דניאלה לוגסי הוכתרה כאן לפני שנה כ"זמרת הכי יפה בישראל". זה קרה מעט אחרי הביקור של להקת דפש מוד בירץ. בשבוע בו התקיימה ההופעה בפארק הירקון שחררה לוגסי קאבר בסגנון פופ-אופרה ללהיט הענק "Enjoy The Silence", בהפקתו של גל פדה, והפכה לדיבור חם בקרב מעריצי הלהקה וקהלים נוספים, בעיקר כאלה שהשילוב בין מוזיקה קלאסית ואופראית לבין להיטי פופ על-זמניים קוסם להם.
לפני כשלושה שבועות השיקה לוגסי את אלבום הבכורה שלה בעל השם הגנרי "Cross Over", וכפי שהבטיחה אז בראיון, הוא כולל גרסאות לשירים כמו "fix you" של קולדפליי, "הללויה" של לאונרד כהן, "Fields Of Gold" של סטינג, "Bed Of Roses" של בון ג'ובי, "Video Games" של לנה דל ריי, "Shake It Out" של פלורנס אנד דה מאשין, "Breathe Me" של סיה, ה"אדג'יו" של אלביניוני, ועוד.
השיר הישראלי היחידי שמופיע באלבום של לוגסי, וזוכה גם הוא לקאבר אופראי, הוא "עץ ירוק מפלסטיק" של מרגלית צנעני, קאבר שנולד בתוכנית בערוץ 24. "התארחתי בקיץ בתוכנית 'חי בבוקר' שמרגול הנחתה יחד עם אלון גל בערוץ 24 וביקשו ממני שאשיר שיר של מרגול, ככה זה התחיל", משחזרת לוגסי. בחרתי את 'עץ ירוק מפלסטיק', שרתי אותו, וקיבלתי תגובות מאנשים שהביצוע היה מאוד מרגש. התחברו גם לשירה שלי בעברית, וגם לי זה התחבר ועבד. למרות שהוא לא היה מתוכנן, הכנסתי אותו לאלבום".
-איך את מתחברת למילים שכתב אסף אטדגי?
"אני מנסה למצוא תמונה בראש, אני או דמות אחרת שאני מגלמת, כמו באופרה. חשבתי על אישה שהיתה לה אהבה גדולה מאוד. בגלל מישהו זה לא הלך ביניהם, אבל מצד שני הוקל לה. ככה אני מסתכלת עליו".
-זה קרה לך או למישהו שאת מכירה?
"זה כמו האקסים שלי, שילוב ביניהם, זה שיר פרידה כללי. בכל הופעה כשאני שרה אותו אני חושבת על מישהו אחר. אבל באופן כללי זה שיר פרידה והתנתקות".
-איזה תהליך עובר עליך כשאת שרה בהופעה?
"תלוי איזה שיר. אני צריכה להרגיש חיבור רגשי. בדרך כלל אני מנסה לא לחשוב על הקהל או על המסביב, כי אז אני לא ברגע. כשאני יוצאת מעצמי רגע, אני חושבת מה אני שרה. באופרה אתה חייב להיות מחובר לשיר, כי כשאתה שר על משהו שמישהו בחר לך ואתה משחק דמות כמו בתאטרון, אתה חייב להאמין למה שאתה שר, אבל יכול להפוך את השיר למשהו שאתה חושב עליו. למשל, זמרת אופרה שהיא קולגה שלי שרה על אהבה, אבל חושבת על אוכל. בהופעה של מוזיקת פופ שאני לא רגילה אליה, זה יותר מלחיץ, איך בדיוק לעשות מה שבאופרה, אבל להתאים את עצמך לקהל הזה".
-במה העבודה על האלבום שינתה אותך כזמרת?
"הלכתי למקום מאוד חשוף בשנתיים האחרונות, הייתי חייבת לקלף המון שכבות, שבאופרה שמתי על עצמי. באופרה יש עליך מסכה שאתה עולה לבמה, ולא נתתי ולא שחררתי עד הסוף את הרגשות. גם בעיני עצמי לא חשפתי הכל ולא התמודדתי עם רגשות. בפרויקט הזה הייתי חייבת לחשוף את עצמי יותר, למרות שאני שרה קאברים. זה כואב כי אני מתמודדת עם דברים שלא התמודדתי איתם לפני זה. אני מרשה לעצמי להיות מכוערת על הבמה ולעשות פרצופים".
-אילו תגובות את מקבלת?
"אני מופיעה עדיין בקונצרטים, ואני בהלם. הופעתי לפני כמה ימים עם גיל שוחט בחיפה, שרתי שוברט ומהלר והוא סיפר לקהל שאני עושה גם פופ. הרגשתי מאוד טוב, יותר טוב מפעם, סוף סוף הבנתי שאני לא צריכה להתנצל על כלום, כי זה מה שאני אוהבת ואני לא מתביישת להגיד שאני טובה בשני העולמות. אתה חייב להאמין שאתה טוב, והקהל היה מדהים, אהב את מה שעשינו. מהעולם קלאסי יש תגובות מדהימות. פגשתי מורה מהאוניבסריטה והיא החמיאה. הם חושבים שזה אומץ מאוד גדול. באופרה באים אלי ואומרים ששומעים אותי באוטו".
-היחס אליך השתנה?
"אני מקבלת הרבה יותר פניות מתזמורות וגופים של העולם הקלאסי, לעשות גם וגם, כי יש ביקוש של הקהל. יש לי תוכנית על הפרק עם תזמורת סימפונט רעננה שבה אני אהיה סולנית מרכזית עם תזמורת. הם מדהימים, עובדים קשה, יש להם המון קהל והם עושים דברים יפים".
-ומהקהל?
"להופעות שלי מגיע קהל קלאסי שרוצה לשמוע גם את הפופ, וקהל של פופ שלא הכיר אותי מהאופרה. אני נחשפת לשניהם, ולא כולם יודעים בדיוק מה מצפה להם, אבל זה מה שרציתי. כשאתה נחשף ככה אולי חלק לא אוהבים אותך. התבגרתי והבנתי שהקהל לא בטוח חייב לאהוב אותך. במוזיקה הקלאסית הקהל מבין ויודע מה הוא בא לראות. אם לא אהבו, אז זה בגלל שלא שרת טוב, אבל לא בגלל השם שלך, או מה שעשית. בעולם הסלביות מלחיץ אותי הקטע שאתה רוצה שנורא יאהבו אותך. אני באה לעשות משהו אמנותי, לא באתי לבדר. אתה לא רוצה שישפטו אותך לפי איפה אתה גר ולמי אתה נשוי".
-קשה לך לשלם את מחיר החשיפה?
"לא קשה, אבל זה אתגר עבורי. אני גם עם הדברים הטובים לא מתלהבת יותר מדי, מנסה לשמור על פרופורציות, זה לא שינה את החיים שלי שאני שרה פופ פתאום".
-היו בעבר הצלחות ששילבו את שני העולמות, מדוד ד'אור ועד שלומי אהרון ויבגני שפובלוב.
"כל אחד עשה את זה אחרת. יותר או פחות אופראי. אצל שלומית אהרון למשל זה היה מאוד אופראי. אני ניסיתי להביא משהו שעוד לא היה, קאברים ללהיטים לועזיים, ואולי מפה אתפתח למקומות אחרים. אף פעם לא חשבתי שזה שאני רק רוצה משהו אחד".
-אולי "עץ ירוק מפלסטיק" הוא מפתח לאלבום שבו תחדשתי קלאסיקות ישראליות או ים תיכוניות?
"ביקשו ממני אתמול בתוכנית רדיו לעשות שירים מרוקאיים, כי אני חצי מרוקאית, אז עשיתי שמח וחפלה, אני יכולה להרקיד ככה קהל. יכולים להזמין אותי למימונה. ישבתי עם אבא שלי וביקשתי ממנו שיספר לי על שירים מרוקאיים של המשפחה. הוא סיפר לי למשל על זמרת ערביה ששרה בצרפתית, בגוון מרוקאי. הוא אוהב שאנסונים. אני צריכה משהו חושני. אי אפשר לדעת מה יביא יום. קלאסיקות ישראליות אני אוהבת".
-אם אבא מרוקאי, אז מה אמא?
"אמריקאית. הקלטתי את 'יש לך חבר' של קרול קרינג שהוא השיר הכי אהוב עליה, בעיבוד קלאסי מאוד יפה עם פסנתר וצ'לו. זה שיר שכולם אוהבים. אני מבינה שאני יכולה לעשות הרבה שירים. הפרויקט הזה עשה לי משהו מאוד טוב, כי הוא גרם לי להיות אמיצה וללכת לכל מיני כיוונים. מהעולם הקלאסי זה נראה אמיץ, שם אין מקום לניסיונות".
-שלומי שבן הסביר שבגלל זה הוא חתך משם.
"כן, הופעתי איתו והיה מדהים. דיברנו על זה. הוא אמר שכשהוא התחיל עם הפופ הוא פחות הרגיש שהוא בהתמכרות טוטאלית כמו בעולם הקלאסי. הוא מדהים בשניהם, אז זה בחירה".
-מתי תתחילי לכתוב שירים משלך?
"אף פעם לא כתבתי. אני אצטרך לעבוד עם מישהו על איך להוציא את השירים החוצה. מילים אני יכולה לכתוב, לחנים יותר קשה. טקסטים אני סתם כותבת, לא כמו שיר, אולי עם קצת כוונה זה יכול להצליח".
-דן תורן מתמחה בלהפוך טקסטים כאלה לשירים.
"אני אדבר איתו".
-אולי תכתבי על המשפחה, על היותך אמא?
"יש לי ילד בן שנתיים וחצי. זו חוויה משנה חיים, אבל אני לא יודעת אם על זה הייתי כותבת".
-מה כואב לך?
"אני אדם מאוד רגיש. מבחוץ חושבים שהכל נוצץ ומושלם, אבל זה לא ככה. אני מעריכה כל דבר. יש רגעים שאני לוקחת מאוד קשה. כשאתה מוציא משהו החוצה כמו הפרויקט הזה, מופיע, מוציא שירים לרדיו, יש רגעים קשים שאת לא בטוח במה שאתה עושה ואם זה נכון או לא נכון. שאלות שאי אפשר לדעת עד שאתה יוצא החוצה ומנסה. זו יכולה להיות הרגשה רעה מהופעה לא טובה או משהו שמתפקשש. הקהל לא שם לב, לא יודע את זה בכלל, לא יודע מה עובר לי בראש. לפעמים אתה בא במצב רוח נוראי, או שהילד חולה ולא ישנת בלילה. אלה רגעים מהיום יום שאתה לא יכול לסחוב איתך".
-מתי בכית בפעם האחרונה?
לפני שבוע, בגלל משהו מאוד אינטימי. אני לא בוכה הרבה. זה בגלל שלמדתי עם השנים לא להראות. כולם רואים מבחוץ דמות ומסכה, אבל מבפנים אני לא נותנת שואו. אסור לי להראות החוצה מה באמת עובר עלי. אולי כי ההורים שלי התגרשו בגיל 14 והייתי הבכורה, והייתי צריכה להראות שהכל בסדר, שאני אצליח ואעשה אתכם גאים, לא משנה מה יקרה. בתהליך הגירושין של ההורים שלי הייתי בתפקיד ראשי בהפקה של 'פנטום האופרה'. הייתי עולה על הבמה ואמא היתה באה כל ערב ושואלת 'איך את עושה את זה?', ולא היה לי מוזר. אני אמנית ההדחקה. למדתי שדברים לא משפיעים עלי. זה עוזר. מגיע יום חדש ומתגברים. הייתי מאוד חזקה".
-בסרטן של אמא נשברת?
"לא. היתה לה מלנומה בעין, למרות שתמיד דאגנו לסכרת של אבא והיא תמיד היתה הבריאה. היא הלכה לבדיקה בגלל כאבי ראש מוזרים וגילו לה את המחלה. כל אחד קיבל את זה אחרת. אח שלי לא האמין, אחותי היתה בעולם משלה. אני הייתי זאת שהיתה צריכה להפשיל שרוולים ולראות מה אפשר לעשות. זה התפקיד שלי כאחות בכורה. דווקא שם התקופה הייתה קשה, ולא עצובה. האמנו שהכל יהיה בסדר. לא חשבנו על האפשרות שלא. זה שינה לה את החיים, כי היא חשבה שהיא הולכת למות. בדיוק לאחרונה דיברנו על זה".
-והיא יצאה מזה.
"כן, תוך שנה, זמן קצר יחסית. היו שבעה ניתוחים, כל הזמן בתי חולים. היא איבדה שמונים אחוז מהראיה ועכשיו יש לה בעיות מינוריות. היא בבדיקות, כי זה תמיד יכול לחזור. היא גרה אצלי בבית שלושה חודשים, והיתה אופציה לאבד את העין. ידענו שהיא לא תמות, אבל תאבד אותה. היא עצמה היתה מאוד חיובית. היא מאוד פחדה בהתחלה, אבל אחרי שהבינה מה זה, וקיבלה את זה בצורה הגיונית, היא נהייתה מאוד חיובית. היא היתה שרה, רוקדת, חופשיה, פרי ספיריט, ילדת פרחים. היא אדם אופטימי וזה שבעים אחוז מההחלמה. השלב הקשה עם הניתוחים מאחורינו ובכל בדיקה אנחנו חוששים, אבל לאט לאט זה נהיה שגרה. היא הולכת לבדיקה וחוזרת".
-ומה עבר עליך?
"לי זה היה שוק, כי תמיד דאגתי לאבא, הוא תמיד הלחיץ אותי. ואז הבנתי שאף אחד לא חסין. אתה חושב קודם כל על המשפחה, זה הדבר המפחיד. כל רגע עם אמא חשוב. היינו חברות טובות, אבל כל אחת דיווה בפני עצמה. עכשיו אני לא מתעצבנת, כי אולי זה השיחה האחרונה איתה. לא הכי טוב לחשוב ככה, אבל זה גרם לי להיות יותר רגועה מולה, מבחינת מה חשוב ומה לא חשוב. ילדתי אחרי כמה חודשים, וזהו, עברנו את זה".
-מה התוכניות שלך לשנה הקרובה?
"המון דברים. הקלטתי שיר עם קובי פרץ שייצא בקרוב - אני מתארחת אצלו. יש לי מופעים עם סימפונט רעננה, עם גיל שוחט, ועם ריטה, ורמי, בהפרש של כמה ימים, אבל לא ביחד. מתוכנן קונצרט גאלה גדול עם הסימפונט ויש מופע עם תזמורת חיפה, של אופרה קלה עם שירים. אני וגיל חשבנו למשל שיהיה מגניב לעשות שיר של קייט בוש שהיא שרה על אבא שלה, שיר שהשפיע עלי. גיל גורם לי להסתכל על דברים אחרת".
-ואבא שלך?
"בחודשים האחרונים אבא מגיע להופעות שלי. הוא מאוד קשוח ולא מחצין רגשות. אני עובדת על זה, לחשוף את עצמי יותר מבחינת הרגשות. אני רוצה להשתמש בדברים שעברתי, לא לאטום את עצמי. מה שחשוב זה שבכל הופעה אנשים יגידו שזה נוגע בהם כי זה מזכיר להם משהו מהחיים שלהם. אני אצליח לעשות את זה אם הדברים יבואו מהמקום הנכון אצלי".
