זה היה השבוע של אסף אבידן והמוג'וז. בתחילתו פורסם כי אלבומם "The Reckoning", שכולו באנגלית, הגיע אחרי עשרה חודשים למעמד אלבום זהב על מכירת למעלה מ-20 אלף עותקים. בהמשך התברר כי הם עומדים לזכות השנה בפרס אקו"ם בקטגוריית "תגלית השנה". שנאמר - כבוד. בנוסף, טסים הלילה אבידן והמוג'וז לשתי הופעות במועדונים נחשבים בלונדון, אליהן צפויים להגיע בכירים בתעשיית המוזיקה האירופאית שנמצאים בסוף השבוע הקרוב בכנס מיוחד בבירה הבריטית.
למרות שיש לו את כל הסיבות להתחיל לרחף באויר, בוחר אסף אבידן, עוד שבועיים בן 29, להישאר עם שתי הרגליים על הקרקע. "טוב לנו עם ההצלחה, אבל אנחנו לא יושבים ומוצצים אחד לשני את הזין", הוא אומר. "לגבי חו"ל, הבאסה זה שהדברים קורים הרבה יותר לאט ממה שאני רוצה. יש המון דברים באוויר, שסגורים ב-90 או 50 אחוז. אם עשירית ממה שיש עליו דיבור יקרה זה יהיה מדהים ונהיה עסוקים בחו"ל כמו בישראל.
"אלבום זהב הרבה יותר מחמיא מהפרס של אקו"ם"
-אתה מופתע מפרס אקו"ם?
"מאוד הופתעתי. אני חושב שזה פרסים לזמר עברי אז זה נורא מצחיק וגם נורא מחמיא. כיף לראות שהקהל והמכירות מתורגמים למיינסטרים של התעשייה, שמעריכה את זה גם. כי יש הבדל בין מה שבאמת קורה בשטח לבין מה שקורה בתקשורת ובתעשייה. המדיה המיינסטרימית, חוץ מסינגל פעם אחת בפלייליסט לא מזכירים אותנו ופתאום כשזה מגיע זה נעים. אבל האמת היא שהאלבום זהב בפחות משנה זו מחמאה אדירה שהרבה יותר מחמיאה לנו מהפרס של אקו"ם. לקהל יש היום המון אפשרויות הורדה וצריבה והנה הם קונים את האלבום כי הם מפרגנים, נותנים אותו מתנה לחברים ושולחים לחו"ל. ההופעות שלנו סולד אאוט בכל הארץ וכולם שרים את המילים. זה שהקהל שומע את המוזיקה זה יותר חשוב מהכל. אני לא מכיר הרבה אמנים שחשוב לאנשים להיות חלק ממה שקורה איתם".
-איך מתקדם האלבום הבא?
"סיימנו להקליט ואנחנו נמצאים במיקסים. הוא יהיה מוכן בעוד כחודש והיציאה שלו כבר לא תלויה בי. באלבום הזה אנחנו עובדים בצורה יותר להקתית ומתחילים לגבש משהו יותר שלנו. אולי יצלבו אותץו כי זה מתרחק טיפה מהאלבום הקודם, אבל זה עדיין אנחנו. אותו צבע, אבל מנסים יותר דברים מבחינה הפקתית. בכתיבה אני זורם יותר למקומות שלא הייתי בהם, וזה נורא מעניין".
"הבחורות לא רוצות להכיר אותי, אלא את זה שמופיע על הבמה"
-אילו אמירות יהיו באלבום?
"ה-EP היה על פרידה ספציפית, מאוד ברור. השני היה על פרידות ומערכות יחסים כושלות. בשלישי מצאתי את עצמי בלי חברה כבר כמה זמן, בכל מיני מערכות יחסים שבאות והולכות, מזדמנות, אבל אני בוחן את עצמי בלי קשר ליחסים. יש שירים שנכנסים לחיפוש עצמי יותר, משהו עמוק מעבר לשכבה הראשונה. זה תמיד יהיה עלי כי זה מה שמעניין אותי, בתקווה שזה יעניין גם אחרים שמזדהים".
-לכתוב רק על עצמך זה קטע של אגו-טריפ, או ההפך?
"בדיוק הפך מאגו-טריפ. זה קצת שירים כמו 'קריפ' של רדיוהד ו'לוזר' של בק, שמבקרים את מי שהפכתי להיות בצורה צינית. מעין הטפת מוסר ושטיפה של עצמי, על הבורות שיש לי בתוכי. אני לא לוקח את המחמאות לעצמי, אבל יחד עם זה מגניב ומחמיא שאנשים מגיבים ככה למוזיקה, שלוקחים את השירים איתם. אני יודע לעשות את ההפרדה שזה המוזיקה ושלא מכירים אותי באמת. יש לי חברים ומשפחה שהם כן מכירים. בחורות שמכירות את המילים של השירים לא רוצות להכיר אותי, אלא את המוזיקה וההופעה על הבמה. אני עושה הפרדה בבירור. אני מספיק מבוגר ועברתי מספיק בחיים כדי לקחת הכל בפרופורציות".
"אני בכלל לא מוזיקאי, רק יש לי מזל לעבוד עם המוג'וז"
את המסע אל ההצלחה עשה אסף אבידן יחד עם להקתו המוג'וז, בה מנגנים הדס קליינמן בצ'לו, רן ניר בבס, רועי פלד בגיטרה ויוני שלג בתופים. ארבעה נגנים מצוינים שלא זוכים, לדברי אבידן, לכבוד הראוי. "לפניהם הופעתי מול 20 איש ואיתם זה התחיל להמריא וזה אומר הכל", הוא אומר. "הם תורמים לשירים ולעיבודים מהרקע המוזיקלי שלהם ומהיצירתיות. בשביל זה אני עובד עם להקה ולא עם נגני ליווי. יש אצלנו פתיחות לכל הצעה, רצון וכיוון של כל חבר בלהקה. טוב לי לעבור את הדרך הזו עם אנשים שהם המשפחה והחברים הכי טובים. אני כל הזמן לומד מהם, כי הם מוזיקאים מוכשרים שלא הייתי נשמע עשירית ממה שאני נשמע בלעדיהם. אני לא מחשיב את עצמי מוזיקאי, אלא אדם עם המון מזל וכיף לעבוד עם מוזיקאים כאלה מוכשרים, שמקבלים המון הערכה מהקהל בהופעות".
-למה דווקא אתה הצלחת?
"אני לא יכול להגיד. מה שכן, אני מעריך באמנים שאני אוהב אמונה במוזיקה וכנות, לא כדי להצליח ולהתחבב על אף אחד. אני מקווה שחושבים שזה איכותי ושאנחנו מאמינים בדרך. חשוב לציין שה-20 אלף עותקים נמכרו בלי תקציבי שיווק ויחצניות שדחפו את זה לגלגלצ בישיבות פלייליסט. המנהל של הלהקה זה אח שלי רועי, הלהקה קורעת את התחת, כולם עושים מה שהם רק יכולים ובתכלס ההקהל עשה אותנו. באנו באמת מהשטח. הופענו כמו נמלים בכל מקום וחור ועם הזמן המקומות גדלו ויצרנו בסיס חזק. יש אנשים שעושים דרך שנראית לי לא נכונה של סינגל דרך ריאליטי בלי עבודת שטח וקהל שמחכה, אז מה שעשית בזה? כשאין קהל שמפרגן אתה מאבד את הנקודה".
"אם ילדות, נערות, אמהות וסבתות באות בגלל המראה שלי זה לא אכפת לי"
-עד כמה המראה החיצוני שלך תרם להצלחה?
"זו מחמאה אבל אני רואה בעצמי רק איפה טעון שיפור. אמן מופיע זה עסקת חבילה של איך שאני שר, מנגן, מופיע ונראה. זה משהו שנראה מובן מאליו באמריקה ששם מי שנראה טוב על הבמה מצליח יותר ממי שלא. יש להקות כמו הפיקסיז, קינגז אוף לאון והארקטיק מאנקיז שהן מגניבות אבל מכוערות. אני מאמין שאנשים מתחברים לנו דרך המוזיקה ובגלל זה קנו את הדיסק. הרי לא שמו תמונה שלי על הקאבר עם שרירי בטן בחוץ. התמונה היחידה באלבום לא מחמיאה ואנחנו לא מרוצים ממנה. חשוב לי איך שאני נראה, אבל זה בקטנה. אם ילדות, נערות, אמהות וסבתות באות בגלל זה לא אכפת לי. בעיקר הסבתות".
-מה יקרה אם תיכשל באלבום הבא?
"אהיה מאוכזב כי אני רוצה שזה יגדל פי מיליון ולא רק ישמר את עצמו. כל מי שאומר לך אחרת חי בסרט. מצד שני זה לא יגרום לי להפסיק את האמנות שאני עושה ואמשיך הלאה כי אולי את האלבום הבא יקבלו. אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים יחד. כל עוד זה ככה לא חשובה ההשפעה של הסביבה".
-אמרת שאתה מחפש כרגע מישהי, מה הדרישות?
"היא חייבת להיות מושלמת, ככה בקטנה. לא מחפש הרבה, רק מישהי מושלמת".