מעריצות של אורי בראונר כנרות טוענות שהוא הרוקר הכי חתיך בארץ. אותו זה לא מעניין. הוא כאן רק בשביל הרוקנ'רול וכל מה שמסביב לא רלוונטי. זה המוטו שמוביל אותו כבר יותר מעשור, אז הקים את להקת הרוק-גרוב-מוזיקת עולם "בום פם", שניפצה גבולות במוזיקה הישראלית, ולצד להקות שפעלו במקביל, כמו "איזבו" ו"בלקן ביט בוקס" הרחיבה את קווי המתאר של הרוק-גרוב המקומי ופרצה אל העולם הגדול. "בום פם", בבת עינו של בראונר כנרות, חיברה ומחברת ישן עם חדש, מערבי עם מזרחי, שכלתני עם מענג, מוזיקה לראש וגם לרגליים. היא הקליטה להיטים עם ברי סחרוף ("בום פם") ותומר יוסף ("אני רוצה לזוז") וגם לבד ("חתול וחתולה"). במקביל הקליט בראונר כנרות עם קרולינה את "הבלדה על אביר החופש ובת הגלים" ובאלבומה הבא, "זוהר" המעולה, כבר היה שותף ליצירה, עיבד והפיק מוזיקלית.
_g.jpg "אורי בראונר כנרות, UBK (צילום: רועי ברקוביץ')")
לאחרונה בחר בראונר-כנרות לעשות את זה בלי הלהקה, עם אלבום הסולו "אוזו בזוקה", אותו הוציא תחת ראשי התיבות באנגלית UBK, שיצרו מותג חדש שפניו גם לחו"ל. מהאלבום יצאו שני סינגלים מצליחים, "I Got You" ו-"Desert Love", שהושמע היטב בגלגלצ. בהופעות מנגנים איתו אדם שפלן, דני עבר הדני ועירא רביב, שיעלו איתו על הבמה בפסאז' בתל אביב ב-23 באפריל. אבל פרויקט UBK צפוי להגיע לשיאו השנה עם ההופעה בפסטיבל "רוק'נ'רולה" באיצטדיון בלומפילד, שם הוא צפוי לפתוח ערב מרגש (17 ביוני) במהלכו יופיעו גם "The Hives" והפיקסיז האגדיים.
"חימום לפיקסיז זה לגמרי שורה ענקית לרזומה, אפשר לפרוש אחרי זה", אומר בראונר-כנרות בחיוך. "זה מאוד מרגש. אני לא יודע איך נבחרתי לזה. כנראה שאי אלו אנשים היו בהופעות, שמעו את האלבום, דברים התגלגלו, ככה נראה לי שהם בחרו. אני לא חושב שהפיקסיז שמעו אותנו ובחרו בעצמם. אנחנו הולכים שם לתת 40 דקות, שירים מהאלבום החדש ושיר אחד מהאלבום הבא, כי צריך לשמור על זה מעניין".
-יש מצב שתפגוש אותם מאחורי הקלעים?
"מבחינתי לראות אותם מנגנים זה מספיק, ואם תהיה שיחה מדהימה מאחורי קלעים אז תהיה, אבל אני לא בונה על סלפי עם בלאק פרנסיס. אני גם לא יודע אם יהיה לי מה להגיד. כשפגשתי את ת'רסטון מור מסוניק יות' אמרתי לו 'וואו, איזו הופעה, תודה'. אז רוב הסיכויים שזה מה שאגיד, או שיותר אקפא מאשר אזיין להם את השכל. הפיקסיז היו לגמרי חלק מהתפריט שלי. אני בן 34, וכשהם קרו בזמן אמת שמעתי בעיקר בלוז, אבל מהרגע שקורט קוביין מת, הפסקתי לשמוע מוזיקה עכשווית והתחלתי לחפור אחורה. גיליתי את הפיקסיז בגיל 18-19".
-רק שלא תגיע פתאום לארץ איזו ספינה מטורקיה.
"לגמרי".
-חימום לפיקסיז יכול לעזור ל-UBK לפרוץ לחו"ל.
"המוזיקה שלי קורית גם בארץ וגם בחו"ל. האלבום הזה נעשה באנגלית כי זה הרגיש לי יותר נכון מבחינה אסתטית למוזיקה הזו, אבל היא מכוונת לכל העולם והשם UBK פשוט יותר נוח. אנחנו אומנם בישראל אבל לטעמי אין הפרדה מהעולם, אין הפרדה בין מדינות. אני חי פה וגר פה אבל לגיטימי מבחינתי לנגן הבכל מקום. הייתי בכל אירופה, באמריקה ודרום אפריקה, ויש עוד המון מדינות שעוד לא ניגנתי בהן והייתי רוצה, בדרום אמריקה ואסיה. אין לי העדפה. כל מקום שמקבלים את המוזיקה בידיים פתוחות, אני אשמח. יש לי פנטזיה לנגן במקומות שהאזרחות והמצב הבטחוני לא נותנים לי, במקומות שהכי קרובים לפה. זו הפנטזיה הכי גדולה בעצם. במקרה הזה הגבולות והבעיות של מדינה אחת עם השכנות או אנשים שנמצאים קרוב מאוד, לא נותנים למוזיקה לקרות באופן חופשי".
-הנושא הזה מעסיק אותך?
"ודאי, אבל לא באופן אקטיביסטי כמו שהייתי רוצה. אני לא מתעסק בזה מספיק, ביחס לכמה שזה כן עצוב לי. אני לא חושב שלעשות מוזיקה זה מספיק, אבל זה מה שאני עושה בינתיים. אני מקווה שיום אחד יותר אתרום לחברה מעבר ללעשות מוזיקה. יש תקופות שאפשר לעשות יותר".
-כתבת על זה שירים?
"כן אבל בדרך שהיא לא מובהקת. אני מתעסק בחיבור של מוזיקה בין תרבויות, בלשבור גבולות תרבותיים באמצעות המוזיקה, זה בעיני אמירה שלא פחותה מטקסטים. האלבום הזה כולו עם שירים ומילים ואולי באופן מרומז מדבר על המקום שאנחנו חיים בו. אבל אני לא רוצה להאכיל בכפית ולהגיד איפה, המוזיקה מדברת בעד עצמה".
_g.jpg "אורי בראונר כנרות, UBK (צילום: רועי ברקוביץ')")
-איך אתה רואה את כתיבת השירים שלך?
"רוצה לחשוב שאני משתנה ומתקדם, אבל אני לא במקום של לשפוט את עצמי. היה לי הפעם אומץ לעמוד על הבמה ולשיר ולא להתחבא מאחורי הגיטרה, או להתראיין כעצמי ולא כלהקה. זה מחסום שהייתי צריך לעבור. מבחינה אמנותית אני מאמין שאני פורץ את הגבולות באותה מידה".
-הצלחת בעשור האחרון ליצור מיקס מוזיקלי מאוד מיוחד, גם עם קרולינה.
"אני משתדל. משמח אותי שחושבים ככה. זה השאיפה, לחפש מתכונים חדשים שמערבבים תרבויות וסגנונות ולי אישי מאוד חשוב במוזיקה לתת חווייה שהיא כיפית וחיובית, לא רק אינטלקטואלית, חווייה שתעשה טוב למי שמאזין או מגיע להופעה".
-במה היתה שונה העבודה על האלבום הזה מקודמיו?
"ב'בום פם' אני כותב שירים, מביא לחזרות, מופיעים איתם קצת, מקליטים ואז אלבום. יש עבודה של ביחד. הפעם זה היה תהליך שבו עבדתי יותר לבד. סקיצות שעשיתי לבד היו מוכנות קראתי, לקותי ואדם שפלן להקליט רית'ם סקשן - בס, תופים, גיטרה. חלק רק עם קותי וחלק גם עם שפלן, ואז המשכתי לעבוד על זה לבד. אבל גם בהקלטות וגם בהופעות אני לא לבד על הבמה. מוזיקה זה עם אנשים, אני לא שם לבד או משהו כזה. עדיין זה מרגיש לי כמו הרכב של אנשים שעושה מוזיקה יחד. צריך מי שייצור ויכתוב ויעבד, אבל אנחנו מנגנים יחד, וזה קורה בהופעות יחד עם הקהל".
-מי השפיע עליך כגיטריסט?
"בתור ילד בעיקר ג'ימי הנדרקיס והרבה מאוד בלוז בתקופת התיכון, בלוז זה ממש היה העניין מבחינתי, מאלברט קינג עד סטיבי ריי ווהן. חיים רומנו זה גיטריסט שאני מאוד מעריך ואוהב ועוזי (פיינרמן/רמירז, א.נ) שניגן לצידי הרבה שנים. הוא בעיני גיטריסט ענק ולנגן איתו זה מדהים. גם יהודה קיסר שהוא המשך לאריס סאן, לא מזמן ניגנתי איתו ןלנגן איתו פתאום היה ממש בית ספר, וגם כמובן אריס סאן, אבל זה כבר נאמר בכל מקום. אני לא חושב שאריס סאן הוא השפעה יותר גדוה עלי מהנדריקס".
-מה לגבי ברי סחרוף?
"ברור שגם לברי יש השפעה גדולה עלי, אבל הוא הרבה יותר מגיטריסט בעיני. מבחינתי ברי הוא כמו ניל יאנג. ניל אנג גיטריסט מדהים, אבל אתה לא מקטלג אותו רק כגיטריסט. בניגוד להנדריקס למשל, שגם הוא היה זמר ויוצר מעולה, אבל כיום מקוטלג בעיקר כגיטריסט. אז ברי זה אצלי כמו ניל יאנג, הוא טוב בהכל. אני חושב שבנגינה שלי הבאתי גם הרבה דברים מעצמי. אני מנסה להביא לכל שיר את מה שהכי מתאים לו. אני גם מפיק וגם גיטריסט, חובש את שני הכובעים באיזשהו מקום".
-ההצלחה האמנותית שלך היא ברורה, מה לגבי הצלחה מסחרית?
"אני שמח בחלקי אבל תמיד שואף ליותר. אני לא מאלה שמנסים בכוח להצליח בכל מחיר. אני כבר לא בן 20 אני בן 34 ומקווה לעשות את מה שאני עושה הכי טוב. אם הגרף של ההצלחה ימשיך לעלות כמו עד עכשיו - זה סבבה לגמרי. המניע שלי הוא לא להיות כוכב ומפורסם, אני לא פועל משם. אולי אם כן היה לי את זה דברים היו קורים אחרת, אני לא יודע. המניע שלי הוא לעשות רוקנ'רול, זה מה שהגניב אותי במוזיקה, ומעבר למוזיקה האווירה שיש בקונצרטים חיים או מוזיקה מוקלטת, הוייב הזה, ומה שזה עושה לאנשים, אני אוהב להיות חלק מזה כיוצר".
-קיבלת עד היום את הפרגון שמגיע לך?
"אני לא מתעסק בדברים האלה. זה לא משהו להתעסק בו בכלל. אם לא יבוא קהל בכלל ולא יהיה לי איפה להופיע ולא ירצו לשמוע את המוזיקה שלי, אולי אני אחשוב שאני לא מקבל את מה שמגיע ליף או שאני לא מתאים למקום או לתקופה, הרי היו מוזיקאים מצויינים שפעלו לא בזמן שהתאים להם. אולי אז אני אחשוב שלא רוצים לשמוע אותי".
-ומאיפה הדרייב? מה דוחף אותך, מה מעצבן אותך?
"יש הרבה דברים שמעבנים אותי, אבל לא מרגיש בנוח לדבר עליהם. מוזיקה זה העניין לדבר עליו. אולי אם היית יושב איתי בארבע עיניים והייתי יודע שזה לא יפורסם, הייתי אומר לך בדיוק מה מרגיז אותי. אני מתעניין במוזיקה, ואורי כאדם לא צריך לעניין. אם לא חלקתי דרך המוזיקה את הדעות שלי אז הן לא רלוונטיות. לא פוליטיקה ולא החיים האישיים".
-אז לא לשאול אותך אם יש לך חברה?
"לא, זה לא מעניין".
-נושא שכן נמצא עכשיו בכותרות הוא הלגליזציה של הקנאביס.
"אני לא מעשן, אבל זה חשוב לי ואני מתעסק בזה. כי יש סמים יותר נוראיים וקשים מקנביס והם חוקיים, והוא מקוטלג כמסוכן. יש משהו עקום שנובע ממניעים של כסף. אני לא נוגע בקנאביס כי זה מעייף אותי ועושה אותי רעב ופחות חברתי, אז כנראה שזה לא מתאים לי. אלכוהול, שהוא חוקי, אני כן צורך, למרות שהוא פחות מרגיש לי כמשהו שנכון לבריאות. יש מניעים שלא קשורים רק למדינה שלנו, כי אלכוהול אפשר למכור וקנאביס אפשר לגדל בבית בחינם. אז ככה העולם עובד וזה עצוב. אולי יגידו אחרים שקנאביס כן מסוכן, כי זה מכניס לדיכאון או מצבים פסיכותיים. זה גם נכון. אני לא עומד במאה אחוז מאחורי הכרזה כזו או אחרת, שסם אחד יותר נורא מהשני. אבל לדעתי אם הקנאביס היה חוקי - זה היה עוזר".
-סמים הם כמעט תמיד חלק מהחוויה של הרוקנ'רול.
"במקומות מסוימים בתקופות מסוימות זה חלק מהחוויה. אני בנאדם די 'סחי בלטה'. אלכוהול זה הסם שלי, ועכשיו גם את זה אני פחות ופחות צורך. לפעמים אפשר לעבור חוויות מדהימות עם סם, אבל זה לא חלק בלתי נפרד, הרבה מוזיקאים מדהימים היו סחים לגמרי, אין מתכון אחד ויחיד".
-יש מוזיקאי שלא עבדת איתו והיית רוצה לעבוד איתו?
יש כל כך הרבה. אבל כל מי שאני רוצה לעבוד איתו אני כבר עובד איתו. הם חברים שלי. אני בוחר לעבוד עם אנשים לפי מי שאני מכיר אותו כחבר, ואני אסיר תודה בקטע הזה. מי שמנגן איתי, וקותי ושפלן שעבדו איתי על התקליט וקרולינה - קודם הם חברים שלי".
-בא לך להפיק אלבום למישהו?
"לא, אין לי כזה מישהו בראש לתת לך תשובה".
-איזה תחביב יש לך שלא יודעים עליו?
"ים, גלישה, אני גולש קבוע, עוד מהילדות, במקור אני מהרצליה".
-שאלה אחרונה: השפם והזקן.
"זה נהיה באופנה, אבל זה מציק. השפם הוא מתחילת 'בום פם' ב-2003, משהו אוריינטאלי שהתאים לסטייל של הלהקה. אחר כך כל העולם ואחותו נהיו עם שפמים. הם כאילו לקחו את השטיק מאיתנו, אבל שטויות. אני אף פעם לא מתגלח. יש תקופות כאלה ואחרות, אבל אין לי צורך לעבור על הפנים שלי עם סכין. זה לא נעים לי. אני לא משתף פעולה עם האמירה שאדם מגולח הוא יותר אסתטי ורציני. בתקופתנו זה כבר לא רלוונטי לדבר על זה. אולי בחברות מסוימות. זה גם לא עניין של אופנה, אלא פשוט העובדה שאני מוזיקאי שלא הולך למשרד ולא חי בתלם המקובל, אז גם במראה החיצוני, שהוא עוד יותר משוחרר".
