. מוות, שלטון, הכל נורא, סמלים שטחנו לך כל החיים. הדימויים צריכם להיות בלי שתשים לב".
-בטח כבר שאלו אותך למה יש כל כך הרבה חיות באלבום שלכם.
"זה קרה במקרה. תוך כדי העבודה גילינו שיש חתולים, כלבים, סוס,, יונים, עורבים, פילים וכמובן ג'ירפות, הכל התחיל משם. בעלי חיים הם דימוי טהור, הם לא בצלם אדם ואין להם מודעות עצמי. כיוון שהם מתנהלים ללא סייג הם דימויים מושלמים. חיה זה דימוי טהור להתנהגויות אינסטינקטיביות. המשיכה שלי לחיות היא להסתכל על משהו בלי פילטרים, שפשוט קורה. השאיפה של גדולי הרוח היא להיות מחוברים להווה ולחיות שם כל הזמן. החיות עושות את זה מבלי להתאמץ לכן הן מפליאות כל כך".
"המזרח התיכון עובר פילינג מטורף"
-אתה מרוצה מהאלבום השלישי?
"אני אף פעם לא מרוצה, לא משנה כמה זה מצליח. השירים הם כמו ילדים ותמיד מגיע להם יותר. אתה עובד לעומק ויודע כמה השקעת, כמה סוננו בדרך ותמיד רוצה יותר. האלבום מבחינתנו כולל דברים שלא הצלחנו לעשות אף פעם קודם לכן. אנחנו לא רוצים לעשות שוב פעם את אותו דבר. הכי חשוב להרכב זה להיות כל הזמן בתנועה. זה משחק הישרדותי ואם אתה לא בתנועה אתה מת, כמו כריש. אנחנו חזקים, נהנים לנגן יחד וזה המון, אנחנו בתקופה טובה".
-בניגוד לכל מה שמסביב.
"אם אתה מסתכל על התקשורת אף פעם לא טוב פה. ברור שיש פה קיפאון וכל השכבות הנמוכות סובלות. תמיד חרא, ומצד שני תראה מה קרה ביפן, ותחשוב שפעם היו מתים משריטה. איך אמר דילן? הזמנים משתנים. המזרח התיכון עובר פילינג מטורף".
-תארחו מישהו ביערות מנשה?
"אין דבר שמאוס עלי יותר מאירוחים. אנחנו נדרשים לעשות את זה כולנו כי תעשיית המוזיקה די מאלצת אותנו. אז ביערות מנשה לא נארח אף אחד וזה יהיה מיוחד".
בדרך לאלבום עם נינט
-התארחתם במופע של הדג נחש ושתיכן יחד אצל רד בנד.
"כן והדג נחש וג'ירפות זה יחד 14 איש. יש לנו ברית עם 'הדג', אנחנו ממש אוהבים אותם, הם להקה חשובה, מהלהקות היחידות שמשתפרות מאלבום לאלבום. זו תופעה נדירה. בדרך כלל להקה מביאה בום בהתחלה ומתחילה להיות משעממת. אנחנו אוהבים מאוד אירוח ללא זיעה. ברד בנד אני אוהב את הוייב, את הקטע. הם אחרים ומביאים משהו רענן וכיף".
-בעצם ג'ירפות היא סוג של הכלאה בין הדג נחש לרד בנד.
"אני שוקל לצבוע לסגול".
-אתה הולך לאלבום נוסף של פרויקט "The Walking Man" והפעם עם נינט.
"בקרוב תדעו הכל".