הבעיה של קובי אפללו היא שכבר ארבע שנים הוא מרשה לעיתונאים לשאול אותו את השאלה המעצבנת - אם יש לך כאלה להיטים גדולים כמו "בא מן השתיקה", "ים הרחמים", "מה שהלב בחר" ו"מכתב לאחי" עם עילי בוטנר (רשימה חלקית) ושני אלבומים שלך הגיעו ל"פלטינה" (40 אלף עותקים), איך זה שלא מזהים אותך ברחוב. אז הגיע הזמן להיפטר מזה אחת ולתמיד - מזהים את קובי אפללו ברחוב, אפילו מצטלמים איתו ומבקשים ממנו חתימות. נכון, אלה בעיקר נשים מבוגרות שחושקות בו, פחות ילדות, אז מה, מה רע בזה.
"היה לי שיער עד התחת, הייתי חזק ברוק כבד"
כשאפללו עולה להופעה ב"איניגו מונטויה" ב"M הדרך", ערב הוצאת השיר החדש שלו "צחורת כנף", הוא כדבריו "מסתכל לקהל בלבן של העיניים ורואה הכל". יושב מולו קהל מגוון, שמכיר את השירים שלו בעל פה, וזה מה שחשוב. "ביחס לגודל שלו הקהל בארץ הכי ורסטלי, עם המון טעמים מוזיקליים על מעט אנשים, וזה ניכר", אומר אפללו. "לפני עשרים שני מרוקאי התחתן עם רוסיה, היום הילד שלהם בן 16 מה הטעם שלו במוזיקה?".
-מה היה הטעם שלך בגיל 16?
"גדלתי על קצוות. פלמנקו, פינק פלויד, מטאליקה ודייר סטרייטס. הייתי ב'רוקסן' פעם בשבוע, מגיע עם חברים במיוחד ממעלות. היה לי שיער עד התחת ועד היום אני שומר צמה עד התחת. הייתי חזק בסצנה של הרוק הכבד. בהופעה של מטאליקה ב-93' ישנתי בפארק הירקון. רציתי מפרט מהבסיסט ג'ייסון ניוסטד והשגתי. אני מכיר את כל השירים שלהם. ג'יימס הטפילד בעיני הוא אחד הדברים היותר טובים שקרו לעולם הרוק, ואני והוא נולדנו באותו תאריך, רביעי באוגוסט".
"אחרי הצבא עשיתי סוויץ' מרוק כבד לפלמנקו"
_b.jpg "מטאליקה הופעה 8 (צילום: רועי ברקוביץ')")
-איזה אלבום של מטאליקה אתה הכי אוהב?
"בעיני הכי גאוני מוזיקלית הוא 'And Justice For All'. גם 'Master Of Puppets' מעולה. כולם גילו אותם באלבום השחור, אבל עד היום כשאני שמע סולו בס של קליף ברטון מ'Kill'em All' אני מתרגש. את פינק פלויד גיליתי יותר מאוחר. הייתי דלוק גם על 'ווייט סנייק' ו'ווייט ליין' אבל הם נראו לי חנונים ליד מטאליקה וסלייר, הייתי ממש בסצנה.
"אחרי הצבא פתאום עברתי סוויץ' והתעניינתי בפלמנקו כי רציתי לגלות את השורשים של הגיטרה. ואז גיליתי את הגדולים, מנואל ופאקו איבנז ופתאום ראיתי גיטריסטים שמפליאים לנגן בצורה לא אנושית. נכנסתי לפלמנקו וקצת למוזיקה אנדלוסית. תמיד צרכתי מוזיקה ישראלית והגעתי לאהוד בנאי ולברי סחרוף, למקומות שמצאתי את החיבור בין הדברים. אהוד וברי מחברים רוק ואתני. גם היו לי שנים של פול סיימון, שחיבר רוק ואפריקנית".
"אמא שלי קיבוצניקית, גדלתי על אריק איינשטיין וכוורת"
-ומה שמעו אצלך בבית?
"באתי מבית שהאבא בא ממושב עם חינוך מזרחי והאמא קיבוצניקית מניר אליהו שגדלה בכנרת ולמדה בנהלל. היא היתה מורה חיילת וככה היא פגשה אותו. אבא שלי מושבניק, איש של אדמה, כל החיים עבד בלולים ומטעים. בגליל יש יותר טשטוש בין מזרחים לאשכנזים. במושב של אבא שלי חצי רומנים וחצי מרוקאים והכל זה נישואי תערובת. בבית אמא שלי הביאה את המוזיקה - יהודית רביץ, אריק איינשטיין, כוורת בכמויות עצומות ושלמה ארצי. היא מאוד התחברה לשנסונים של ז'ק ברל ושארל אזנבור. היא לקחה אותנו למחזות זמר. אני אפללו, אבל ספגתי הרבה דברים".
היום מוציא קובי אפללו את "צחורת כנף", שיר ראשון מאלבום שלישי, בהפקה מוזיקלית של פטריק סבג (שמפיק גם את החדש של שלמה ארצי). בניגוד ללהיטים משני האלבומים הקודמים הכיוון הפעם קצבי יותר, יש גיטרה חשמלית וכינור וטאר שמסמנים גוון מעט מזרחי. "זה במקצב שש שמיניות, שהכנסתי בו אלמנטים שלא היו אצלי לפני כן", הוא אומר. "בשני האלבומים הראשונים הלכתי למקומות אקוסטיים על טהרת גיטרה קלאסית, קחון, בס, לא היה חשמל בכלל, גם לא בשירים קצביים כמו 'שיר געגועים' ו'מה שהלב שלי בחר' ופה היה ברור שנעשה שינוי והתפתחות".
"אני כותב על אהבה ורוחניות, געגועים, כיסופים ואהבת הארץ"
-על מה כתבת את האלבום החדש?
"זה יישמע גדול, אבל על אהבה ורוחניות ואהבת הארץ. אני מרגיש אצלי התפתחות רוחנית שאני עובר עם עצמי, עומק חדש. אני אדם מאמין שלומד חסידות וקבלה. כשלמערכת נכנס מידע היא משתנה ונכנסו אלי כל מיני תובנות. כשהתחלתי לכתוב על אהבה וכיסופים לארץ הגעתי ממקום רוחני, מערוצים שקיבלתי בשנתים-שלוש האחרונות. הלכתי לטקסטים שיותר נוגעים אצלי בעומק. אני לא יודע אם הקהל יקבל את זה, אבל זן ההתבגרות שעברתי".
_c.jpg "קובי אפללו פרומו (צילום: כרמית חדידה)")
-יש לך היום יותר ביטחון ביכולת שלך ליצור להיטים? הרי כבר הוכחת שאתה יכול.
"להפך. ככל שעובר הזמן יותר חוששים. זה טנגו של שניים, אמן וקהל ואתה לא יודע מה יהיה, כי אין חוקיות. המתכון הוא לכתוב מהמקומות האמיתיים שלך. לי אין את הקוד הגנטי של הלהיט. אני לא יכול לכתוב ככה. רק מאמת שיש בתוכי, מאהבה הכי פשוטה או געגועים לבית. אתה עוטף את זה בלחן מקוו שזה יתחבר לעיבוד והפקה נכונים ואז בוחר סינגל מהמקום של המסר שאתה רוצה להעביר כרגע".
-אתה מרגיש שהרדיו מצפה ממך ללהיט, כמו, נגיד, מקרן פלס או שלמה ארצי?
"אני לא יודע אם מצפים ממני להביא להיט. מצפים ממני לרגש, להביא דברים שנגעו בעבר. אני רוצה להתחדש, לפרוץ את הגבולות של עצמי. אם זה יהיה להיט אני אשמח. אני לא אתמם ולא אומר שטהרת האמנות זה הדבר היחיד שמעניין אותי. אני רוצה שהשירים יגיעו לכתובות הנכונות, לבתים, לאנשים, כי זה מה שמביא הופעות ומפרנס אותך. אבל אני כן רוצה להיות טהור בנתינה של המוזיקה, כי ככה אתה מקבל בחזרה, מאמין בקארמה".
"נחנח או חננה זה גוון מסוים שיש בי ואתו התחלתי"
-אתה מקבל את הריספקט שמגיע לך?
"אני לא יודע. תראה את כותב הטקסטים הכי גדול שהיה כאן, מאיר אריאל, שקיבל את הכבוד האמיתי רק אחרי מותו, לא בחייו. יש מקומות שבהם אני מרגיש שהייתי רוצה שישימו יותר לב לטקסטים, אבל זה לרדת לפרטים. לפעמים אני מנסה להעביר מסר ולא מבינים אותו או את הטקסט. אני בשטח ארבע שנים ואני רץ למרחקים ארוכים. האלבומים שלי הגיעו להישגים יפים אבל זה רק שני אלבומים. אני רואה כמודלים זמרים ותיקים שעשו קריירה יציבה כמו פוליקר וארצי, כל אחד עם עשרים אלבומים או יותר, דרך מאוד ארוכה עם רפרטואר רחב".
-בגלל שאתה שר בקול רך, יצאה לך תדמית כזו, מפריע לך?
"זה אסטרטגיה של סגנון שירה. כשאתה רק עם גיטרה ופלייבק אקוסטי אי אפשר לבוא עם קול גדול ושירה אגרסיבית. אני יכול לשיר רוק, אפילו כמו הטפילד. נחנח או חננה זה גוון מסוים שיש בי ואתו התחלתי. אני מאמין שיש יותר מזה. באלבום החדש יש שילוב בין מה שהתחלתי איתו לעוד גוון שאני מנסה להוציא החוצה. גם בשירים וגם בעיבודים הלכנו למקום יותר מורכב, יותר מגוון, יש יותר שירים קצביים באלבום הזה, גיטרות חשמליות ואקוסטיות, אין כמעט קלאסיות, וזה משמעותי".
"היה לי כולסטרול גבוה, התחלתי לעשות כושר"
-אחת הדרכים שלך לשנות תדמית היא להפוך לבאדי-בילדר. אתה נראה כמו נאור ציון.
"(צוחק) נכנסתי לעניין של תזונה. תמיד הייתי בספורט, שיחקתי כדורעף וכדורגל ולפני שנתיים נכנסתי לזה מהמקום הבריאותי כי הרופא אמר לי לשמור על עצמי. היה לי כולסטרול גבוה, החלטתי על דיאטה ונפגשתי עם תזונאית. התחלתי לעשות ספורט, בהתחלה התאמנתי בבית והיום אני בחדר כושר. פעם הייתי עובד יותר על כוח, עכשיו הרגעתי ואני יותר עושה אירובי. זה גם עוזר לי כזמר. כושר מאוד משפיע על הבמה, על השירה, על משיכות ווקאליות ארוכות, יש לך יותר אוויר לשיר. שירה זה נשימות נשימות נשימות - זה מה שאומרת רחל הוכמן המורה לפיתוח קול".
-מה חדש בחייך האישיים?
"נפרדתי לפני חודשיים מחברה אחרונה אחרי שבעה חודשים יחד ועכשיו אני מחכה לאהבה הבאה. אני מאמין שהיא תמצא אותי. כולן מצאו אותי, לא אני אותן. תמיד כשחיפשתי יותר מדי לא מצאתי".
ההורים לוחצים בנושא של חתונה וילדים
-לפחות יצא שיר טוב מהפרידה הזו?
"לא יצא ממנה שיר, אבל כמו שאמר פול מקרטני - שירי האהבה הכי טובים נכתבים כשאין לך אהבה כי זה כמו געגוע לעתיד. אתה מכיר את התחושה ורוצה שזה יקרה, מתגעגע לזה. עקרונית אני אדם זוגי, זה עושה לי טוב, למרות שהיו לי תקופות פרועות קצת עם נשים,.בכל זאת אני אפללו ממעלות. יש הרבה נשים מבוגרות שאוהבות אותי פתאום. אבל הגעתי למסקנה שאני אדם זוגי. אף שיר שלי לא נכתב על מישהי ספציפית, אבל אני בא עם נדוניה של חבילת שירי אהבה וכשאני אפגוש אותה אוכל להגיד - תראי מה כתבתי לך".
-אתה בן 35, ההורים לוחצים עליך שתתחתן ותעשה ילדים?
"כן, ההורים רומזים רמזים עבים כמו 'כמה נחמד להיות סבא וסבתא', זה ממש בעדינות אתה מבין, שואלים 'מתי תביא לי נכד'".
"אני רוצה לתרגם את 'Soldier Of Fortune' של דיפ פרפל"
-יש כאלה שעוד שואלים אותך אם אתה זמר מזרחי?
"בהתחלה שמעו אפללו וישר אמרו לי מזרחית כבדה, קשה, אפילו לא פופ ים תיכוני. אחת הסיבות שבגללן אולי התדמית שלי השתנתה וזה התקבל בצורה אחרת ונהיה יותר לגיטימי זה כשראו חזותית את הקליפ הראשון שלי שדרכו זה פרץ, יותר מאשר הרדיו בהתחלה. אין מה לעשות אנשים באים עם דעות קדומות. מה שיפה זה שהקהל נותן צ'אנס ואוזן".
-אז איך אתה מגדיר את עצמך?
"אין לי הגדרה וזה הכי מגניב כי זה נותן לי חופש. 'הגדרה' זה מלשון 'גדר' וזה מגביל. אם אנסה לעשות משהו אחר יהיה לי קשה, נגיד אם אחדש שיר אנדלוסי עתיק או אתרגם בלדת רוק כבד. הכי כיף זה לעשות מה שבא לך".
-איזו בלדת רוק כבד חשבת לתרגם?
"אני רוצה לתרגם את 'Soldier Of Fortune' של דיפ פרפל יש לו לחן אדיר בעיני. ידעת שג'ון לורד היה מורה בברקלי? הוא אחד הגאונים הכי גדולים שיש".
*קובי אפללו ישיק את הסינגל החדש בהופעה שתתקיים ב-24.11 במועדון "זאפה" בתל אביב.