בהאזנה ראשונה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה האחרונה, "החיים שלנו תותים", חשבתי בכלל שמדובר על שיר אירוני שמסביר למה החיים שלנו לא תותים. הרי כל הטקסט מלא בטענות (מוצדקות) על יוקר המחיה, שוק העבודה, מצב החינוך וכו'. אבל אז חנן בן ארי, שכתב ומבצע את השיר, פשוט מבטל את כל מה שהוא אמר עם סיסמאות ה"תודה על כל מה שבראת" שלו. מה המסר? עזבו שטויות ובואו נתמקד בחיים עצמם, כמו שביבי אוהב לקרוא לזה. בואו פשוט נסתום את הפה ונגיד תודה.
שיר נוסף שמתנגן הרבה ברדיו בשבועות האחרונים הוא "תודה", מתוך האלבום המשותף של קרן פלס ורמי קלינשטיין. גם אם הצלחתם להתחמק מהשיר הזה, בטוח שאתם יכולים לדמיין לעצמכם את הסגנון: נכון שבחיים יש הרבה כאב וקושי, אבל ברור שתודה על כל היופי והטוב שיש לעולם הזה להציע. רק לא להתלונן ולשמור על הגוד וייבז בבקשה.
כמעט חמש שנים חלפו מאז המחאה החברתית, ומרגיש שהאווירה עכשיו היא כזה "היי, נכון היה את העניין הזה שמחינו עליו? מה זה היה בדיוק? היה פאן!". השירים שהזכרתי הם רק חלק מתופעה מוזיקלית שמבטאת את נצחון הביביזם המוחלט: בישראל 2016 אסור להגיד מילה רעה. נכון שלפעמים קצת לא נעים פה, אבל העיקר זה החיוביות ולהסתכל על מה שיש. הביקורת אסורה.
אחד מהלהיטים הגדולים של השנה האחרונה היה "יהיה בסדר" של צמד ההיפ הופ קפה שחור חזק. איכשהו הם הצליחו לגרום לשיר היפ הופ, ז'אנר שבאופן מסורתי בא לזעוק ולמחות, להישמע כמו שיר מתוך סרט דיסני. באותה שנה בה פרצה מחאת האתיופים, מהמחאות האמיצות והמוצדקות שהיו כאן, להרכב של שני ראפרים אתיופים היה חשוב בעיקר להגיד ש"הכל יהיה סבבה". וזה המסר שהפך ללהיט הכי גדול של השנה.
אין שום דבר רע במוזיקה אופטימית, שמחה ומרימה. יש לזה מקום, וברור אי אפשר לצפות שכל השירים יהיו שירי מחאה נוקבים ומכל הלהקות להיות הדג נחש. אבל התופעה שאני מצביעה עליה היא לא שאין פה שירי מחאה - אלא שיש פה שירי תעמולה של ממש. הטענה היא לא שבנימין נתניהו מכנס את המוזיקאים המובילים בישראל ומתאם איתם מסרים, כמובן. אבל מוזיקה פופולרית, כמו כל מוצר תרבותי אחר, מבטאת את הלך הרוח החברתי של התקופה. את מה שמחלחל אלינו, ואל המוזיקאים עצמם, באופן לא מודע.
פעם שמעתי על ילד שהיה לבד בבית והתקשר לאמא שלו כדי להגיד לה שהוא לא שבר את המראה. האמא, שעוד לא הגיעה הביתה בכלל, שאלה "איזה מראה?", והילד ענה "המראה בסלון, לא אני שברתי אותה". חברה שמתעסקת באופן כל כך אובססיבי בכמה שהמצב פה טוב היא כמו הילד הזה, מרוב הדחקה השקר יוצא.
להיות שמחים בחלקנו ואופטימיים זה חשוב ומבורך כשמדובר בחיים הפרטיים שלנו, אבל אין דבר יותר הרסני ברמה החברתית מהשביעות רצון הזאת, ומסתימת הפיות (המנומסת יותר או פחות) של מי שמעז להצביע על בעיה. החיים שלנו לא תותים, ויש מצב גדול שלא הכל יהיה בסדר, ויש דברים שקורים פה שממש עדיף להגיד להם "לא תודה". והדרך היחידה שעוד מתישהו יהיה פה יותר בסדר, היא לתת לאנשים להתלונן.