עם צאת אלבום הבכורה שלהן, האחיות תאיר, תגל ולירון חיים - הן A-WA - הגיעו לביקור קצר בערוץ 24 וישבו לשיחה קצרה עם עינת ארליך ואסף אטדגי בתוכנית "הבילויים". שלושת האחיות הגיעו פחות או יותר משום מקום, ותוך שנה כבשו כל במה וכל תחנה בישראל. אך הקהל שלהן לא יודע גבולות - תמצאו מעריצים רבים שלהן גם באירופה, בארה"ב ואפילו בארצות ערב. "הופענו הרבה בחו"ל - איטליה, צרפת, בלגיה, פולין. אבל בבית זה תמיד הדבר".
אז מאיפה הגיעו האחיות חיים? הן גדלו ביישוב המדברי שחרות במשפחה שהמוזיקה נוכחת בה בכל רגע ורגע. "כשאתה גדל במדבר, אם אתה לא ממציא אין לך כלום. זה מפתח את הדמיון ברמות אחרות", האחיות מספרות. על הריקוד והמוזיקה שבאה מבית הן מעידות: "אבא רצה להיות זמר, אנחנו קוראות לו מתייוון כי הוא תימני שמאוד אוהב מוזיקה יוונית. הוא מנגן על בוזוקי וגיטרה, תמיד היו כלים בבית, תמיד היתה מוזיקה. הוא היה עובר עם מצלמת וידאו ומצלם אותנו רוקדות ושרות, הוא היה משמיע מוזיקה ערבית, יש כל מיני קלטות שרואים אותנו רוקדות ריקודי בטן עם מטפחות. היינו עולות להרים ושרות שם, ומדמיינות שזה פסטיבל בחו"ל".
"היינו מתלהבות מהקול של סבא כשהוא מתפלל ומהשיחות של סבתא בערבית, זה היה כבר אז", הן כיצד גדלו על המוזיקה התימנית. ואז האחיות לקחו את החומרים האלה והפכו אותם לשלהן, עינת ארליך מתארת והבנות מסכימות. "זה לא מעניין להביא מסורת כמו שהיא, אלא להביא את זה עם עוד השפעות שגדלנו עליהן - כמו רגאיי והיפ הופ, שיהיה מרענן וכיף גם לנו. זה חומר מאוד גמיש". על השילוב המעניין בין התרבויות אחראי בין השאר תומר יוסף, איש הבלקן ביט בוקס שהפיק את אלבומן. איך נוצר המפגש איתו? "בחמש דקות של אומץ כתבנו לו הודעה פרטית בפייסבוק, והוא ענה ממש מהר, תוך יום".
האחיות ביצעו שיר מתוך אלבום הבכורה שלהן, "שמכ זבד רדאה" - שפירוש שמו הוא בושם מרדא, עיר בתימן. כך שאם הייתם צריכים, הנה עוד סיבות להצביע להן במצעד השנתי של ישראל - שם הן מועמדות לתואר הרכב השנה, ולתארי שיר וקליפ השנה עם "Habib Galbi".