ביקורת המופע מאת עמית סלונים, mako
6,500 איש, כל אחד מהם שילם בין 500 ל-1,000 שקלים לכרטיס (לא כולל סידורי לינה והגעה), התיישבו יחד לראות את האופרה "נבוקו" של ורדי למרגלות המצדה בטמפרטורה שרבית של 35 מעלות. נשמע אוטופי ממש.
תוסיפו לנתונים האלה גם 4,000 תיירים שהגיעו במיוחד לישראל כדי לחזות בחמשת המופעים של האופרה הישראלית במצדה, בשבוע בו שמה של המדינה נזכר בתקשורת הזרה בכל דבר חוץ מאשר תרבות – ותבינו שמדובר בניצחון מול שמי הלילה, All'alba vincerò. אבל זאת כבר אופרה אחרת.
שמעון פרס עושה ספויילר
בשורות הראשונות ישבו שרי ממשלה, חברי כנסת, ראשי ערים, בכירים במשק הישראלי וגם האזרח מספר אחת, נשיא המדינה שמעון פרס, שפתח את האופרה בדברים מרגשים על חורבן בית ראשון. לפי הטון הנרגש ניתן היה לחשוב בטעות שפרס היה נוכח בירושלים באותם ימים.
הרוב הגדול של הצופים ודאי הכירו את סיפור העלילה של "נבוקו", אבל מי שלא זכה לקבל מהנשיא ספויילר עסיסי כשהוא בחר לספר את סוף המחזה. אבל מה זה משנה? כמו שפרס עצמו אמר בחותמו את הנאום באנגלית עבור התיירים הרבים: "בואו נהנה מגדולתה של המוזיקה".
והגדולה הזאת אכן הופיעה במלוא הדרה, עם עשרות זמרים, שחקנים וניצבים שמילאו את הבמה הגדולה של המופע הגרנדיוזי (אבל לא מעיק) והמקצועי להפליא. בין שאר הניצבים בלטו בעיקר שני גמלים וכעשרה סוסים אציליים. חדי העין גם הבחינו במנקי-גללים שעבדו קשה בצדי הבמה למען רווחת הצופים.
שחקן נוסף שלקח חלק מרכזי בהפקה היה הר המצדה עצמו, כשבעזרת עיצוב התאורה (המדהים) של "במבי", הפך לבית המקדש, לארמון המלוכה הבבלי וברגעים מסויימים נראה כמו דמותו הארצית של אלוהי ישראל.
שירת העבדים היהודים נוגנה שלוש פעמים
"Va, pensiero" ("עופי, מחשבה"), שירת המקהלה היהודית על גדות נהר הפרת בבבל, רגע השיא של האופרה, ואולי אחד הרגעים הגדולים של ורדי כמלחין, זכתה לתשואות רמות מן הקהל הרב. הקריאות "ביס" (הדרן בלטינית) שהגיעו מן הקהל גרמו למנצח האנרגטי דניאל אורן להורות למשתתפים לבצע את השירה האדירה בפעם השנייה.
אחרי הביצוע השני פנה אורן לקהל באמצעות מיקרופון מאולתר ואמר בהתרגשות שזו הגשמת חלום "לבצע את שירת העבדים היהודים במקום הקדוש הזה, רק חבל ששכחתי לבקש מכם לא למחוא כפיים לפני סיום התו האחרון והיפה מכולם". הקהל דרש ביצוע שלישי של אותו הקטע, ולמרות התנגדות ראשונית של המנצח, זכה לביצוע מיוחד בו אורן ניצח על אלפי הצופים ("כולכם מכירים את השיר, תשירו אותו בלה לה לה") שהצטרפו למקהלה.
ההפקה אדירה, החזון עוד יותר
המחמאות להפקה היוצאת דופן הזאת מגיעות לאופרה הישראלית שחוגגת 25 שנים של יצירה כמו גם לבנק דיסקונט ולמועצה האזורית תמר, בלעדיהם לא ניתן היה להרים פרוייקט גרנדיוזי שכזה, בעלות הפקה של כ-15 מיליון שקל.
החזון של האופרה הוא להגשים בארץ ישראל פסטיבל מוזיקלי בדמות הפסטיבלים הגדולים בעולם שימשוך לישראל תיירים רבים, יספק מקומות עבודה לאלפי ישראלים וכמובן יפתח עולם של תרבות לאומה שנשלטת על ידי תחנת רדיו אחת ומשפחת פרץ.
ההשקעה של כל העושים בדבר בהפקה הזאת, שמראש לא נועדה לצאת עם רווח כספי ביד, היא הוכחה שגם בישראל אפשר לבנות פרוייקט תרבותי עם מחשבה לטווח ארוך ולא רק ניסיונות להצלחת אינסטנט. אופרה אחרת, כבר אמרנו?