כשלושה חודשים אחר גמר "האח הגדול" מוציא מיקיאגי את השיר החדש "העולם אוהב אותך", אותו כתב, הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית. את השיר, הוא מספר, כתב לפני הכניסה לבית ולפני מבצע "צוק איתן", שהתרחש בזמן שדיירי "האח הגדול" היו מנותקים מהעולם החיצון.
מיקיאגי מפתיע כאן בסוג של תיאור וחיזוי מאורעות המלחמה, בשיר שנשמע כמו בלדה אמריקנית מתוך מחזמר: "יש שראו את העשן ויש שלא הספיקו. יש שחלמו וכבר מתו מזמן. עשר שניות עד לשיגור ואז הכל בורח, ענן נבקע וחופים נקרעים / הזמן אולי הולך ומתקצר, אל תספור בלב, אל תסתכל. איש אחד יושב בתוך סירה, אחר רושם מילה אחר מילה, שתדע / אם העולם אוהב אותך, בוא הביתה בוא הביתה. ואם אני אוהב אותך אז תן לי סימן, תן לי סימן עכשיו / אני מוכן עכשיו שוב לחזור כמו לעובר. רוח של ים, אני נכנס לשם".
"כתבתי את השיר בחודש אפריל", נזכר מיקיאגי, "והפתעתי את עצמי, כי אני פחות כותב טקסטים. נחה עלי מוזה, כתיבה משמים כמו שאומרים. זה ממש כאילו בא לי מאיפשהו. התחלתי עם הטקסט ואז הלחנתי. זה היה שונה מהרגיל. אני קורא לשיר הזה אפוקליפטי אופטימי. כשכתבתי אותו ראיתי בויז'ן פיצוץ אטומי, קטסטרופה, סוף העולם, משהו מוזר. אז הלחנתי ושמתי אותו בצד. אמרתי שאחזור אליו אחרי 'האח הגדול'. תהיתי איך הוא יישמע לי בדיעבד אחרי כמה חודשים. כשהייתי בבית האח הגדול הרגשתי שיש מלחמה, אבל לא ידענו מה קורה בחוץ. אחרי שיצאתי, השיר הפחיד אותי פתאום, כי יש בו חיזיון לבאות. הוא נראה לי מאוד רלוונטי ואקטואלי ועדיין רלוונטי לצערי הרב. בעיני הוא גם אופטימי כי הפזמון מדבר על ניצחון האהבה, ושחס וחלילה נגיע לסיום, למוות, יש בו אהבה, תחושת בית, שייכות מסוימת. הוא לא שיר דכאוני, יש בו משהו נעים".
"זו פעם ראשונה שאני מוציא שיר שנוגע במשהו אקטואלי"
-אולי הוא קצת עליך, שעד לפני שנה היית סגור ופתאום נפתחת חזרה לעולם?
"לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. אולי יש כאן אפקט חוץ גופי. אולי הסתכלתי מהצד וכתבתי. אני מתחבר למקום של האהבה. אולי בתת-מודע זה כן קשור אלי. אבל זו ממש לא היתה הכוונה שלי. הכוונה היתה לדבר על העניין המיליטריסטי".
-אומרים שאנחנו ערב אינתיפאדה שלישית.
"זו פעם ראשונה שאני מוציא שיר שנוגע במשהו אקטואלי. עד היום כשכתבתי נגעתי בפילוסופיה ובאהבה. לצערי הרב שיר כזה בישראל רלוונטי כמעט כל יום, כי הסכנה מרחפת מעל כולנו, והאזהרה בשיר היא גלובאלית, לא רק ספציפית לישראל. יש מלחמה של טוב ורע, מוות של עידן חדש ותחילתו של אחר, אבל זה נשמע פומפוזי מדי להגיד. הכתיבה שלי פשוטה כאן, זו היתה המוזה שלי".
-אתה מתחבר לעניין הצבאי גם ממקום אישי?
"אני מרגיש תחושת מלחמה באוויר כל הזמן, כבר 15 שנה. כל כמה חודשים אנחנו חוזרים למתח, וזה נראה אינסופי. זה משהו לא נורמלי. אין אצלנו אף רגע של שעמום, או להרפות. אתה יכול להחליט שאתה מתמקד בשקיעה, אבל בשקיעה שלנו תמיד מופיע בסוף איזה מסוק. אנחנו עם כזה, מדינה כזו, יהודים, תמיד זה מרחף מעלינו. אבל זה לא שיר על חיילים, אלא על כל אחד ואחד מאיתנו, על התחושות של כל ישראלי בישראל וכל יהודי בעולם. אני שמח שלפחות בפזמון יש קצת אופטימיות ומתחברים למקום מואר".
"או שאני נעלם ל-24 שנה, או שאני בפריים טיים"
-לפני "האח הגדול" התחלת קאמבק עם שני שירים, עכשיו סינגל שלישי.
"כן, מדברים על קאמבק של שנה אחורה. הוצאתי שני שירים, "לא כל אחד יכול", "נפשי" וזה השלישי. עזבתי את תל אביב לפני שנה וחצי ונכנס בי להט או אומץ. האומץ נתן לי להיכנס לפריים טיים, שזה צעד ענק. לפני זה במשך שנים לא הרשיתי לצלם אותי, אפילו לא בסלולרי, ובבת אחת הלכתי ל'אח הגדול'. כזה אני. או שאני נעלם ל-24 שנה או שאני שלושה חודשים בפריים טיים. אני מאפס למאה, אין באמצע. אני מרגיש שהחשיפה לא מאיימת כמו שחשבתי, השד לא נורא כל כך. החשיפה נועדה לא כדי להתפרסם אלא עבור החווייה, כדי להרים תדר ולהיכנס לתודעה הציבורית. המטרה היא לעשות מוזיקה ולהגיע לקהל. אם זה עבד, אוכל לדעת רק דרך השיר הזה. בינתיים אני מקבל תגובות חמות ומחבקות, ולא מטרידות, מאוד נעימות. אני בוגר, הקהל בוגר, לא כמו לפני 24 שנה, אז יש בזה משהו שפוי. כרגע אני לא יודע איך זה ישפיע. אני מקווה שזה כן עזר".
-הכירו אותך בתוכנית, לטוב ולרע.
"בניגוד לפעם, היום אמן מחוייב לאותנטיות. אז היו 'אמני בובה' שיכולת לתת להם לשיר שירים שלא מייצגים אותם. לכן את 'לילה אצלי במיטה' אני לא אשיר בחיים. אני לא יכול כהומוסקסואל מוצהר לשיר אותו. כסינגר-סונגרייטר יש לי מחויבות. אני לא יכול לשיר דברים שאני לא עומד במאה אחוז מאחוריהם. פעם היתה מסכה סביבי, הייתי עטוף בעטיפות, היום הקהל דורש שתהיה אותנטי ואם אתה לא אותנטי מיד מגלים את זה".
-את "ענוג" כן תשיר?
כן, 'ענוג' הוא טקסט נפלא, שרלוונטי עד היום. הוא בכלל מדבר על הירח ולא על משהו מיני. כשאני שר 'כמה ענוג האור שלך' זה האור של הירח, לא העור של מישהו. גם את 'ציירי לך שפם' לא אשיר כגבר בן 46. יש דברים שאגע ויש דברים שיהיה יותר קשה. היום הקהל מחפש טעויות ואם תהיה פאתטי אתה תיפול, בשניות יפסלו אותך. היום מחפשים אמן שהיה אישות, בן אדם ולא רק זמר. 'האח הגדול' הראה אותי כאדם ואני מקווה שיחברו בין האדם שראו לאמן שיוצר מהקרביים. המג'יק יתחבר יחד? אוכל לדעת עוד כמה ימים או שבועות".
-אתה מתכנן הוצאת אלבום וחזרה לבמה להופעות?
"אני עובד במקביל עוד על עוד דברים. אחד הוא עם אחת הזמרות הכי מצליחות, וזה יילך לדואט. לכן אני קורא להכל 'הפרויקט של מיקיאגי', שבסוף, אני מקווה, יגיע למופע חדש או לאלבום. המילה 'אלבום' אומרת שחברת תקליטים מוציאה לך אלבום. כרגע אני לא רוצה חברה או אמרגן. אני עושה הכל סולו, מתקציב שלי, הכל לבד. יש גם שיתופי פעולה שמעניינים אותי. אני רוצה להוציא החוצה זמר או זמרת שאפיק אותם ואכתוב להם, מעין 'מקיאגי מציג את'...'. אני מחשיב את עצמי במוזיקה לא רק כזמר. אני גם מפיק מוזיקלי ומעבד ויוצר, ומקליט בבית. מעניין אותי לגעת בהמון דברים. יש בי הרבה פנים, אני מורכב. בשיר הראשון אני נוגע טיפה בספרדית, השיר הזה הוא טיפה מחזמר, ביניהם הוצאתי דאנס. עכשיו בא משהו יותר מיוזיקל כזה. אני אוהב להוציא כל פעם כיוון אחר".
"אני במקום הכי לא נוח לי, ואני בסדר עם זה"
-איך "האח הגדול" השפיעה עליך אישית?
אם מישהו נכנס לבית האח הגדול בגיל 46 ואז מגלה את עצמו, הוא נמצא בבעיה. הגילוי הוא המסע שלי בחיים. נגעתי באש ובקרח. להגיע למצב שממרום גילי אני אדם שלם שיודע ממה החיים עשויים. האח הגדול פורש בפניך כל מה שעברת, זה כמו האפליקציה בפייסבוק שמראה סרט שלך מאז שהתחברת לפייסבוק. הוא סורק את כל השינויים שעברת ומחזיר אותך אחורה בזמן לדברים מהעבר שאתה מתמודד איתם היום. אני רואה 20-30 שנה שעברו עלי ואת התוצאות שלהן. לא גיליתי משהו שלא ידעתי לפני. אורטל גושן שהיא חברה שהיתה איתי בבית, גילתה דברים על עצמה, אבל היא בת 22 וזה לגיטימי שיהיו אצלה התפתחויות אישיות. אני שמח על מה שראיתי בסוף, שעבדתי נכון, האינסטינקטים שלי הביאו אתי למקום של שקט, אני לא מחפש ריב, מתנהג בצורה מנומסת ואצילית. בגיל 22 זה לא היה אותו דבר. הייתי משתלח בכל אחד, עם פה ג'ורה. יפה לראות את זה מהצד, סרט עם האמוציות שעברתי. מאוד קשה להיות שם, אבל מומלץ. יש משהו שמחדד לך, נותן טפיחה על השכם. כזה סחתיין. אני מפתיע את עצמי. אני במקום הכי לא נוח לי, ואני בסדר עם זה. יפה לראות את זה".
-לי אישית הפריע שזרקת את המנה של עינב בובליל לפח.
"אדם משדר לך תדר. את התדר שלה לא יכולתי להסביר. את המעשים אני כן יכול. זה מתנגש עם הקודים שלי והנימוס שלי. זה קרה, מה שקרה. אני מאחל לעצמי שאלה יהיו הדרמות שלי בחיים".
-היום אתה אדם יותר מאושר מלפני שנה?
"אני קורא לזה להרים תדר. לאיש יש תדר של אנרגיה. האנרגיה שלי עד לפני שנה היתה מאוד נמוכה, רציתי תדר נמוך, מתוך בחירה. בשנה האחרונה רציתי להרים תדר. האח הגדול עשה לי בוסטר של אנרגיה. היום אני רוצה לפעול, לחשוף, להוציא, שישמעו מה שיש לי להגיד ולשיר. אז אני פועל ועושה דברים. אני טיפוס שמטבעי מאוד נשען אחורה ונותן לדברים לקרות לבד. גם אם זה לוקח שנים אני בסדר. האח הגדול נתן לי פלפל בתחת שיעיף אותי קדימה. זה מה שהייתי צריך".
