"הנה באתי הביתה" הוא לא רק שיר הנושא של סדרת הדרמה "חטופים", אלא גם שמו של האלבום המלא שהוציאו בימים אלה דנה ברגר ואיתי פרל, בהפקתו המוזיקלית של לואי להב. החיבור בין ברגר לפרל, שהחל בינואר 2008, בהופעה בה אירח פרל את ברגר, נמשך בעבודה משותפת שנמשכה כשנתיים.
התוצאה היא אלבום בלדות רך ברובו וישראלי מאוד, בו מטיילים השניים עם צמד קולות וגיטרות אקוסטיות בין תל אביב, ירושלים, הכנרת, הר כנען וכביש החוף, וחוזרים, כל אחד ממקום אחר, לסוג של ישראליות או אפילו ארצישראליות ישנה וטובה.
כמה סימלי שהראיון עם השניים נערך בזמן נסיעה לנוף הפסטורלי של הגליל, בין עמק יזרעאל, כשאיתי פרל בכבודו ובעצמו נוהג להנאתו ברכב ההפקות של חברת התקליטים "התו השמיני".
"כשאני שר עם דנה אנחנו מגיעים יחד למעין 'לה לה נד' ורציתי להנציח את זה, לשיר קצת טקסטים שיגרמו למי ששר אותם ולמי שמאזין להם לחייך", הוא אומר. "זה שונה מאלבומי הסולו שלי ודנה היא זו שהביאה לי את החיוך. פתאום קיבלתי את הבלונדה שעשתה אותי שמח".
"הייתי הקומיק רליף שלו והוא עשה אותי עצובה לאט לאט, זה התאזן", אומרת ברגר בחוש ההומור האופייני. "בעצם רצינו לשיר יחד, וזה מה שחשוב כאן".
"לא היו בינינו מלחמות אגו"
-במה זה שונה מעבודה בנפרד?
ברגר: "זה נשמע אוטופי קצת, אבל לא היו לנו דעות שונות. החיבור נולד מלמטה, מהאמת, ממפגש אישי, לא מהחלטה של מפיק או חברת תקליטים. גם לא היו משיכות לכיוונים מנוגדים או מלחמות אגו. בורכנו שעבדנו יחד בלי ריבים ובלי להרגיש שמישהו רוצה למשוך לכיוון אחר".
פרל: "מהסקיצה הראשונה היתה לאלבום הזה כתובת. ידענו איך הוא יישמע כבר מהתחלה. לא היו ויכוחים על איך נקליט או ננגן או נשיר, ידענו איך זה יהיה. הבחירה הפנימית נעשתה ולא היה על מה להתווכח".
-דנה, איתי אומר שהבאת לו חיוך, מה הוא הביא לך?
"את ארץ כנען. יש משהו בכתיבה שלו מאוד כנעני, סנדלים תנכיות, מדורות בראש פינה, חוף הים של אילת, קיבוץ, סברסים. זה משהו שתמיד רציתי שיהיה לי ופתאום דרך איתי יכולתי להיות דנה ארצישארלית שיכולה לצאת החוצה. נורא כיף לי שיש בי משהו מאוד ישראלי, חם, אקוסטי, כזה שישי אחרי הצהריים, ריח של הבית, והיה לי כיף להתחבר לזה דרכו.
"ב'חטופים' השיר קיבל משמעות מטורפת שלא התכוונו אליה"
-היתה חסרה לכם ה"אדמה"?
פרל: "אני לגמרי מרגיש את זה, אבל זה סובייקטיבי. הרי אין מוזיקה 'ישראלית' או סאונד 'ישראלי' יותר מאחרים. יחסית לאלבומים קודמים זה יותר מחובר לנוף של הארץ".
ברגר: "זה לא היה חסר לי כי לא חיפשתי את זה, אבל יש משהו אחר בלגדל את הילדים ולהרגיש יותר חלק מהמדינה. היום אני מתרגשת בהמנון. זה להתבגר. דברים השתנו אצלי, התחלתי להשריש שורשים, להרגיש שזה הבית שלי, לאהוב את שישי אחר הצהריים. פעם זה פחות עניין אותי, לא העסיק אותי, הבית היה תל אביב וניו יורק ולונדון ושאר העולם. היום הבית זה ישראל".
-מה שמתקשר יפה לסדרה "חטופים", שתרמתם לה את שיר-הנושא.
ברגר: "כשהקלטנו את השיר הזה לא יכולנו לנחש או לחלום שדבר כזה עומד לקרות. זה שיר שנכתב במובן האישי לפני שלוד שנים. ישבנו יחד וכתבנו את הדברים הכי אישיים וסודיים של שנינו, הדברים הכי מהבית. כשמדברים על כוח של מילה ומשמעויות של טקסטים אז הסיפור עם 'חטופים' מצמרר. המפיקים של הסדרה שמעו את השיר ברדיו וביקשו אותו ואז זה קיבל עוד רובד שלא ציפינו לו. וכשראינו קליפ של הסדרה זה ממש עשה לי לבכות כי זה קיבל משמעות מטורפת שלא התכוונו אליה בכלל. זה ממחיש את כוח המילה שיוצאת מהפה וכמה פרשנויות ולידות חדשות אותו שיר יכול לקבל".
-איתי, איך היה החיבור עם מישהי שעברה כבר כברת דרך ארוכה לעומתך.
"זה כבוד גדול וכיף אדיר. לפני כמה שנים לא הייתי מאמין שיקרה כזה דבר, כי עדיין לא סיימתי לעצב את עצמי כאמן, אז להתחבר לעוד אמן שעשה דרך ארוכה זה משהו מיוחד. גם דנה לא דמיינה".
ברגר: "כל פעם שהוא עצבן אותי אמרתי לו שאחליף אותו ברן דנקר. המפגש היה חזק וחיבר אותנו משך שלוש שנים ועכשיו יוצאים לדרך החדשה. כמה שזה ייקח זה ייקח. האם זה הכי נכון? אין לי מושג, אבל זה מה יש. המציאות היא זו שקובעת. הדברים קרו מתשוקה ליצירה ולחיים ולא מתכנון".
"לואי להב הוא שומר הסף של האמת הפנימית"
-מה המקום של לואי להב באלבום הזה?
פרל: "לואי עשה לי את המיקסים לאלבום הקודם. הוא עובד לפי אינטואיציה, שומע סאב-טקסט של מה שאתה אומר, מתעסק עם המאקרו ומתרגם את זה למיקרו. הוא תפס את מי שאנחנו כצמד ושמר עלינו במסגרת הזו באמצעות עקרונות של לשיר יחד את כל השירים ולא להפריד. אנחנו שרים יחד כל הזמן, לא בית ובית בנפרד. הוא ראה לאן צריכים להגיע בסוף הפרויקט".
ברגר: "הוא התעקש שבהקלטות הטייקים יהיו יחד, לייב. שני מיקרופונים אחד מול השני שזה פחות מקובל . לואי הוא שומר הסף של האמת הפנימית. אי אפשר לזייף איתו. כל הזמן תלוי מול עיניו מה אתה רוצה להגיד ומי אתה".
"אנחנו צובעים שירים ישנים בצבעי האלבום החדש"
אחרי כעשר הופעות אקוסטיות ברחבי הארץ יגיעו פרל וברגר ב-2 באפריל לתיאטרון חולון, להופעה משותפת בה יארחו את קורין אלאל, במסגרת פסטיבל "ימי זמר", שיתקיים בחול המועד פסח. ההשקה הרשמית שלהם תקרה ב-4 למאי בזאפה בתל אביב. "נבצע שירים שלנו ושל קורין, בלי כל הנגנים, רק עם שתי גיטרות אקוסטיות ואחת חשמלית", אומרת ברגר.
פרל: "מעבר לזה אנחנו מתעסקים הרבה עם הבנייה של המופע עם הנגנים. רוצים לבנות את הסאונד ככה שהמופע יהיה כמו האלבום. לנגן למשל את 'חמימות חולפת' של דנה עם קונטרבס ומברשות. אנחנו צובעים את השירים הישנים בצבעים של האלבום החדש כדי לייצר עולם מוזיקלי אחד שבו הכל קורה.
ברגר: "השאיפה היא שזו לא תהיה מיני-הופעה בתוך הופעה אחרת. הדגש הוא על האלבום, אבל אנחנו מתחשבים גם בקהל ובדרישות ובציפיות שלו, מחפשים את האמצע בין החדש ללהיטים".