לקהל הישראלי יש ניסיון מר עם הרכבי צ'יל אאוט בעלי שמות בינלאומיים ומועמדויות ל"גראמי" שמגיעים לארץ ונותנים הופעה בינונית ומטה. זה קרה, למשל, עם "Air", שאכזבו כמעט את כל מי שבא לראות אותם לפני כשנה. סאם הארדקר מצמד "זירו 7", שכבר הוגדרו לא פעם כ"אייר הצרפתים", מבטיח שאצלם (21.11, האנגר 11 נמל תל אביב, חימום של קולולוש) זה יהיה אחרת.
"לא שמעתי את האלבום החדש או הקודם של 'Air' ואני לא יודע מה הם עושים", אומר הארדקר, ששותף ב"זירו 7" יחד עם הנרי בינס. "אולי התחלנו יחד ממקום דומה הם ואנחנו אבל מאז הלכנו בכיוונים שונים. אני לא חושב שיש לנו הרבה משותף ביחד איתם. בכל מקרה השואו שלנו יהיה שונה משלהם. מאוד עירני, יהיה ריקודים, צעקות, וקפיצות. אני לא יודע למה לצפות מהקהל הישראלי, אבל זה תמיד מעניין להגיע למקומות כאלה. אני נרגש להגיע לישראל כי לא היינו אצלכם ואין לי מושג מה יהיה".
"באלבום החדש חיפשנו כיוון אחר, זה יצר בעיות ולפעמים איבדנו כיוון"
-מה תנגנו?
"אנחנו מנגנים הרבה חומר חדש מהאלבום 'Yeah Ghost' שהוצאנו לפני כמה חודשים וגם כמה שירים ישנים בצורה אחרת, לא כמו באלבומים, כי עבר זמן ארוך מאז שהם יצאו ויש לנו עיבודים חדשים, שאנחנו מוציאים לפועל על הבמה עם חבורת מוזיקאים מצויינים וזמרים נהדרים. סך הכל יהיו חמישה כלי נגינה, אני הנרי (בינס) ושלושה חברים שמנגנים באלבום - תופים, בס, גיטרה וקלידים. תופיע איתנו כזמרות אסקה, שגם שרה באלבום, ואוליביה, זמרת פולק שקרה חומרים חדשים וישנים שלנו. גם הנרי שר קצת בשיר אחד ועושה קצת קולות רקע".
-במה שונה מבחינתכם האלבום החדש?
"רצינו לא לחזור על עצמנו ולא רצינו להתפתח באותה דרך, אז ניסינו משהו אחר בתהליך העשייה של האלבום. זה היה חשוב לנו. זה היה קשה, זה היה מאבק, זה היה מעניין. גילינו המון דברים חדשים על עצמנו וזה הביא איתו בעיות. עבדנו עליהן ולפעמים איבדנו כיוון. זו היתה שנה מוזרה שבה ניסינו המון דברים ותוך כדי היו לנו הופעות ופרויקטים אחרים ועשינו נסיונות על הבמה.
"בגדול, לא ידענו איזה אלבום עושים. בסוף הלכנו עם הזמרת, כתבנו שירים, לקחנו דברים שעשינו וריכזנו אותם ויצאה קולקציית מוזרה, לא מזמן אחד או נקודה אחת, אלא תיעוד זמן של כל התקופה. אמרו לנו שזה כמו להקה שעוברת תהליך של חיפוש זהות ומשבר זהות. ניסינו המון דברים ולכן האלבום יצא מגוון מאוד. זה האלבום הכי מעניין שעשינו מכמה סשנים שונים, רק בסוף זה התחיל להרגיש כיחידה אחת".
"באולפן יש זמן ארוך של בלבול, חוסר ביטחון עצמי ומאבקים"
-מרוצה מהתוצאה?
"כן, זה מצויין עבורנו. זה הגדיר אותנו מחדש ואנחנוכבר מתרגשים לגבי הדבר הבא, לעבור שוב תהליך, שיש משהו יותר חי, זה ממש טוב עבורנו. בשבילי זו היתה חוויה מאוד חיובית".
-יותר נוח לך באולפן או על הבמה?
"שאלה קשה. כשיש לנו שואו טוב זו ההרגשה הכי טובה, עם להקה וזמרים כאלה נפלאים. באולפן לפעמים קשה כי יש זמן ארוך של בלבול, חוסר ביטחון עצמי ומאבקים. עובר זמן עד שדברים מתחברים ומסתדרים, זה מאבק מתמיד. זה התהליך וזה טבע הדברים, ואז אתה נהנה ממה שיוצא בסוף. אבל ההרגשה הכי טובה היא להיות על הבמה במוזיקה שאתה מנגן והאנשים שאיתך".
-איך אתה מרגיש עם המסחריות של המוזיקה שלכם, שנמצאת בכל בית קפה, תוכנית לייף-סטייל בטלוויזיה ומקבץ פרסומות?
"אני יודע שהמוזיקה מסחרית זו קללה. רוב הדברים הם מחוץ לשליטתנו. אנשים רוצים את זה בטלוויזיה או בבתי קפה ואין לנו מה לעשות. בהתחלה זה היה מפתיע שאנשים השתמשו בה ככה. די מהר זה התחיל להיות מעצבן, כי לא בשביל זה עשינו אותה, לא זה מה שחשבנו, לא רצינו שזה יהיה מוזיקת רקע לאופנה ולייף-סטייל. היינו 'קול' לרגע עכשיו זה לא 'קול' יותר. זה מסוג הדברים המוזרים שקורים לך במוזיקת מיינסטרים. מהדברים שאתה מקולל ומבורך בהם ביחד. מכרנו בכל העולם, בלי ציפיות מוקדמות".
"הצ'יל אאוט נוצר על ידי המדיה, לא היתה סצנה"
"בתקופת האלבום הראשון שלנו סגנון הצ'יל אאוט היה חזק וזה לא אמר לנו כלום", ממשיך הארדקאר, "תייגו אותנו לסצנה, אבל זה בולשיט, כי לא היתה סצנה. היתה מוזיקה, שהיתה מושפעת מאותם דברים ואנחנו הצטלבנו בדרכנו עם יוצרים נוספים, אבל מאז כולם הלכו לכיוונים אחרים.
"הצ'יל אאוט נוצר על ידי המדיה, בלי שורשים אמיתיים. אמרו עלינו שזה 'בולשיט מיוזיק', רקע ללייף-סטייל, ומי שאמר את זה זה אותם אלה שחצי שנה קודם אמרו שזה 'קול'. אי אפשר להילחם בזה. אני מאמין שזה נהדר ששומעים אותנו, אבל לפעמים זה מתסכל".