הראיון שהעניקה ניקי מינאז' ל"רולינג סטון" ממשיך להכות גלים. הכוכבת העולה, שבשנים האחרונות חתכה חזק לכיוון המיינסטרים ובמיוחד באלבום החדש שלה "The Pinkprint", מעזה בפעם הראשונה להתייחס בו לסוגייה הכואבת של הרג שחורים בארצות הברית על ידי שוטרים לבנים, נושא שנמצא בכותרות באמריקה בחודשים האחרונים וכבר גרם לריקושטים בעולם ההיפ הופ.
"זה מחליא אותי", אומרת מינאז' בראיון, על כך שהשוטר שחנק את אריק גארנר בסטייטן איילנד, לא נענש. "קראתי כל כך הרבה אנשים שמרו למה אנחנו לא מופתעים מזה?', וזה מה שבאמת עצוב: שבאיזשהו מקום אנחנו כבר רגילים שמתייחסים אלינו כמו לחיות. זה הגיע לנקודה שבה אנשים חושבים שאין כלל מחויבות לתת דין וחשבון. אם אתה איש כוחות אכיפת החוק, ואתה עושה משהו לאדם שחור, את תוכל לצאת מזה בשלום".
"כרגע התחושה היא שאין תקווה"
בהתייחסות לתפקיד של אמנים שחורים בהתעסקות בחברה גזענית, מינאז' הזכירה את הנזק שנגרם לקנייה ווסט כאשר הכריז בספטמבר 2005 במהלך קונצרט למען נפגעי סופת הוריקן, של"ג'ורג' בוש לא אכפת מהשחורים" , ובכך למעשה האשים את נשיא ארצות הברית דאז בגזענות. "אני מרגישה שכאשר 'פאבליק אנמי' עשו את 'Fight the Power' לנו כחברה ותרבות היה יותר כוח", אומרת מינאז', "כרגע התחושה היא שאין תקווה. אנשים שואלים 'למה סלבריטאים שחורים לא מדברים יותר?', אבל תראו מה קרה לקנייה כשהוא פתח את הפה. אנשים דרשו ממנו להתנצל בפני בוש".
_i.jpg "קנייה ווסט וויירלס (צילום: Tim P. Whitby, GettyImages IL)")
מינאז' מציינת שווסט שמר על שתיקה בכל האירועים האחרונים בין שחורים ללבנים שהסעירו את אמריקה. "הוא היה הדובר הלא רשמי של ההיפ הופ, וזה קרע אותו, פגע בו. ועכשיו לא שמעתם אותו מדבר על כל הדברים האחרונים שקרו, וזה עצוב. כי כמה פעמים אתה יכול להצטער על כך שדאגת לבני העם שלך לפני שתגיד 'לעזאזאל, זה לא שווה את זה, תנו לי לחיות את חיי כי אני עשיר, ולמה שיהיה לי אכפת?".
ואם הטקסט הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שהוא מזכיר את החשבון הקר שעושים אמנים בישראל לפני שהם מחליטים לפתוח את הפה בנושאים בוערים ו/או פוליטיים, לאור מה שקרה בקיץ האחרון לאמנים ומפורסמים אחרים שהעזו לפתוח את הפה ולהביע דעה כלשהי.
מועמד לנשיאות לשעבר: "היהודים שולטים בהיפ הופ השחור והאיום"
ורק כדי להראות שמינאז' צודקת, ושהגזענות בחברה האמריקנית עולה כיתה - מגזין "בילבורד" מצטט שדרן רדיו בשם דיוויד דיוק, לשעבר אחד מראשי התנועה הגזענית הלבנה "קו קלאקס קלאן", שמאמינה בעליונות הגזע הלבן. דיוק, שבעבר ניסה לרוץ לסנאט ולנשיאות ארצות הברית, טען בשידור ברדיו שהמוזיקה של ניקי מינאז' היא "מגעילה, דוחה, איומה, אלימה וספוגה בסמים". אבל דיוק לא מאשים את מינאז', אלא את המפיקים שנותנים לה במה: "למה אנשים מאשימים שחורים כמו מינאז'? מינאז' היא אפילו לו פצעון על הישבן של מישהו, לולא העובדה שהיא מקודמת על ידי מפיקים יהודים ותקשורת ההמונים, התקשורת החזקה, שמקדמת מפגרים מוחלטים כמוה".
בכל אשמים, לדבריו של דיוק, היהודים שמנהלים את תעשיית המוזיקה והתקשורת באמריקה: "התקשורת שלנו נשלטת על ידי יהודים וטקסי הפרסים שלנו נשלטים על ידי יהודים, ואלה נועדו כדי לחגוג את הזוהמה המוחלטת, הסמים והאלימות של ההיפ הופ. אחד המפיקים היהודים אפילו התרברב על כך שכל אחד מעשרת השירים שנמצאים בעשיריה הפותחת של מצעד השירים של בילבורד, הוא שיר שנתון לשליטתו. אפילו מוזיקת ראפ זה לא משהו שהשחורים אחראים לו. אלה הם מפיקי התקליטים היהודים שקידמו את המוזיקה המפגרת, החולה והאיומה הזאת".