כריס קורנל, סולן "סאונדגארדן", "אודיוסלייב" ו"טמפל אוף דה דוג" לשעבר, התייצב הבוקר באיחור קטן של 24 שעות למסיבת עיתונאים, אחרי ששלשום החמיץ את הטיסה לארץ. קורנל, שיופיע הערב בביתן 1 במרכז הירידים בתל-אביב, רשם איחור קטן נוסף, של שנה בדיוק, אחרי שנאלץ לבטל את ההופעה בישראל בשנה שעברה, כדי לסיים את הקלטות אלבומו האחרון. הוא נכנס לחדר לבוש כמיטב מסורת הגראנג' בשתי שכבות של חולצות שחורות ומשקפי שמש תואמים וענה לשאלות.
-כבעל קשר יהודי מה זה עושה לך לבקר כאן?
" כן, כשסבתא של מתה סיפרו לנו שהיא הייתה יהודיה. בינתיים לא היה לי זמן לעשות כאן הרבה. אני נתקל במעריצים בישראל שמבקשים ממני לבוא לכאן, וחברים שלי אמרו לי לבוא לכאן, אני מתרגש לבוא לגלות דברים ואנשים שדיברו איתי עליהם במשך שנים".
-אחרי שנים של הופעות, אתה עוד מתרגש?
"כן, אבל אני לא בטוח ממה זה. זה נדיר. אני עדיין מתרגש, בלי קשר לנסיבות, תחושה של עצבנות או אי נוחות.. אני לא קומיקאי, אני מוזיקאי ואני מקשיב למוזיקה כמו מעריץ, יש תהליך, לא מחכים למחיאות כפיים או צחוק, זה תהליך שנמשך לאורך כל המופע ואז זה נגמר, ויש תחושה שהכל נעשה ביחד. כאילו מאזינים למוזיקה ביחד".
_c.jpg "כריס קורנל מסיבת עיתונאים 2 (צילום: עודד קרני)")
-איך אתה בוחר את רשימת השירים לכל הופעה?
"הרבה פעמים זה ההרגשה. אני יודע כשאני מגיע למקום שאני מנגן בו. שעתיים וחצי 3. יש לי הרבה מוזיקה. יש שירים שלא נוגנו מעולם. או לא ניגנתי שנים. וזה משאיר אותי רענן. הלהקה שלי לא יודעת לנגן כל שיר ששחררתי אז אנחנו מנסים ללמוד שירים כל הזמן". לפעמים המעריצים גם מבקשים באינטרנט ואם אני רואה שהרבה ביקשו את אותו אני משתדל לנגן אותו".
"אני גם מתקשר עם מעריצים בטוויטר באופן אישי, מדבר אתם על מוזיקה. 140 תווים, זה קל, זה לא נופל לקטע אישי, זה במקום חתימות, ומפגשים, זה דרך להעביר מידע על מוזיקה, ועל עשייה מוזיקלית. זה מאוד טוב לי. המעריצים מבינים שאתה בן אדם רגיל".
-אתה יודע מה אתה הולך לנגן היום?
"אין לי מושג. בטח אני אחליט עוד מעט, ואם למישהו יש רעיון, שירשום אותו על שלט, יש בהחלט אפשרות שזה ייכנס להופעה".
-מה החלק הטוב בלהופיע לבד?
"המוזיקה היא הבסיס להכל, כסולן אני תמיד מנסה למצוא דברים חדשים על השיר שלא מצאתי בעבר, בכל הנוגע למעריצים, כל יום זה יום חדש, וכל פעם קהל אחר, אז אין חזרה ולא צורך לכבוש את הקהל אלא ליצור קשר, ולדעת שזה יכול להיו דבר חד פעמי".
-מהו לוח הזמנים שלך בישראל?
"יש לי יומיים חופש אחרי ההופעה הערב. נתעורר בבוקר ונתחיל לנסוע. נגיע למקומות. האמת, רק אתמול הבנתי שיש כאן ים. מישהו סיפר לי אתמול בדרך מהשדה תעופה".
-מהן ההשפעות המוזיקליות שלך?
"בראש וראשונה הביטלס, זה לא היה סיפור של תיכוניסט שרצה להית ברוק בנד, הייתי בן 8-9 שגיליתי את המוזיקה ואהבתי פשוט את הגילוי, הקשבתי לזה כל הזמן וזה השפיע עליי על הכתיבה. כל הקטלוג של הביטלס קטלוג, זה מה שהתחיל את התהליך הזה".
-באלבום האחרון עבדת עם טימבלנד על אלבום עם השפעות היפ הופ. אתה חושב לקחת את זה לשלב הבא ולהתנסות גם עם מוזיקה אלקטרונית?
"האמת שכן, ועשיתי קצת שיתופים עם אמנים אלקטרונים שעל חלקם אני עדיין לא יכול לספר, אבל אני בטוח שעתידי המוזיקלי יהיה מגוון גם לתחומים אחרים ולא רק לסגנון כזה או אחר".
-איזה אלבום שלך אתה הכי אוהב?
"אין לי מועדף. אני עושה אלבומים, בעיקר אלה סולו, שהם מגוונים. אבל אם אני מסתכל על תקופות שונות אז בתקופת 'סאונדגארדן' זה כנראה "Down On The Upside" שזה אלבום שהפקנו לבד כי אף פעם באמת לא הקשבנו למפיקים. עם 'אודיוסלב' זה חייב להיות השלישי שהפיק ברנדון אובריין. לגבי אלבומי סולו הם מאוד שונים. ומגוונים. 'סקרים' האחרון הוא זה שהיה הכי מפוקס אומנותית".
-בפרספקטיבה לאחור, עד כמה לדעתך הצליח הגראנג' של סיאטל?
"סיאטל הצליחה בעיקר מסחרית. הקהל הראה שהוא מעוניין במשהו אחר. תעשיית המוזיקה הפיצה את הגראנג' ולקחה אותו לכיוון המסחרי הזה. למשל, זה מטורף שנירוונה מכרה מיליונים בזכות סינגל אחד. בעניין ההשפעה - הלהקה שמכרה הכי הרבה השנה באמריקה היא ניקלבק והיא נשמעת גראנג' לכל דבר".
-האם שמעת על משינה, הלהקה שתחמם אותך היום?
"רק את השם ואת שמות חבריה, אבל לא את המוזיקה שלהם".