הצעת החוק למען ההגנה על זכויות האמנים תעלה מחר (א') לדיון בועדת השרים של הכנסת לענייני חקיקה, אחרי שזכתה לתמיכת עשרים חברי כנסת מובילים. מטרתה העיקרית של ההצעה היא להגביל את משך החוזה שבין אמן-זמר לבין חברת תקליטים או מפיק או אמרגן לעד שבע שנים, ולמנוע מצב של חוזי התקשרות ארוכי טווח ש"יסנדלו" ויעכבו את הקריירה של הזמר או הזמרת, במקרה של משבר ביחסים בינו לבין החברה או המפיק מולם חתם על החוזה.
בבסיס הצעת החוק נמצא המקרה של הזמרת איה כורם, שהגיע עד לבית המשפט העליון במאבק המשפטי שלה מול חברת המוזיקה וניהול האמנים "עננה", אחרי שבית המשפט המחוזי קבע שהיא מחויבת ל"עננה" ל-18 שנה, למרות חילוקי הדעות ביניהם. כורם טענה שנהרסה לה הקריירה, והצליחה לרתום לעניין גורמים רבים בתעשיית המוזיקה - עורכי דין המטפלים בחוזים של אמנים, מנהלי לייבלים עצמאיים, ושורה של אמנים מוכרים, שהתגייסו לתמוך בהצעה ולהסביר עד כמה חשוב החוק, שיגן על האמנים מפני הגורמים שמחתימים אותם על חוזים בתחילת הקריירה שלהם.
אמנים הם אידיוטים חסרי הבנת הנקרא?
הצעת "חוק איה כורם" עבר לשלב הקמפיין דרך אתר "קונטרה" וזכתה לתמיכה גם בקרב מרבית כלי התקשורת. אולם בסוף השבוע האחרון החלו להישמע קולות בתעשיית המוזיקה שמתנגדים לחוק. דיון עירני מאוד התקיים ביומיים האחרונים בדף הפייסבוק של אסף רחמני, המייסד של הלייבל העצמאי "קמע" ולשעבר מנכ"ל "לב גרופ מדיה". רחמני פרסם מאמר תחת הכותרת "למה אני מתנגד חוק איה כורם", בו הסביר שהצעת החוק מתייחסת לאחוז קטן מאוד של החוזים הקיימים בתעשיית המוזיקה בין אמנים לחברות שלהם, ולאחוז קטן מאוד מהחוזים שנחתמו בתעשייה בשנים האחרונות. לדבריו, ההצעה נועדה לפתור בעיקר את המקרה הפרטי של איה כורם. רחמני טוען שהצעת החוק רואה באמנים חבורה של "אידיוטים" חסרי הבנת הנקרא, שאינם חכמים מספיק כדי להיוועץ בעורך דין שמבין בתחום.
כמו כן, טוען רחמני, הצעת החוק תפגע ביכולת של אמנים להתקשר לגופים שהם כן רוצים להיעזר בהם לפיתוח הקריירה. לבסוף, הוא טוען, החוק רק יגרום נזק עתידי, משום שישחרר את הפוליטיקאים והממסד מלפעול למען חוק שיתמוך כספית בתעשיית המוזיקה (בדומה ל"חוק הקולנוע"), ובמקום להיות השלב הראשון בפיתרון הבעיות של שוק המוזיקה בישראל - יהיה הפעם האחרונה שבה המדינה תעשה משהו למען המוזיקאים באמצעות חקיקה.
איה כורם: "קולגות שהיו אמורים להעיד פחדו ונשארו בבית"
איה כורם עצמה הגיבה לדברי רחמני בדף הפייסבוק שלו: "אני מוקפת במציאות שבה עשרות רבות של אמנים שחתמו על חוזים בלעדיים, ארוכי טווח, ולא רק מול עננה. אפשר לבקר את ההחלטה לחתום, לכנות אותה 'חוסר אחריות', אבל בשורה התחתונה, זו החלטה שאני ורבים אחרים לקחנו בכל זאת. טעות? אולי. אבל אתה מכיר עוד טעויות שעולות לאדם בקריירה שלמה? רבים מחבריי נאלצו לשלם 'קנסות' אדירים, אחרים חדלו להוציא מוזיקה לחלוטין. אני בחרתי שלא להפנות את הלחי השנייה ומשלמת על כך מחיר לא פשוט".
"אתה טוען שהיא (הצעת החוק, א.נ.) מציגה מודל מעוות לאמנים צעירים, ובכן, העולם מעוות, ידידי. עבור מי שרוצה ללמוד איך מפיקים אלבום לבד, כתבתי מדריך שלם בבלוג שלי, אבל תוכניות הריאליטי ימשיכו להחתים כל מתמודד על חוזים שלא ברא השטן ואמנים ימשיכו ליפול במתק שפתיים של אנשי עסקים מפולפלים. אגב, בבית המשפט טענתי גם טענתי שהייתה הטעייה, כמו גם הפרה של החוזה. הקולגות שהיו אמורים להעיד ולחזק את גרסתי, בחרו להשאר בבית מפחד שזה יחזור להתנקם בהם. אז אני מניחה שכל זה לא מאוד משנה עכשיו. קל לדבר על צדק, בזמן שלרוב האמנים לעולם לא יהיה כסף לשלם לבתי משפט ועורכי דין. בטח שלא לעורכי דין יקרים כמו של חברות התקליטים".
דמות נוספת בתעשיית המוזיקה המתנגדת לחוק הוא נמרוד דוויק, יועץ ומנהל שיווק ופרסום בעלי חברת "דייס מרקטינג", שמתמחה בשיווק אמנים ופרויקטים בתעשייה המקומית, ובעבר החתים אמנים על חוזים. דוויק כותב: "כלייבל השקעתי בהם זמן, מרץ, כסף וכישרון שלי. שכרתי אנשי מקצוע ודי קרעתי את עצמי בשביל האמונה שיש לנו פיסת מוסיקה נהדרת בידיים שיכולה להגיע רחוק. הבית של היה מחסן, הרכב שלי היה רכב הפקה, מרבית זמני הושקע בהם ובמקביל החזקתי עוד שתי עבודות כדי שאוכל לחיות עד שנראה קצת פירות. זה היה נפלא.
חלקם - חרף הצלחה מסוימת - שבר לי את הלב והפסיק את עבודתו לפני שראינו פירות לעבודה. החוזה היה סופר הוגן לטובת האמן, ולא דרשתי פיצוי במקרים בהם אמן אומר שלא מתאים לו יותר. לחלקם הצעתי לקנות את המאסטר. איש מהם לא שילם לי מראש כסף או נתן לי מענק עידוד ללייבל. הם מצד שני קיבלו מקדמות על הקלטות, גרפיקות, טיסות לטורים, חזרות וכו'".
"השוק היום יותר הוגן מבעבר"
"האם התלוננתי על השקעה גרועה? לא. האם המדינה תפצה אותי? לא. זה בכלל לא התפקיד שלה. מה לעשות - לפעמים משקיעים לא טוב. לפעמים אמן הוא לא מספיק בשל ואני בחרתי את הסיכון שלי כמפיק והפסדתי כסף. קורה. אני מבין שזה השוק וזה עולם העסקים. כמו שבסטרט אפ משקיע לא מבקש כסף בחזרה אם העסק נכשל. זה נקרא הון סיכון וכל מיזם משותף הוא סיכון".
דוויק מציע שבמקום חוק ינהיגו אקו"ם, ומשרדי הכלכלה או התרבות קורסים לניהול מקצועי של אמן. "אני מעדיף מיליון דברים מאשר התערבות פופוליסטית בשוק", הוא כותב, ומוסיף: "הבעיה היא לא בשוק, למעשה הוא יותר הוגן היום מבעבר. הבעיה היא בתמימותם של אמנים שלא בוחרים ללמוד וחושבים שהמלאכם שלהם נגמרת בהלחנה וביצוע".
גם הראפר חן רותם (סגול 59), טוען שהאמן חייב לקחת אחריות על עצמו: "בביזנס הזה, יותר חשוב לדעת לקרוא חוזים מאשר לקרוא תווים. מי שלא מבין חוזה או נותן למישהו אחר לקרוא, שלא יבוא להתלונן אחר כך. תמיד תחשוב שהכל על הכתפיים שלך. אל תשים את האחריות על אף אחד אחר. אתה האחראי לקריירה שלך". רותם ממשיך וטען שהציפיות של אמנים מתחילים בישראל לגבי ההצלחה מוגזמות, ומסכם: "אני לא מאמין שצריך לחוקק חוק בשביל כל דבר. בטח לא בשביל להגן על מוזיקאים. איה כורם, אני מחבב ומעריך אותך מאוד, מכיר קצת את הנסיבות ויודע מאיפה מגיע התיסכול שלך. אבל מכאן ועד לחקיקת חוק שיגן (כאילו) על המוסיקאים המסכנים בישראל, יש מרחק רב".