לפני 16 שנה היא פרצה לחיינו. ילדה-אישה בת 19 בלבד, שמנגנת על כמעט כל כלי אפשרי, מצוידת בעיניים כחולות ענקיות ועצובות, מבט שלא ניתן לברוח ממנו ושיער בהיר ארוך- ארוך. ניתן היה להתבלבל בקלות ולחשוב שמדובר במלאך שנחת על כדור הארץ ומתקשר איתנו בקול האלט השמיימי שלו, אלא שפיונה אפל מיהרה לבעוט לנו בפנים.
פיונה אפל מעולם לא הייתה, וכנראה גם לא תהיה, כוס התה של כל מאזין פוטנציאלי. מאז אלבומה הראשון, "Tidal", עברה הגברת תפוח כברת דרך. "Tidal" היה אלבום כועס ומלנכולי אך גם יפה בצורה בלתי רגילה, והכיל שירים אוטוביוגרפיים מאוד על הזמרת, כשהאישי מביניהם הוא "sullen girl" הבלתי נשכח, המתאר את האונס האכזרי שעברה בגיל 12.
הרגלי שתייה מופרזים, חיבה לחיתוך עצמי והפרעות אכילה
הקו האוטוביוגרפי הזה המשיך גם לאלבומיה הבאים. שלוש שנים לאחר האלבום הראשון, הגיע "When the pawn", ששמו המלא מכיל לא פחות מ-90 מילים. אפל עברה למקצבים מהירים, ושילבה טקסטים צורמים ומעוררים כאחד, מוכיחה שוב שאי אפשר להתעלם ממנה. "Paper bag", השיר המוכר ביותר מתוך האלבום ההוא, הפך להמנון שגור בפיהן של נשים רבות ברחבי העולם, והעיתונים החלו לחגוג. המשפט "Hunger hurts but starving works"", הפך להיות מזוהה מאוד עם אפל, ומיתג אותה בתקשורת כמעודדת אנורקסיה ומטיפה להרעבה עצמית.
בתקופה ההיא הרבתה אפל להתראיין, ולמרות שהצהירה כי אין בכוונתה לשמש נערת פוסטר לאונס, נשאלה שוב ושוב על הנושא. בין היתר, הודתה גם במערכת היחסים הסבוכה שלה עם עצמה, בהרגלי השתייה המופרזים, חיבתה לחיתוך עצמי והפרעות האכילה מהן היא סובלת. עם זאת, הדפה אפל את הטענות נגדה. לטענתה, הפרשנות ל"Paper bag" היא דווקא צינית, אישית ומטאפורית, ואין לראות בו כהמנון אנורקטי פשטני, כפי שהרבתה התקשורת לעשות.
אפל המשיכה לצבור קהל מעריצים נלהב, שהעריך את הכנות והישירות שלה, על אף הביקורות. היא הוציאה את אלבומה השלישי "Extraordinary machine" בשנת 2005, לאחר זמן ממושך בו התגלעו קשיים וסכסוכים בינה ובין חברת התקליטים שלה. האלבום לא הצליח כמו קודמיו, בלשון המעטה, ואחריו הגיעה דממה. פיונה אפל נעלמה.
כמעט שמונה שנים של שתיקה מצדה של אפל, אלפי קריאות בפייסבוק של מעריצים לאות חיים ממנה, להופעה, והיא בשלה. אפל הפסיקה להתראיין והפסיקה להופיע. היא לא הגיעה לאירועים ולא ענתה לטלפונים, ממש כאילו בלעה אותה האדמה. מקורבים לזמרת טענו שהיא מרבה להסתגר בביתה שנמצא בווניס, קליפורניה. איש לא ידע מה היא זוממת, או כיצד היא מעבירה את זמנה.
הגבעה ואני
ואז, בשלהי השנה שעברה הגיעה הבשורה: אלבום חדש שיפציע לאוויר העולם ב19 ביוני, 2012 וישבור את השתיקה. כהכנה אליו, במרץ האחרון, העניקה אפל למעריציה הופעה קצרה בפסטיבל "SXSW", שנערך בטקסס, והמשיכה למספר הופעות קטנות ואינטימיות ברחבי אמריקה, ללא עבודת יח"צ, כמעט בלי פרסום. בהופעות חשפה אפל שירים מאלבומה החדש, לא נפרדה מהפסנתר, והיפנטה את הקהל שכל כך התגעגע. רזה עד כאב, מזוגגת ומצוידת בפוני עדכני- כך חזרה אפל לחיקו האוהב של הקהל, שהתקשה להאמין שהיא כבר בת 34.
ב"ניו יורק טיימס" התקשו להבליג על שובה המרגש של הזמרת, ושכנעו אותה להתראיין ארוכות על מה שעבר עליה בזמן שהייתה כל כך רחוקה. התשובות בהחלט עשויות להפתיע כמה מכם. אז כיצד בילתה אפל את מיטב זמנה בשמונה השנים האחרונות? ובכן, היא טיפסה על גבעה. הליכה בחוץ היא דרך ידועה ומוכרת לניקוי ראש והתמודדות עם כעסים, אבל אפל, כהרגלה, לקחה את העניין בקיצוניות רבה מידי. היא מספרת ל"טיימס" שנהגה לטפס על גבעה גבוהה שנמצאת לא רחוק מביתה, מידי יום, במשך שמונה שעות בממוצע. אפל מספרת שכעסה מאוד, והטיפוס הרגיע אותה, עד כדי כך שהפכה אובססיבית אליו והזיקה לעצמה. לרגליה נגרם נזק, היא צלעה ונזדקקה לטיפולים רבים בברכיה.
טבעונית מוצהרת שויתרה גם על הגלוטן
עוד מספרת אפל, שתמיד הייתה רזה מאוד, כיצד הגיעה למימדים המזעריים בהם נראתה בהופעתה האחרונה: היא מציינת שבעקבות הטיפוס היומיומי, והמעבר לתזונה נטולת גלוטן איבדה הרבה ממשקלה, כשלכולם ברור שלא היה יותר מידי מה לאבד. היא סירבה להתייחס לעניין הפרעות האכילה שלה, והותירה את כל מי שמכיר אותה לתהות ממה היא ניזונה לעזאזל, מאחר ומדובר ממילא בטבעונית מוצהרת, שעכשיו בחרה להוריד גם את הגלוטן מהתפריט. כך או כך, המאמץ הפיזי הרב בתוספת תזונה שכללה ככל הנראה בעיקר אויר, היא התשובה שלה לרזון החולני. שלבו את השניים וקבלו דיאטה נוסח אפל, ולא, אל תנסו את זה בבית.
האלבום החדש של פיונה נקרא, תחזיקו חזק "The Idler Wheel Is Wiser Than the Driver of the Screw and Whipping Cords Will Serve You More Than Ropes Will Ever Do", ואפל מציינת שביום בו הכריזה עליו, מיהרה לאינטרנט על מנת לגגל אותו ולקרוא את הביקורות הלועגות. אלו כמובן, לא איחרו לבוא. "ידעתי שאמצא כותרת שתדבר על השם המגוחך לאלבום החדש של פיונה", אומרת אפל, "היה לי ברור. זה מה שתמיד אומרים עליי. זה החזיר אותי לחוויה בה נעצתי ציפורניים בזרוע השמאלית שלי, כשקראתי את הביקורת השלילית על האלבום הראשון".
עוד מספרת אפל, שהכעס נרגע מעט עם השנים, וכעת היא פונה גם לביקורת עצמית: "כשיצא האלבום הראשון חשבתי שעכשיו יאהבו אותי. שכל מי שאמר לי שהוא לא רוצה להיות חבר שלי כי אני דכאונית מידי, אינטנסיבית מידי ומעייפת, יחשוב שאני אדם נפלא, אבל זה לא קרה. באלבומים הבאים המשכתי לכעוס על העולם, אבל לא הסתכלתי מספיק על עצמי, באלבום האחרון אני מתייחסת לזה, ומבקרת גם אותי. היה חשוב לי לרדת מהבמה במרץ ולהגיד לקהל, שאני באמת אוהבת אתכם. באמת".
פיונה אפל בקליפ מהאלבום חדש: "Every Single Night"
אפל מגדירה את השירים באלבומה החדש כ"עירומים יותר". ההגדרה נובעת מהמעבר בין שימוש בנגני אולפן ועיבודי תזמורת חיצוניים, לנגינה כמעט בלעדית שלה. הפעם זו רק היא, הפסנתר וצ'רלי דרייטון, נגן כלי הנקישה שלה. גם אפל עצמה מתופפת בחלק נכבד מהקטעים, ואת החיבור לתופים, היא גם מוצאת כדרך התמודדות עם הכעס, ואופן מלא תשוקה להביא בו את רגשותיה. מיעוט העוסקים במלאכת האלבום מעיד על הבידוד של אפל מהעולם בשנים האחרונות. למעשה, לדבריה, גם כיום היא מבלה כמעט את כל זמנה לבדה.
השירה של אפל באלבום הנוכחי נוקבת יותר, לעיתים היא שואגת, ומהטקסטים עולה כי היא לא מתייחסת לעצמה כקורבן. אם בעבר דיוק ווקאלי היה אחד הדברים הכי חשובים לה, כעת היא מרשה לעצמה לצרוח ונותנת לעיתים לקולה הרך להשבר. את הביקורת העצמית המדוברת בהחלט ניתן לראות בטקסטים, בייחוד בשירים כמו "Left Alone" בו שואלת אפל "איך אני יכולה לבקש ממישהו שיאהב אותי, כשכל מה שאני עושה זה להתחנן שיעזבו אותי כבר במנוחה?".
פיונה אפל בשיר מהאלבום החדש: "Left Alone"
בנוסף לכל אלה, משלבת אפל באלבום סימפולים מיוחדים כמו קולות רקע של ילדים צווחים בשכונה בה היא מתגוררת, זאת בניסיון לשחזר צווחות ילדים מסרט אימה בו צפתה כשכתבה שיר מסוים, או אפילו רעשים ממפעל לייצור בקבוקים שביקרה בו במיוחד לצורך העניין. מדובר באלבום אפלולי, מחוספס, ולא קל לעיכול. קשה להצביע בו על להיט קליט, ויותר סביר למצוא בלדת קברט מסוגננת כמו השיר "Jonathan", אותו כתבה על בן זוגה הסופר ג'ונתן איימס, ממנו נפרדה לאחרונה. בכל זאת, לאוהביה הסבלניים של אפל, שיעניקו לו הזדמנויות, ושמיעה חוזרת, מדובר במתנה של ממש.
מתקופה "רעה מאוד" לעינוגי התפוח?
קשה לדעת אם אפל תמשיך מכאן לדרך חדשה, או תיעלם שוב. ניתן לראות בה שינוי ובגרות אך גם אלמנטים של חזרה לאותו קן חמים ומוכר של כאב תהומי. בצילומי מגזין לאלבום החדש, הספיקה אפל להתכסח עם לא מעט צלמי מגזין שסירבו לצלם את גופה וכפות הרגליים שלה. אולי שוב ניסו להסתיר את הרזון, מחשש לגורלן של נערות, אולי בחרו להדגיש את היופי האינסופי שבפנים ובכך להעלים את הפגמים ונזקי הזמן.
אפל מציינת שרצתה שבצילומים יראו את כפות הרגליים הנפוחות שלה, את הצלעות הבולטות. "רציתי לעודד נשים שנמצאות במצב דומה", היא אומרת, ולא ברור אם בכוונתה לסובלות מהפרעות אכילה מתמשכות או בנשים שמתבגרות ומתחילות לזהות את שינויי הגיל. בקליפ לשיר מתוך האלבום "Every single night", ניתן להציץ לגבה העירום והשדוף של אפל, ועצמות הלחיים שכעת בולטות החוצה מפניה באופן מהותי. אפל, עדיין יפהפייה, לא מתפשרת גם כאן ולא חוסכת במוזרויות שחובביה ישתגעו עליהן.
את התקופה שעברה עליה מסכמת אפל כ"רעה, רעה מאוד", והאלבום הוא יומן אישי בו ניתן לשמוע, לקרוא או לנסות להשלים פערים ולהתעדכן בשמונה השנים שחלפו מאז. "מערכת היחסים הכי מוצלחת שלי, היא זו שיש לי עם האנשים שמקשיבים למוזיקה שלי", אומרת אפל, "אני אהיה איתם לנצח". לא נותר אלא להיאחז במילים אלו, של היוצרת הכל כך יפה, וכל כך מיוחדת הזו, ולקוות שהיא כאן כדי להשאר, ויותר.