הראיון עם קארן מארי אורסטד התקיים מוקדם מדי. הרבה לפני יום הבחירות, הרבה לפני שיצא השיר עם דיפלו וגם הרבה לפני שהתחילה התאגדות של גולשים ומעריצים שביקשו מ-MØ הדנית לבטל את המופע בתל אביב. אורסטד, שמעולם לא ביקרה בישראל ובקושי במזרח התיכון, ענתה בשבוע שעבר במכתב אלגנטי לכל מבקשי החרם "אני מופיעה בישראל כי אני מאמינה שדיאלוג הוא הדרך היחידה להתקדם", והוסיפה שאת כספי המופע תתרום ל-Heartbeat FM, קבוצה ישראלית-פלסטינית שעובדת למען דו קיום ונלחמת בגזענות. כל האירועים האלו מעידים גם הם על הנסיקה שחוותה בשנה החולפת, כשבין רגע הפכה למטאור מוזיקלי שנחת על ראשי זרים מכיוון סקנדינביה.
היא כבר לא אנונימית והוכחה לכך תמצאו בגוש החוסם שמנסה למנוע את הגעתה לכאן, בדיוק כמו שקורה מדי שנה לאמנים נחשבים. בנוסף הוציאה לאחרונה את הלהיט "Lean On" עם מייג'ור לייזר, שהשבוע נכנס לפלייליסט של גלגלצ. ואם כל זה לא מצביע על מעמדה, תוסיפו את פרס המוזיקה השבדי שניתן לה על ידי חברת הלהקה שהעריצה בילדות, מל סי מהספייס גירלז. כמו בכל סיפור עם רצף של אירועים חיוביים, נראה שמו עלתה על דרך המלכה ומגיעה אלינו בשעת בערה. היא לא נוחתת כאן אחרי שחלף ההייפ, גם לא עם להיט אחד בלבד, אלא בדיוק כשהכל תוסס - לפני שהגיעה למעמד גראמי, אך במרחק צעד משם.
"המנהל שלי אמר לי שהאנשים בישראל ממש אוהבים את המוזיקה שלי", היא מספרת בשעת בוקר מוקדמת מדירתה בלוס אנג'לס, "זה כל כך מוזר שמדינה שמעולם לא דרכתי בה מעניקה לי כזאת אהבה, וזה גורם לי להיות מאושרת. אני אוהבת את הרעיון שאפשר להגיע לאנשים בלי להיות קרובה אליהם פיזית, רק בגלל שהם שמעו את המוזיקה שלי. זה כבוד גדול ואני מאוד מתרגשת להגיע אליכם, מאוד מתרגשת לראות את המדינה. מעולם לא הייתי בישראל, ואני אוהבת לטייל, כך שיהיה מעניין".
חשבת שאי פעם תרחיקי עד המזרח התיכון, ובאמת רק הודות למוזיקה שלך?
"תמיד קיוויתי שכן. זה חלק בעולם שלא הייתי בו כל כך. הייתי בטורקיה, וזה קרוב, אבל לא הייתי בישראל. כשנודע לי שיש לי הזדמנות להגיע במסגרת הטור אז ישר צעקתי 'כן!!' והתקשרתי לספר לאמא ואבא שלי".
בדיוק עברת ללוס אנג'לס כדי לעבוד על חומרים חדשים. כבר יש געגועים לבית? לדנמרק?
"אני נמצאת בלוס אנג'לס רק בשבועיים האחרונים, זה טרי. מאוד קר וקודר בתקופה הזאת בשנה בדנמרק, כך שאני לא מאוד מתגעגעת, אבל סביר להניח שאתגעגע בעוד כמה זמן. כמובן שהמשפחה שלי חסרה לי".
ואם כבר דנמרק, איך מתייחסים אליך שם? מעריצים מתנפלים עליך כשאת עוברת ברחוב?
"(צוחקת) בדנמרק אף אחד לא מתנפל, אבל אנשים כן מזהים אותי".
מה הסיכוי שתזרקי לנו רמז לגבי האלבום הבא?
"הלוואי שיכולתי לזרוק רמז, אבל מאוד קשה לי להגיד. אני עובדת באופן אינטנסיבי על מוזיקה חדשה, וזה תלוי בכל כך הרבה גורמים".
ויש תוכניות לשיתופי פעולה גדולים?
"כן, בטח. אבל על זה אני כבר לא יכולה לדבר (צוחקת)".
איך זה מרגיש, להקדיש את עצמך רק לעבודה על דברים חדשים?
"הגעתי ללוס אנג'לס כדי לכתוב מוזיקה. זה גן עדן מבחינתי, וזה כל מה שאני עושה כאן".
מי האדם שאת מגיעה אליו עם חומר חדש, על הדעה של מי את סומכת יותר מכל?
"כנראה שאני הכי סומכת על המנהל שלי. יש הרבה אנשים שאני משמיעה להם דברים, וזה משמח אותי כשהם אוהבים את זה, אבל אני חושבת שכשהמנהל שלי אוהב משהו שיצרתי אני הרבה יותר נלהבת. אנחנו עובדים מאוד קרוב, חשוב לי שהוא יקבל את החומרים החדשים. זה נותן לי ביטחון".
מה בנוגע למשפחה? להורים?
"זה גם חשוב, זאת עוד פרספקטיבה. אם הם יכולים להתרגש ממשהו שיצרתי, זה מדהים. זה סנטימנטלי מבחינתי כשהם אוהבים את זה. אבל כנראה שמעולם לא יצרתי משהו שהם לא אהבו".
מה החלום הכי גדול שלך (חוץ מלהגיע לתל אביב)?
"לזכות בגראמי. זה חלום מספיק טוב".
חייבת לשאול. מי לימד אותך לזוז ככה?
"אני חושבת שזה בגלל שהייתי חברת להקת פאנק במשך חמש שנים (MOR), וכשהופענו תמיד רקדתי על הבמה, גם כשהמוזיקה היתה מאוד אגרסיבית ולכאורה לא מתאימה. ככה למדתי את 'צעדיי הלהקה' שלי".
מה קרה ללהקה ולפאנק?
"למעשה לא רצינו להתפרק. נעשיתי מאוד עסוקה עם המוזיקה העצמאית שלי ולא היתה ברירה. אולי יום אחד נקים את הלהקה מחדש".
נשמע חלומי, אבל תרשי לי לעבור לפופ החביב עליך. שמעת כבר את השירים החדשים-ישנים של הספייס גירלז?
"יש שירים חדשים של הספייס גירלז?! אין מצב! מתי זה קרה? איך אף אחד לא אמר לי? אומיגוד. תודה!".
כיף להיות זאת שמגלה לך.
"אני רצה לשמוע!".
מה קרה אגב לנעלי האורות שלך מהקליפ עם אליפנט?
"אני חושבת שהשארתי אותן בדנמרק, אבל רק בגלל שארזתי יותר מדי דברים והייתי חייבת להניח למשהו. זה קצת מצער".
יש משהו שחשוב לך למסור למעריצים החששנים בישראל?
"אני כל כך מודה ושמחה ומעריכה את העובדה שהם תומכים בי למרות שמעולם לא הייתי שם, ואני מאוד שמחה שהם הגיעו למוזיקה שלי. זה המון בשבילי. האימוץ מרחוק של מוזיקה, זה דבר גדול".
באמת יש לך כאן קבוצת מעריצים נאמנה. אני אפילו מכירה כמה שטסו במיוחד להופעה בדבלין, בדיוק כשחלית וביטלת.
"אוי לא. נאלצתי לבטל פעמיים הופעה כי נעשיתי חולה".
אל תהיי חולה במאי, טוב?
"לא יהיה משהו שיגרום לביטול, אני מבטיחה. בדבלין זה היה אחרי טור ארוך ומתיש, ההגעה שלי לישראל תהיה התחלה מרעננת של טור חדש, כך שיהיה בסדר".
ולא משנה מה יגידו לך, אל תפחדי ממלחמות למרות שהן מפחידות.
"זה לא יקרה. אנחנו נתראה במאי".