שחר אריאל הוא כבר "ילד גדול" ובכל זאת רק כעת הוא מוציא סינגל ראשון מאלבום סולו ראשון. לשיר קוראים "אישה כזאת". אריאל כתב את המילים, והלחין יחד עם אחיו, אהוד (אודי) אריאל. לעיבוד ולהפקה המוזיקלית אחראי פטריק סבג, מהמפיקים העולים בשנים האחרונות בתעשייה המקומית, שחתום על אלבומו האחרון של שלמה ארצי, "אושר אקספרס" ועל אלבומים של אמנים כמו ארז לב ארי, אתי אנקרי ודוד ד'אור.
"אלה ימים מרגשים בשבילי", אומר שחר אריאל. "מרגש אותי שהשיר יוצא, כסינגל ראשון מאלבום סולו. אני בן 43, זו פעם ראשונה, הנה תקליט בכורה שלי, אני כמו אמן חדש וטרי. התקליט הזה הוא לא שירי מאיר אריאל שהיה אבא שלי, או 'האחים אריאל' וזה לא לקראת ערב לזכרו. זה אני עם תקליט שכולו שלי. יש בו השפעה מאיר אריאלית, כי אני הבן שלו, אבל זו לא הנצחה, אלא דבר חדש לגמרי. במקביל אני ממשיך את שיתוף הפעולה עם אחי אודי. אנחנו ממשיכים להופיע כ'האחים אריאל' ויצרנו המון דברים שמוכנים להקלטות באולפן. מתוך סדרי העדיפויות יצא שזה הזמן שלי ושל פטריק סגב, שהוא שותף מלא, להוציא את השיר הזה".
"אישה כזאת" הוא שיר אהבה והערצה לאישה, לעזר שכנגד, שיר אהבה קסום, שאריאל כבר שר בשתי חתונות, ולדבריו נשים שמאזינות לו נופלות בקסמו, ולא בכדי. "אישה כזאת" הוא סוג של בלוז-פולק נהדר והוא מצטרף לשירים שכתב אריאל בעבר, כמו למשל "זמן קסם", שהתפרסם כשיר הנושא מאלבומו של יזהר אשדות. "השיר הזה מדבר על איך אנחנו לא מעריכים מספיק את האישה שחיה איתנו, או ששכחנו במריבות הגדולות לזכור שזאת האישה שזכינו בה ובחרנו בה ושבחרה בנו", אומר אריאל. "השיר אומר את המילים של ההערכה לא בצורה בנאלית, וזה אולי שיר אהבה יחידי בתקליט. פטריק אמר שטוב לבוא בהתחלה בטוב".
-מה יש בשירים האחרים?
"הרבה יותר מילים. אני לא מחפש, ומי שיחפש, לא ימצא דמיון לכתיבה של אבא שלי, שהוא ייחודי. לנסות לכתוב כמוהו יהיה טעות. יש באלבום הרבה דיבור על המציאות בהווה החברתי. אני גם כותב בו כמי שעשה תהליך תשובה מאוד לא שגרתי. אין לי חצר או רב חוץ מאבא שלי. אין מישהו שאני הולך איתו. יש בשירים האלה דיבור שלא יהיה לי קל איתו מול פלגים מסויימים ביהדות או בחילוניות, אבל יהיה מאוד רגיש ואמיתי. גם מוזיקלית אנחנו עושים משהו קצת חדש. פטריק מוריד אותי מהזמרה למשוררות, מעין ז'אנר הספוקן וורד, לא בדיוק היפ הופ, יותר כמו גיל סקוט הארון. בשיר על המצב החברתי ושליחי הציבור אני נואם והוא מנגן מוזיקה, יש למה לחכות".
_c.jpg "שחר אריאל עשור למאיר אריאל (צילום: שוקה כהן)")
-מתי נכתבו השירים?
"חלקם נכתבו לאחרונה וחלקם לפני שש או שמונה שנים. אני מכיר את פטריק מעל 20 שנה. קלטתי שבשביל להוציא תקליט לבד בלי להתבלבל או להסתחרר אני צריך מקום עבודה ומשפחה ולהיות מעוגן בחיים. כשמצאתי עוגנים באתי אליו ואמרתי 'אין לי תקציב של שלמה ארצי, אבל אני מחייב אותך לזה ותעשה רק אם אתה אוהב', והוא הקשיב ואמר 'הולכים על התקליט'. עכשיו זה סנונית ראשונה ואני מקווה שהאלבום תקבל בחמלה וחינניות ויאללה להמשך לשיר הבא".
-מאיפה אתה מדבר איתי?
"מהחוף של שדות-ים. בעצם 'משמרות' ו'שדות ים' זה מאותם בתי ספר. אני כאן ארבעה ימים עם כל המשפחה במאהל של כמה חבר'ה, יוצא לעבודה מפה וחוזר לפה. כיום אני עובד בקופרמן הפקות. בארבע השנים האחרונות אני עובד ב'אח הגדול' כבמאי יומי".
-אתה חוזר בתשובה, הבן של מאיר אריאל, משורר בן משורר, וביום-יום אתה במאי ב"אח הגדול", לכאורה מפגש קצוות.
"מאוד מעצבן אותי שאני צריך לייצר נקודת השקה בין זה לזה. למדתי קולנוע ומעבר לקליפים שביימתי לאבא שלי, עבדתי הרבה כבמאי קליפים ועורך של תוכניות בערוץ המוזיקה, בביפ. כשהתחלתי תהליך של תשובה יצאתי מתל אביב וטיפה התנתקתי. אבל כשיש אישה וילדים ויש שלושה גנים אתה מתחיל את החודש במינוס ארבע אלף שקל וחייב לרדת מעצים שאתה אוחז בהם. הגעתי לאלעד קופרמן, דרך יורם זק, שהוא חבר ילדות. התחלתי ב'אח הגדול' כעוזר במאי ואני מאוד אוהב את המקום והאנשים שהם אנשי מקצוע הכי טובים היום. אם אתה מנתק את התוכן הספציפי ומסתכל רק על המוצר עצמו נטו - העריכה, המוזיקה, המעברים - זה תוכנית מצוינת. שמחה גדולה להיות חלק מהמשפחה הזו".
_c.jpg "מופע מאיר אריאל (צילום: דרור נחום)")
-בזמנו הוצאת אלבום עם אחיך אהוד.
"כן, ב-2005 יצא האלבום 'מי העיר את הילדים' שהיה לו תקציב עד יחסי הציבור. השקל האחרון נגמר בהדפסת הסינגל והאלבום נחשף בעיקר בהופעות. אנחנו מופיעים לא מעט, גם בנפרד, לאודי יש הופעות שלו סולו ולי יש את שלי. יש שירים בתקליט עם פטריק שלאודי יהיה קשה לבצע, כי הוא יותר קדימה ממני בתשובה הוא עם הרבי נחמן מברסלב ומקפיד יותר על הלכות שאני עדיין מתלבט מולן ולא מתיישבות לי עם היגיון בריא ושכל ישר. מצד שני לאודי יש תכנים שאני לא יכול להתחבר אליהם ויש תכנים שלי שהוא לא מוכן לגעת בהם. יש הופעות משותפות עם דברים יפים שקורים. אנחנו מופיעים פעם או פעמיים בשבוע. לפעמים גם מול 20 איש לפעמים מול 150. ככה זה אצל האריאלים".
-איך מסתדרים עם הצל הגדול של אבא שלכם?
"זה לוקח זמן, גם ההתפתחות של אבא שלי היתה איטית. הוא הוציא תקליט ראשון בגיל 38. יותר קל לנו מלבן ארצי אני חושב, כי הצל שלו יותר קשה משלנו. פעם כשדיברנו על צל מכביד אבא שלי אמר דבר שהולך איתי - יש עצים שבצל שלהם יש המון צמחייה, דשא עד הגזע ופרחים, צל שנותן לצמחים לצמוח, ויש עצים שמתחתם יש קרחת, הצל שלהם לא נותן לכלום לגדול. אבא היה מאלה שמאפשר לכל מי שרוצה לצמוח. הוא תמך מאוד בהתפתחות שלנו. כל מי שהכיר אותו ידע שהוא היה הכי לא משתלט ודומיננטי. הוא היה מקשיב ומאזין באמת. תמיד רואה אותך בעיניים. הרגשתי שכל מה שרציתי לעשות הוא תמך בי ודחף אותי, אף פעם לא עצר אותי. אם היתה לי בעיה היא היתה שלי - לא בגלל שהוא עצר. אני לא יכול להתכחש למורשת שלי ולהדחיק, אלא רק לחבק לכבד וללכת עם זה. אני בטוח שמאיפה שהוא לא נמצא הוא שמח מאוד ששנינו ואחותנו שירז עושים אמנות".
"תמיד אהבתי אותו ורציתי להיות איתו כבן של אבא. הייתי הולך איתו לכותנה וגם להופעות בסימטה. אני אוהב אותו, הוא חסר לי, אני משתדל לעשות מה שנראה שישמח אותו יותר בקטע של האדם שאני. אחד השיקולים בבחירת השירים לאלבום זה אומץ הלב האמנותי. הסינגל הראשון שהוא הוציא היה 'שיר כאב', שזה לא בדיוק חומר לפלייליסט - שיר ארוך עם גיבור ערבי שיותר מוצלח מהיהודי. אז זה היה מתכון לאסון. וכשהוא הוציא את 'מדרש יונתי' הוא פירק את מוסדות היהדות והמתנחלים כאוהב מוכיח ששואל איך אנשי תורה עוקרים עצי זית. הוא לא היה מסחרי. כשהוא יצא כחוזר בתשובה לא היה הטרנד של שולי רנד וכולם. אז חזרה בתשובה הרסה לשמאלנים כמוהו את הקריירה. המסר שלו היה להיות אמיץ ולא להתפשר כדי שיאהבו אותך, אלא תלך עם האמת שלך. אני משתדל להיות נאמן לזה".
-איך אתה מסביר את ההצלחה הגדולה שלו דווקא אחרי מותו?
"הוא ידע את זה בודאות, ידע שזה מה שיהיה. עשיתי לו ניהול אישי מהשנה שהשתחררתי מהצבא עד שהוא כבר התקדם. הייתי איתו המון בעשור האחרון בחייו, 'זרעי קיץ', 'רישומי פחם', 'ברנרד ולואיז'. עשיתי לו בוקינג ונסעתי איתו להופעות. אף פעם לא הבנתי איך זה שהוא לא נהיה מי שאני רואה בעיני רוחי. מה, הם לא רואים שאתה ענק דור? איך אנחנו הולכים ברגל מהירקון ועד מגדלי עזריאלי ולא צועקים לו 'מאיר מאיר' ומנסים להיזכר אם הוא אריאל זילבר או מאיר עוזיאל? הוא לא עשה מזה עניין. הוא אהב לשבת בכרם התימנים ובשוק הכרמל ולהיות קרוב לאנשים. הוא לא רצה לעבור למגדל שן. בבית כשהתקשרת הוא הרים את הטלפון בעצמו. בשבילו זה היה יותר טוב לא להצליח מאשר שמישהו יעבוד בשבילו.
"אני זוכר שכאשר סיימנו את העבודה על 'רישומי פחם' אמרתי לו: 'אבא, נפל דבר בישראל'. והוא אמר לי: 'התגובה תהיה קול דממה דקה'. שאלתי איך יתכן. והוא אמר: 'אני הרווחתי את הקהל אחד אחד, לא כי היה 'קול' לאהוב אותי'. ואז הוא אמר 'עשרים שנה אחרי שאלך יכירו בי'. ובינתיים 'רישומי פחם' הוא האלבום הכי נמכר שלו בפור אדיר. אני חושב שהוא הולך ונהיה גדול כי כשאתה עושה דבר אמיתי זה שם ואין תאריך תפוגה. זה מחלחל דרך הנוער שנהיה מחויב לחשיבה מקורית ואישית. כי כדי להכיר אותו צריך להיות משכיל, אחרת לא מבינים את השיר. אנחנו צריכים לשמוח כתרבות וכחברה על כל מי שאוהב אותו, וזה אני מרחיק ממני וחושב כאזרח ישראלי. התקליט שלי מעורב חברתית יכול לעשות טוב לאנשים להכיר וללמוד אותו".
-בוא נדבר על נושא הסמים. נעצרת לפני שלוש שנים.
"תתפלא לשמוע אבל אני לא מעשן. ואבא שלי עוד אמר בזמנו לשופט: 'חוק הסמים המסוכנים לא חל עלי, כי לי זה לא מסוכן'. לגבי המעצר שלי יש לי הרבה מה להגיד. בית המשפט המחוזי זיכה אותי מהעבירה לגמרי. עצרו אותי על שיחת טלפון שהתקשרתי למישהו ושאלתי אם יש לו משהו בשביל אמא, שהיא מטופלת ויש לה רישיון לקבל מה שצריך באופן טיפולי. היה לי 'על תנאי', משהו עתיק יומין, שש שנים אחורה, והייתי שבועיים לפני שה'על תנאי' יפוג. השיחה היתה למישהו שהיה עליו מעקב. הוא לא דיבר במשטרה, אז עצרו אותי, הפעילו לי את ה'על תנאי' ונכנסתי לבירוקרטיה של החוק היבש. עברתי הרבהף תאמין לי. הסיפור העתיק היה ב-2001, המשפט היה ב-2005 וקיבלתי שלוש שנים על תנאי. השופט ששפט אותי על העבירה לפני שלוש שנים ראה שבינתיים עשיתי תשובה, שאני איש משפחה וביטל את העונש. מזל שיש שופטים בישראל ושיש אלהים בשמים".
"רגע אחרי ששמתי את הכיפה חטפתי את ה'זוגייה', אבל זה דווקא חיזק לי את האמונה, כי ראיתי איך אדם שמנסה לצאת מהתסבוכת הקדוש ברוך הוא מנסה להגיד לו משהו ברמה האישית. הקדוש ברוך הוא ריחם עלי בביזיון הציבורי האדיר הזה. תבין, השוטרים הבטיחו לי שלא יהיו בכלל הדלפות. עוד לא נחקרתי - וזה כבר במבזק חצי של גלי צה"ל, כאילו מי אני? אתה מבין את הביזיון הזה? ואשתי והבת שלי והגן וההורים של הילדים בגן. אני הולך לבית כנסת קבוע וכל אחד יודע מה זה פורום של בית כנסת, נהייתי שם שיחת היום על כלום. אז אני אצעק לא פייר? הקדוש ברוך הוא דייק איתי. והיה לא קל. הוא גרם לי להרגיש בושה גדולה. היום אני לוחץ יד למישהו ואולי חושבים שאני נרקומן. אז אני עושה את שלי ומאמין בטוב. לא רץ להוכיח שאין לי אחות".
-מתי יתקיים השנה יום השנה המסורתי לזכר אבא שלך?
"האמת היא שלפני הראיון איתך קיבלתי סמס מהמפיק של האירוע שמזהיר אותי לא לחשוף פרטים. אז אני לא יכול להגיד כלום".
