לפני עשרים שנה קראו לה שרון בן עזר וללהקה המיתולוגית שלה קראו "פוליאנה פרנק". עם להיטים כמו "זיוה" ו"גיבור צבא ההגנה" היא עשתה הרבה רעש בשוליים של הרוק הישראלי, רעש שלא נמשך זמן ארוך מדי. מאז כולם קוראים לה "אליוט" (חוץ ממנהל הבנק), על שם הדרקון. היא עדיין, יחסית, בשוליים, במקום בו היא מרגישה הכי בנוח, משלבת רוק עם אלקטרוניקה וגיטרה אקוסטית.
בנוסף היא יוצרת מוזיקה לטלוויזיה ולסרטים תיעודיים, מתקלטת, כותבת מדי פעם בעיתונים ולאחרונה מיקססה מחדש את "שיר הקטר" של אריק לביא ז"ל עם בתו יעל. אחרי שנסעה לעשות מוזיקה בלונדון, חזרה לארץ לפני שמונה שנים, הוציאה אלבום בשם "סוף הציונות על שפת הים" (2000), אלבום עם קטעים נדירים של "פוליאנה פרנק" (2002) ואלבום רמיקסים לקלאסיקות ישראליות בשם "פלסטלינה" (2003).
עכשיו, בגיל 42 ("ילדונת"), עם ילדה בת 4 שלא יודעת שלאמא שלה היה פעם שם אחר, היא חוזרת להופיע, עם "חומרים שלי, קצת "פוליאנה פרנק" וקצת חומרים מהלהקות שהיו לי בלונדון והרבה חומר חדש, שאני משפשפת על הקהל, שהולך וגדל".
-מתי תוציאי את האלבום?
"הו, אם הייתי יודעת את התשובה. אני עובדת ולא נקדים את המאוחר. מה שצפוי זו תערובת של הכל, בלי שם ז'אנריסטי. יהיו גיטרות אקוסטיות, חשמליות, אלקטרוניקה והרבה תזמור של כלים, שאני מביאה איתי מהמוזיקה שאני עושה לסרטים".
-מי כיום הקהל שלך?
"זה ממש מאוד מעורבב. מכל הגילאים ומכל המגזרים, מאוד מפתיע. מגיעים לראות אותי גם בחיפה, לא רק בתל-אביב. גם שם היו סטודנטים, אנשים יותר בגילי ובני עשרה. אני לא חושבת ש'פוליאנה' היתה תופעה תל אביבית. המון קיבוצניקים גילו את הלהקה בצבא. מדי פעם עוד צועקים לי ברחוב 'בגללך ישבתי בכלא', כי תפסו אותם שומעים ומשמיעים את 'גיבור צבא ההגנה' ומפקדים לא אהבו את זה".
-בזכות מה יותר מעריכים אותך, המוזיקה היום או הילת העבר?
"שילוב נעים של שניהם. מרגש לקבל הכרת תודה על התפקיד של המוזיקה שלי בחיים שלהם. יש אפילו זוג אחד שהתחתן בגללנו. מצד שני, יש דור צעיר שחלקם באמת מכיר רק את 'אליוט' והולך אחרי ומגלה את העבר לאט לאט תוך כדי, כי כל הזמן אני עושה דברים חדשים".
-איך את מופיעה?
"לבד. עם אמצעים אלקטרוניים כמו סמפלר, גרוב בוקס, קופסאות אלקטרוניות, גיטרה אקוסטית ושירה. ההופעות הן ממש שילוב של אלקטרוניקה ואקוסטיקה, לא גיטרות ברעש, למרות שאני לא מבטיחה כלום".
-את מרגישה שייכת למוזיקה הישראלית?
"אני יוצרת בשתי השפות וזה לא עושה אותי לפחות ישראלית מאחרים. מבחינת השיוך שלי אני אוהבת יוצרים ישראלים יוצאי דופן ואני כן חלק בשלשלת הזו, אבל הלא שגרתית. כשעשינו רמיקסים לאריק לביא וחוה אלברשטיין זה היה מתוך הערצה מוחלטת. אם אני אחשב ממשיכת דרכם אני לא צריכה דבר יותר מזה בחיים. מצד שני אחרי הדור שלי כבר התפתחה סצנה צעירה מדהימה שכיום מרעידה את הסיפים. יכולתי רק לחלום עליה בגיל 18 כשהתחלתי ורציתי לעוף מכאן כי לא היה פה כלום. נורא כיף להיות חלק מהעולם הזה עכשיו".
-עוד מאמינה בהתרסה ומוכנה לשלם את המחיר של להגיע לקהל יותר קטן?
"זה לא קהל קטן. כל דבר שהוצאנו עשה הדים גדולים 'זיווה' ו'גיבור צבא ההגנה' עשו בלגן רציני. יכולתי להרשות לעצמי אז, כי לא עניין אותי הרדיו והמיינסטרים. אני עושה מה שמרגיש לי נכון מבלי לחשוב על התוצאות וזה לא השתנה. זה לא התרסה אלא אמת פנימית וקצת שובבות".
-מגיעה לפעמים לפתח תקווה?
"המשפחה שלי הם ממייסדי פתח תקווה לפני 150 שנה. סבתא שלי היתה גרה שם. אני נוסעת לפעמים לטקסים שבהם מציבים פסלים של סבאים שלי בכיכרות. בווייתי אני חלוצה פתח תקוואית, אבל אני גם לונדונית באותה מידה".
אליוט תופיע בשישי 5/12 ב"אוזן-בר" בתל-אביב.