השנה היא 1981: בשורת הרגאיי נפוצה לקהל העולמי בהנהגתו של הנביא בוב מארלי. המוזיקאי הג'מייקני הופיע מול מאות אלפי מעריצים בכל העולם, מאיטליה ועד לזימבבואה, ועורר השראה בקרב מליונים. אחרי שהתמוטט במהלך ריצה בסנטרל פארק שבניו יורק, מארלי, שאובחן כארבע שנים קודם לכן כחולה במלנומה, גילה שהסרטן התפשט בכל גופו ושנותרו לו רק שבועות ספורים לחיות. הוא טס לגרמניה כדי לקפל טיפול ממומחה לרפואה הוליסטית, שלא הועילו למצבו. בטיסתו חזרה לג'מייקה מצבו של מארלי הידרדר והמטוס נחת נחיתת חירום במיאמי, שם מארלי מצא את מותו, בגיל 36.
מארלי לא ויתר על חיי נצח
ההודעה על מותו של מארלי תפסה את מליוני מעריציו לא מוכנים. המצב הבריאותי שלו נשמר כסוד, ובין ההופעות הרבות של הזמר והמוזיקה החדשה שהמשיך ויצר, לא הופיעו סימנים שהעידו על חולשתו. האגדה אומרת שמילותיו האחרונות של מארלי לבנו זיגי, שהיה אז בן 13, היו "כסף לא יכול לקנות חיים". הלווייתו נערכה עשרה ימים אחרי מותו, ב-21 במאי, בטקס ששילב את האמונות הראסטפאריות עם הנצרות האתיופית האורתודוכסית. הוא נקבר יחד עם ספר תנ"ך ועם גיטרת הגיבסון לס פול שלו, במאוזוליאום שהפך עם השנים למוזיאון לזכרו.
בוב מארלי הציג לעולם לא רק את הרגאיי, אלא גם את דת הראסטפארי והאמונות הייחודיות לה. אותן אמונות הן אלו שגרמו לו גם להימנע מטיפולים שהיו יכולים להציל את חייו. ב-1977 התגלתה מלנומה בבוהן כף רגלו של מארלי. הרופאים המליצו על קטיעת הבוהן כדי להימנע מהתפתחות הסרטן, אך סירב לכך בשל אמונת הראסטפארי שאומרת שעל הגוף להישאר שלם ולא מושחת. במקום הוא בחר בניתוח להסרת הגידול, שלא היה אפקטיבי מספיק: ב-1980 מארלי התמוטט בניו יורק, ולאחר בדיקות גילה שהסרטן הגיע במהירות למוח ולריאות, שהפכו את מצבו לסופני. גם בימיו האחרונים, מארלי סירב לכתוב צוואה, כיוון שלפי האמונה הראסטפארית דבר כזה נחשב כוויתור על אפשרות היותו אחד מהנבחרים לחיי נצח.
במובן מסוים, בוב מארלי באמת נבחר לחיי נצח. המוזיקה שלו השפיעה על דורות שלמים ופרצה את דרכו של הרגאיי לא רק כחלק מהתרבות הג'מייקנית, אלא כנחלת הכלל. המסרים שמארלי העביר דרך שיריו חרוטים על לבבות מליונים, כשבכל שנה שעוברת מצטרפים עוד ועוד מאזינים צעירים וחדשים לקהל מעריציו. בוב מארלי נשאר כאחת הדמויות המשפיעות והאהובות בעולם המוזיקה, גם 34 שנים אחרי מותו.