ההתחלה היתה צנועה - מרתף קטן במרכז תל אביב, על הפינה של הרחובות בן יהודה ושלום עליכם, שנקרא "קמלוט", ואליו הביא יוני פיינגולד בשנים 1994 עד 2001 כמה מגדולי הג'אז העולמי (מפט מת'יני והלאה), וכמה מהאמנים הישראלים הבולטים, ללילות בלתי נשכחים של אלכוהול והופעות. ב-2004 פתח פיינגולד עם אחיו נועם ורותי את מועדון ה"זאפה", הממוקם ברחוב ראול וולנברג בצפון-מזרח תל אביב, במקביל לרחוב הברזל, בו שכן בעבר מועדון הרוק המפורסם "רוקסן".
גם כאן ההתחלה היתה צנועה, אבל עד מהרה הפך ה"זאפה" לסיפור הצלחה בקנה מידה ארצי, עם הופעות של גדולי האמנים בארץ: שלמה ארצי, יהודה פוליקר, שרית חדד, גידי גוב, יהודית רביץ, אביב גפן, ישי לוי, רמי פורטיס, ארקדי דוכין, אהוד בנאי, שלמה גרוניך, נורית גלרון, ערן צור, אסף אמדורסקי, אביתר בנאי, אברהם טל ועוד רבים, ולצידם צעירים יותר כמו אמיר דדון, מארינה מקסימיליאן ועידן חביב. גם מופעי סטנדאפ כמו זה של גורי אלפי מגיעים לשם, ואפילו יובל המבולבל.
בעשור שעבר מאז הקמתו ה"זאפה" גם התרחב - חלל המועדון שבתל אביב הוגדל פעמיים, ונפתחו למועדון סניפים - תחילה "זאפה" הרצליה, שעבר בשנה שעברה למשכנו החדש והמורחב, "זאפה" ירושלים בחלל שבעבר כונה "המעבדה" וגולת הכותרת - אמפי "זאפה" שוני בבנימינה. בקרוב צפויים להיפתח גם "זאפה" חיפה ו"זאפה" ראשון לציון.
"זאפה זה צוותא של שנות האלפיים, הם בנו אותי ואני עזרתי לבנות אותם", אומר ארקדי דוכין, שהיה מהראשונים שהופיעו במועדון. גם אביב גפן שומר אמונים למקום מאז ועד היום, ואומר: "בהתחלה זה לא נראה לאנשים להופיע במקום עם בירה ואוכל, עד שאנחנו התחלנו ואז באו כל האחרים". "פעם התנגדתי לאוכל ושתייה לפני ההופעה", מדגיש שלמה ארצי, "היום אני אוהב את זה". "זה מאסט", טוען ערן צור, "בלי זה הם לא היו מסתדרים ומחזיקם את עצמם".
"בהתחלה פחדתי נורא, כי הקהל יושב לך מול הפרצוף", אומר יהודה פוליקר, "התוצאה היא שבזאפה התחלתי לדבר עם הקהל, ולא רק להגיד 'ערב טוב' ו'תודה'". "אני מחשבת כל תנועת ירכיים לפי מי שיושב מולי", מתבדת מארינה מקסימיליאן, ומוסיפה: "זה הכי קרוב לפנטזיית הלהופיע בסלון, אתה ממש נושם איתם". "אין עוד כזו 'חיה' בארץ", מסכם אסף אמדורסקי, "והייתי שמח אם היו עוד כמה כאלה".