לא הייתם נותנים לה יותר מ-18, אבל ב-7 בספטמבר הקרוב תחגוג קטלין רייטר יום הולדת 24. אובייקטיבית, יש לה כמה סיבות לכך שזה עומד להיות יום הולדת עצוב - אמא שלה חוזרת לקנדה ומשאירה אותה לבד בדירה במרכז תל אביב, אין לה חבר, והיא עובדת קשה מאוד מהבוקר עד הלילה. מצד שני, מדובר בזוכה הגדולה של "דה וייס", התוכנית המתחרה ל"כוכב נולד" ו"אייל גולן קורא לך", שזכתה לכינוי "אדל הישראלית", מופיעה עם החברים מהגמר כשש הופעות בחודש, עובדת על אלבום בכורה, יש להם גם "הופעות פריצה" משלה ובקרוב תפציע גם בפסטיבל "בריזה" באשקלון.
"כולם אומרים לי שאני נראית ממש ילדה", היא מודה כבר בפתיחת השיחה. "אנשים חושבים שאני לא יותר מ-18 וזה בסדר, למה לא? יותר טוב. כשאהיה בת 40 אראה בת 35".
-מה מצב ההופעות שלך?
"אנחנו מופיעים כבר ממאי. עשינו המון הופעות, מלא. נראה לי 6 הופעות בחודש. אני שרה את השירים מהתחרות, עם רז שמואלי, חנן, עידו, גל ואור. שרים שירים שעשינו בתוכנית ושירים משותפים, דואטים, ומחרוזת שירי המנטורים שלנו. בעיני זה יפה לראות את כל המעריצים של התוכנית נורא מתרגשים כשאנחנו עולים על הבמה ושרים את מה ששרנו בתוכנית. אותי הכי משייכים לשירים של אדל. אני שרה את "Fire To The Rain" השיר שזכיתי איתו ולפעמים גם את "Rolling In The Deep". אנחנו מנסים לגוון, שלא יהיה אותו דבר. יש לי גם 'הופעות פריצה' משלי, לבד, כשאני עולה במועדונים ושרה שם כל מה שעשיתי בתוכנית ואת הסינגל 'צועקת לך' שהוצאנו בגמר".
-מה את הכי אוהבת לשיר?
"זה משתנה מהופעה להופעה ותלוי בתגובות של הקהל. לפעמים אוהבים יותר שירים של שרית חדד, או מתלהבים מהדואט עם עידו ל'שתיים בלילה' של משה פרץ. במחרוזת אני שרה קטע מ'אבא' של שלומי שבת כי אבא שלי היה בקהל בהופעות. כן, ההורים שלי באו לביקור והיתה להם הזדמנות לראות אותי בהופעה. אבא שלי בינתיים חזר לקנדה, אמא שלי חוזרת עוד שבועיים ואני נשארת בארץ לבד".
-מפחיד להישאר לבד בארץ?
"זה לא פשוט אבל מתרגלים. יש לי מלא חברים ויש דודים, זה לא כזה גרוע. אני גרה במרכז תל אביב בדירה שאני שוכרת מהכסף של ההופעות".
האלבום בדרך
-מה התוכניות שלך לעתיד?
"אני עובדת על אלבום, בשיתוף פעולה עם צמד מפיקים נורא מגניבים, ואלה לא גיא ויהל, שאני עובדת איתם, שילוב נורא מגניב שאני מקווה שייצא טוב. רנחנו אוספים חומרים, גם גיא ויהל הלחינו וכפיר אפשטיין ולורן דה פז כתבה והלחינה. אני מקווה שתוך כמה חודשים אקליט כמה שירים ותוך כדי אמשיך לעבוד על האלבום שיהיה מוכן תוך חצי שנה בערך. במקביל אני עובדת על הפסטיגל, שזה המון עבודה וממש כיף. אני משתתפת שם בתחרות ובחלק האמנותי בסוף. יש לי דמות מגניבה, יקראו לזה 'ספיי פסטיגל' והדמות שלי היא מרגלת. הם ממש בנו סיפור מעניין וזה כיף".
-האלבום שלך ישלב שירים בעברית ובאנגלית?
"אני אוספת חומרים בעברית וכותבת שירים באנגלית. לא ברור אם יהיה גם וגם. אני מאמינה שיהיו שירים בעיקר בעברית, שזה מאוד חשוב לי".
_c.jpg "בריזה מסיבת עיתונאים (צילום: ענבל צח)")
-את צופה ב"כוכב נולד"?
"שאף אחד לא יעלב, אבל בגלל העבודה לא יוצא לי לראות הרבה טלוויזיה, אז לא ראיתי בכלל העונה".
-בקרוב תופיעי בפסטיבל "בריזה" באשקלון.
"שמעתי על האירוע וזה מגניב שיש הזדמנות להשתתף בזה ואנחנו חלק ממלא אמנים ענקיים שמשתתפים בדבר הזה. כיף ללכת למקום הזה לשמח את האנשים קצת".
-בשנה שעברה ביטלו יומיים של פסטיבל בגלל התקפות טילים, מה תעשי אם השנה יהיו טילים בזמן ההופעה שלכם?
"ברור שזה מפחיד אם יירו טילים בזמן ההופעה, אבל אין מה לעשות, חיים עם זה. יכולתי לא לבוא לפה בכלל, אבל זה מה שהרגיש לי טוב. אני ממש מרגישה שנועדתי להיות כאן בארץ, גם אם יורים טילים".
-ירדת המון במשקל.
"זה קורה מההתרגשות. בעיקר ירדתי בזמן התוכנית ומהגמר עד עכשיו ירד עוד קצת. הכל ביחד ירדתי איזה 10 ק"ג. אני שמחה מאיך שאני נראית עכשיו, מאיך שהגוף שלי נראה ומקווה שאשמור עליו ככה".
אין זמן לחבר
-מה לגבי חבר?
"בינתיים לא. אני לא עם אף אחד וגם לא השארתי בקנדה בוי פרנד שמחכה לי. אני רוצה להתעסק במוזיקה בינתיים ומה שיקרה יקרה. פגשתי בארץ מלא אנשים חמודים ואינטליגנטים שנראו טוב, אבל כדי להיכנס למערכת יחסים צריך שיקרו דברים וזה לא קרה עדיין ואני מנסה להתרכז בעבודה. אבל אני לא לבד. יש לי חברים. אני בסדר גמור. אני יוצאת לבלות, אוהבת מסיבות, אוהבת לשבת במסעדות. כשיש לי זמן זה הכי כיף. יש לי חברות שבאו לבקר אותי מקנדה, אז נורא כיף".
-מה יש בישראל שאין בקנדה?
"אני גרה מטר מהים ובשבילי זה הכי כיף. בקנדה אין ים בכלל איפה שגרתי אז זה מאוד כיף.וגם כל הדבר הזה שאני שומעת עברית בכל מקום. בקנדה שמעתי עברית רק בבית. פה אתה יוצא לרחוב וזה מדהים שכולם מדברים עברית, אז הכל מרגיש ממש בבית".
-למה את הכי מתגעגעת בקנדה?
"אני מתגעגעת לאחיינים שלי שנשארו, לאחי ואחותי הגדולים, זה הכי קשה. לא ראיתי אותם מאז פסח, ארבעה חודשים. אבל אם אני רוצה להצליח כאן אני חייבת להישאר, ישראל היא הבית שלי".